גורמים בכירים בפתח אומרים כי בעקבות החלטתו של יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס להפסיק את התיאום הביטחוני עם ישראל, פחת העומס הביטחוני שהוטל על מנגנוני הביטחון של הרש"פ והם התפנו יותר למלא את משימות הדיכוי שמטיל עליהם מחמוד עבאס, הכוונה לדיכוי האופוזיציה הפוליטית של חמאס ותומכיו של
מוחמד דחלאן בשטחים.
השבוע שחררה הרש"פ ממעצר 6 עיתונאים פלשתינים המזוהים עם חמאס שנעצרו לפני שמונה ימים במקומות שונים בגדה באשמה כי "העבירו מידע לגורמים עויינים". מלכתחילה היה ברור כי מדובר במידע שקרי ומפוברק, גורמים ברש"פ מודים כי המעצרים נועדו להפעיל לחץ על תנועת חמאס ברצועה לשחרר ממעצר את פואד ג'ראדה, כתב הטלוויזיה הפלשתינית הרשמית ברצועה שהינו פעיל פתח וששידוריו אוהדים את הרש"פ.
ואכן הלחץ של הרש"פ עזר, תנועת חמאס שחררה את פואד ג'ראדה לאחר מעצר של 62 ימים. רק לאחר שג'ראדה שוחרר, נתן מחמוד עבאס את ההוראה לשחרר את 6 העיתונאים הפלשתינים שנעצרו בגדה, מסתבר שמדובר היה במעין עסקת חילופין ו6 העיתונאים הפלשתינים לא עשו שום עבירה.
ממדוח חמאמרה, כתב ערוץ הטלוויזיה "אלקודס" בגדה המזוהה עם חמאס, סיפר ב-15 באוגוסט, במסיבת עיתונאים במשרדי אגודת העיתונאים ברמאללה, את אשר עבר על 6 העיתונאים בזמן המעצר. לדבריו, הם הוכו ועונו בידי חוקריהם והתייחסו אליהם כאל פושעים פליליים, אחד מהחוקרים אמר להם כי הם "בני ערובה כדי להפעיל לחץ על חמאס ברצועת עזה". נאצר אבו בכר, נציג אגודת העיתונאים הפלשתינים בגדה אמר במסע"ת כי "מצב זכויות האדם בגדה בנסיגה גדולה".
ואכן, גורמים בפתח טוענים כי מחמוד עבאס נמצא במצב של היסטריה בגלל מצבו הבריאותי והפוליטי ולכן הוא מגיב בצורה אמוציונאלית וברוטלית כלפי יריביו הפוליטיים כיאה למנהיגים הערבים העריצים במזה"ת. זו אחת הסיבות שהוא הטיל סנקציות קשות על רצועת עזה הפוגעות בעשרות אלפי תושבים חפים מפשע, הוא יודע היטב כי תנועת חמאס לא תיכנע לדרישותיו ולמרות זאת איננו מפסיק את הסנקציות ואף מאיים להחריפן.
מהבחינה הזו, אין שום הבדל בין הדיקטטורה של שלטון חמאס ברצועה לבין הדיקטטורה של הרש"פ בגדה. מדיניות "יד הברזל" של מחמוד עבאס היא מדיניות של שליט ערבי טיפוסי, עבאס שנראה כמו "סבא טוב עם שיער לבן" איננו שונה בדיקטטורה שלו מקודמו
יאסר ערפאת.
בחודשים האחרונים נקט מחמוד עבאס בשורה של צעדים שמהווים פגיעה קשה בדמוקרטיה ובזכויות האדם כדי לדכא את יריביו הפוליטיים ואת מבקריו:
- פרסום "חוק הפשעים האלקטרונים"-חוק המאפשר נקיטת צעדים נגד כל מי שמפרסם באינטרנט וברשתות החברתיות ביקורת על הרש"פ והעומד בראשה.
- מעצר עיתונאים ופעילים ברשתות החברתיות המתגוררים בגדה שמתחו ביקורת על הרש"פ.
- מניעת יציאתם לחו"ל של חברי פרלמנט מפתח המזוהים עם מוחמד דחלאן.
- פשיטות על בתיהם של בכירים מתנועת פתח כמו השר לשעבר סעדי אלכורנוז והגנרל בדימוס אבו אלעבר אלדיראווי.
- החרמת מחשבים ומכשירי טלפון סלולרי מגורמים הנחשבים כאופוזיציה לרש"פ.
- הכרזה על שני חברי המועצה המהפכנית של פתח, בילאל עזריל והית'ם חלבי כמבוקשים בגלל הזדהותם עם מוחמד דחלאן.
הצעדים האלה נועדו בין היתר להרתיע את מבקריו ולהרגילם לסגנון של "צנזורה עצמית" כדי שלא להסתבך עם מנגנוני הביטחון של הרש"פ העוקבים בקפדנות אחרי כל גילוי של ביקורת.
הדיקטטורה של מחמוד עבאס מוכרת היטב לתושבי הגדה והיא משפיעה לרעה על תדמיתו. גם האופן שבו ניסה לטרפד את שביתת הרעב האחרונה של האסירים הביטחוניים, כדי להכשיל את יריבו הפוליטי מרוואן ברגותי, נתפסת כמהלך לא הוגן ו"אנטי לאומי" בקרב הציבור הפלשתיני בשטחים.
היעדר האופק המדיני, חוסר יכולתו של מחמוד עבאס להביא לפלשתינים הישגים מדיניים וכלכליים ומשטר הדיקטטורה שלו יוצרים לחץ רב בקרב הציבור הפלשתיני בגדה. מחמוד עבאס איננו מייצר שום שסתומים כדי לשחרר את הלחץ בשטחים, גורמים בפתח מעירכים כי הוא ממתין לרגע המתאים כדי לשחרר את הלחץ הזה ולתעל אותו לעבר ישראל.
למרבה הפלא, מחמוד עבאס מאשים את "הכיבוש" הישראלי במשטר הדיקטטורי שהוא נוקט, בשיחות סגורות הוא מסביר למקורביו כי אין לו ברירה וכי הוא נוקט בשיטות הדיכוי האלה מכיוון "שהפלשתינים נמצאים בשלב של הפיכה נגד הכיבוש הישראלי" והם רשאים לנקוט בכל האמצעים כדי לשמור עליה.
