אשראי הוגן וזמין

מליאת הכנסת אישרה את חוק אשראי הוגן בעקבות אישורו בידי ועדת החוקה של הבית. המלצותיה המרכזיות של הוועדה, בראשות ח"כ ניסן סלומינסקי (הבית היהודי), עסקו בשיעורים המקסימליים של הריבית הניתנת לגבייה בעסקות אשראי מיחידים כגון משקי בית, אנשים פרטיים ועוסקים פטורים או עוסקים מורשים (שאינם תאגידים). מדובר בהצעת חוק שמקורה בהמלצות הוועדה לשינוי כלכלי-חברתי (ועדת טרכטנברג), אשר מונתה בשנת 2011 על-ידי נגיד בנק ישראל ושר האוצר. חוק אשראי הוגן הוא הצעת חוק ממשלתית לקידום רגולציה על תחום ההלוואות החוץ-בנקאיות והבנקאיות, כחלק מתהליך להסדרת ענף האשראי. במקור ומההיבט הצרכני, הצעת החוק נועדה להשלים את חוק הרגולציה להלוואות. היא מבדילה באופן ברור בין מלווים לא-לגיטימיים (כמו שוק שחור ואפור) לבין מלווים לגיטימיים.

שיעור ריבית מירבי

החוק החדש קובע, כי גופים פיננסיים חוץ-בנקאיים ובנקאיים אשר יעמידו אשראי ללקוחותיהם, יהיו רשאים לגבות ריבית אפקטיבית שנתית עד לרף של 15% לשנה. בהלוואות קצרות מועד, הניתנות לתקופה של עד שלושה חודשים, הריבית האפקטיבית המירבית תוכל להיקבע עד 20% בלבד. הצעת החוק מתירה גביית ריבית פיגורים בשיעור של 3%. על-מנת לדייק יש להדגיש, שחוק אשראי הוגן קובע את החישוב של עלות הריבית המירבית של האשראי באופן הבא: ריבית בנק ישראל בתוספת 15% (בהלוואות מעל לשלושה חודשים) או ריבית בנק ישראל בתוספת 20% בהלוואות קצרות מועד (עד שלושה חודשים). מאחר שריבית בנק ישראל עומדת כיום על כ-0.1% (דהיינו, ריבית אפסית), בפועל שיעורי הריבית לפי הצעת החוק יהיו 15% ו-20% בהתאם לתקופת ההלוואה. עוד נקבע, כי גוף אשר יגבה ריבית גבוהה יותר, יהיה חשוף להטלת עיצומים כספיים וסנקציות אזרחיות. גוף אשר יחצה את ה"תקרה האזרחית" של 15% מעל לריבית בנק ישראל, יחשוף את עצמו באופן מיידי לעיצומים כספיים בסך מיליוני שקלים. אם הרף שיחצה יעבור את השיעור של 30% מעל ריבית בנק ישראל, הסנקציות עלולות להיות פליליות בדמות שלוש שנות מאסר. יודגש, כי החוק לא חל על הלוואות בתוך המשפחה או הלוואות ללא ריבית. הצעת החוק מוסיפה וקובעת חובות גילוי להגברת שקיפות, לרבות גילוי אודות שיעורם של כלל התשלומים למלווה (כגון הצמדה למדד, עמלות וכו') וכן כמובן בדבר שיעור הריבית.

סיכון שיתומחר בריבית

החוק מכוון לשנות את המצב הקיים, בו לא חלות הגבלות על שיעורי הריבית בהלוואות הניתנות על-ידי חברות כרטיסי אשראי ותאגידים בנקאיים. זאת, לעומת גופי אשראי חוץ-בנקאיים אשר מתמודדים עם הגבלה של ריבית שנתית מירבית לפי חישוב של עד פי 2.25 מהריבית הממוצעת בבנקים. בפועל, כאמור, ריבית הבנק המרכזי היא אפסית, ועל כן גופי אשראי חוץ בנקאיים יכולים להעניק הלוואות בריביות של 10%-8%. החוק מבקש לאפשר מתן אשראי גם ליחידים אשר אינם מקבלים כיום אשראי מגופים חוץ-בנקאיים מחמת הריבית הנמוכה. כעת, גופי אשראי חוץ-בנקאיים יוכלו להעמיד לרשות לקוחותיהם אשראי בריבית גבוהה יותר, לרבות כאשר מדובר ביחיד אשר הסיכון שלו מתומחר על-פי שיעורי ריבית שהם נמוכים מ-15% אך גבוהים מהתקרה כיום. ברור אפוא שיש גם צד שני למטבע (תרתי משמע). החוק מאפשר גביית ריבית בשיעורים דו-ספרתיים גבוהים ויש מי שסבור, כי הוא יעמיק את הפגיעה בלקוחות "מודרי אשראי". היבט חשוב נוסף בחוק הוא תקרת עלות מירבית על אשראי אשר ניתן באמצעות ניכיון המחאה מסחרית ("ריבית פלילית"). למשל, ספק אשר מקבל צ'ק דחוי ופונה לפירעון מיידי בגוף חוץ-בנקאי, והגוף החוץ-בנקאי מבצע עבור הלקוח ניכיון צ'ק תוך גביית ריבית אפקטיבית ומירבית בשיעור של עד 30% (גביית ריבית גבוהה מכך תיחשב לעבירה פלילית). מדובר בדרך חדשה, שתסייע להגדלת האשראי במשק גם עבור אוכלוסיות שאינן מצליחות כעת לקבל אשראי מחמת הריביות שניתן לגבות לעומת הסיכון מהלקוח. החוק מייצר תחרות בריאה בין הבנקאים לגופים החוץ-בנקאיים, ומגדיל את כוחו של הלקוח מול הגופים הפיננסיים החזקים ממנו. החשש שנותר הוא שהתחרות תגרום לאצבע קלה על ההדק במתן וקבלת אשראי פיננסי, מה שהוכח כגורם מרכזי לחובות ולפשיטת רגל של עסקים רבים.