חודש אוגוסט 1945, בימים אלה לפני 72 שנים, היה חודש ההכרעה במלחמת העולם השנייה. ב-6 וב-9 בו, הפעילה ארה"ב את נשק יום הדין: שתי פצצות גרעיניות שהונחתו על יפן ("ילד קטן" ו -"איש שמן"). הביאו לכניעתה של האחרונה ולסיום מלחמת העולם השנייה.
בין 90 ל-146 אלף בני אדם נהרגו בהירושימה ובין 39 ל-80 אלף בני אדם נהרגו בנגסאקי, כתוצאה מהשימוש שעשה הנשיא ה"טרי" - טרומן, בנשק החדש, ובמהלך ארבעת החודשים שלאחר מכן. מחצית מההרוגים איבדו את חייהם במישרין כתוצאה מיידית מהטלת הפצצות. השאר נהרגו כתוצאה מהשפעות הלוואי, שכללו כוויות ונזקים קשים, חלקם בלתי הפיכים, בשל הקרינה העזה שנוצרה.
בימים הסמוכים אחרי הטלת הפצצות דומה היה שיפן עומדת בסירובה להיכנע. טרומן, הנשיא, התקשר מודאג לראש פרויקט מנהטן, הגנרל לסלי גרובס: "לסלי", אמר לו, "האנשים בטוקיו אינם מבינים היכן הם חיים.... יש לך עוד 'מנה' בשבילם?".
רק כאשר גרובס העריך כי פצצת אטום נוספת תהיה מוכנה לשימוש כבר ב-19 באוגוסט, (ובנוסף העריך כי החל מחודש ספטמבר יעמיד הפרויקט לרשות הצבא שלוש פצצות אטום חדשות כל חודש), נחה דעתו של הנשיא. "אני צריך ייצור סידרתי", אמר לגרובס, "אינני מצליח להיכנס לראשיהם של מוכי הירח האלה בטוקיו..."
להפצצה הזו הייתה עוד השפעה גלובלית מרחיקת לכת, שבימים ההם מיעטו לעסוק בה: על היחסים עם בריה"מ, ועל המלחמה הקרה שכבר החלה להסתמן באופק... הצבא האדום פלש ב - 8.8.45, למנצ'וריה, דרום סחלין וקוריאה. אומנם היה זה חלק מהסכם מוקדם עם רוזבלט, שביקש מסטלין פתיחת חזית שנייה מול יפן, אבל מהירות התקדמותם של הרוסים במנצ'וריה, הכתה בתדהמה את האמריקנים. טרומן הבין כי אם לא ישדר לסטלין, מסר תקיף ולא במלל אלא במעשה, שעליו לעצור עכשיו את צבאותיו הדוהרים, ולהימנע מלפלוש ליפן, הוא ימצא את הקומוניסטים על מפתן דלתה של ארה"ב ממש. ואכן הרוסים הספיקו להשתלט, לקינוח מסעם המפתיע במזרח אסיה, גם על מספר איים קטנים בצפון יפן, אך לא יספו. את האיים הללו הם מסרבים, אגב, להחזיר ליפן גם היום...
יש אומרים, שלבסוף, לאחר התלבטות, הבינה גם ממשלת יפן את המשמעות של הנשק החדש, וגם את המשמעות של התקדמות הרוסים במנצ'וריה. ב-15 באוגוסט, שישה ימים לאחר הטלת פצצת האטום על נגסאקי, הודיע סופסוף הירוהיטו, קיסר יפן, על-כניעה ללא תנאי לבעלות הברית. ב-2 בספטמבר חתמו היפנים על הסכם הכניעה הרשמי. זה היה אקט הסיום של המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט ושל מלחמת העולם השנייה.
השימוש בנשק גרעיני לראשונה בשדה הקרב הבינלאומי, היה נקודת מפנה בהוויה ה"כרונית", של מצב לחימה כמעט קבוע בין המעצמות. לא בכדי אימצו המדינות התעשייתיות "השפויות", החלטות, שגובו גם בהחלטות במוסדות בינלאומיים, האוסרות על שימוש בנשק גרעיני בעיתות מלחמה ולאחר מכן גם על עריכת ניסויים בנשק זה.
ראוי להזכיר כי עד הטלת הפצצות הגרעיניות, גילתה יפן קשיות עורף יוצאת דופן. היה זה ביטוי להשפעתם ולכוחם של אנשי הצבא, שמנעו במשך שבועות מהקיסר הירוהיטו להודיע על-כניעה. כל זאת למרות הפצצה כבדה במיוחד על טוקיו בלילה שבין ה-9-10 במרץ 1945. במועד ההוא הטילו האמריקנים 1,665 טון של פצצות תבערה, מסוג חדש, על הבירה היפנית.
האמריקנים, זועמים על אבדותיהם הכבדות בקרבות על איי האוקיינוס השקט, טעונים בכעס מצטבר מאז מפלתם ליפנים בפרל הרבור, ולנוכח הידיעות על היחס של היפנים לשבוייהם, הטילו את פצצותיהם במרכז טוקיו, בתבנית של האות הלטינית-X. מוקדי שריפה שונים התלכדו ויצרו סופת אש עזה. בהפצצה זו נשרף באופן מוחלט שטח בגודל 4.1 קילומטרים רבועים, וכ-100,000 אנשים נהרגו, כלומר רובם נשרפו חיים.
נזקי הפצצה זו, בנשק קובנציונלי, היו קשים וגדולים מכל קודמותיה במלחמת העולם השנייה (כולל ההפצצה הקשה מאוד על דרזדן חדשיים לפני סיום המלחמה). שריפות ענק השתוללו בבירה במשך שבועיים, וכילו את כל מרכזה הענק של העיר הגדולה. כל זה לא הניע את יפן להיכנע. כאמור "רק" שתי הפצצות הגרעיניות שבאו לאחר מכן, חתמו את גורל ארץ השמש העולה לכניעה ללא כל תנאי לארה"ב.
