אז ככה, ביום חמישי פרסמו בעיתון שהאגודה לארץ ישראל מתכוונת לחגוג כך וכך שנים להולדתו של הרצל אבי האומה. מקומות יודעי דבר הסבירו שהתקציב הממלכתי אושר ללא תקלות מיוחדות, כך ש-50 מיליון שקלים הוקצו לנושא.
העניין נראה כמשהו די חיובי בסך הכול, וההכנות התקדמו בקצב משביע רצון. כל חברי הכנסת הביעו את הסכמתם הנלהבת להגיע לטכס החגיגי, למעט חברי הכנסת הערבים. ואף בית המשפט העליון הודיעו שישלח נציג חגיגי. עד כאן הכל היה כרגיל, וקרובי משפחתו המעטים של הרצל הנ"ל הביעו את הסכמתם לשאת נאום קצר.
אולם שלושה שבועות לפני הטכס החגיגי נפל דבר מה. זאת אומרת, שלתחנת המשטרה בבאר שבא נכנסה אישה מסוימת (מחמת החיסיון והצניעות נקרא לה "תמר פ.") והגישה בשם האימא של הסבתא שלה תלונה על היותו של הרצל הנ"ל סוטה מין וכפי הנראה גם מטרידן סדרתי.
ובכן, על-פי עדותה של תמר פ. הנ"ל, הסבתא שלה סיפרה לה שהיא (האימא של הסבתא) אמרה לה שהרצל הנ"ל בהיותו באחד מביקוריו בצרפת כעיתונאי לרגל משפט דרייפוס התארח בבית הלינה שבו עבדה כחדרנית, ובוקר אחד היא נכנסה להחליף את המצעים בעודה מפזמת לעצמה שיר לכת בקול ערב, מצאה את הרצל הנ"ל במיטה בתחתוניו.
לפי הסיפור היא הסמיקה בבושה, אך הרצל הנ"ל אמר לה בזאת הלשון "חבובה ומתוקה כפי שהנך, מאירת פנים ותפוחת איברים, צלולת קול מקסימה שכמוך". ובנוסף נעץ בה מבט חשוד וליטף את זקנו. החדרנית הנבוכה חייכה לעברו ואותו הרצל הנ"ל אף הוסיף ושאל אותה אם במקרה היא יודעת היכן בשעה זו של היום יוכל למצוא אשכול ענבים, יען כי חשקה נפשו בענבים.
שוטרי התחנה רשמו את התלונה בצייתנות ובהתאם לחוקי ההטרדה המינית אף טרחו להכין מנשר הכולל את דיוקנו של הרצל הנ"ל ולהפיץ אותו בין תחנות המשטרה לאמור: "מבוקש לחקירה הרצל (זאב בנימין) כל היודע על דבר הימצאו נא ייצור קשר עם השוטר הקרוב - רצ"ב תמונה".
ובכן, היות שאותו הרצל מת כבר לא מעט שנים, איש לא איתר אותו לפי המפרט המבוקש, ומעצר לא בוצע, תמר פ. פנתה לאינטרנט ופרסמה פוסט רגשני על כך שהאימא של הסבתא שלה כל חייה מיררה בבכי על היחס של אותו המטריד, ואף הורישה את היעלבותה ותחושותיה הקשות לבתה וזו גרמה גם לתמר פ. לסיוטים נוראים עד עצם היום הזה.
הפוסט המפתיע זכה לתהודה רבה בין החוגים המתקדמים למגדר באוניברסיטת תל אביב ומרצה מסוימת גלתה את אוזנה של חברה עיתונאית הידועה כלוחמת חברתית על הפוסט הנ"ל. ובכן, העיתונאית מיהרה לכתוב על העניין בחזקת "סקופ" שכותרתו הייתה: "סוף-סוף התגלה - הרצל היה מטריד מינית סדרתי".
תמר פ., שזכתה מיד לפרסום, אף שחררה הצהרה לצבא הצלמים והעיתונאים: "האימא האומללה של הסבתא שלי הייתה מוכנה לשכוח מכל העניין, אבל דווקא בגלל החגיגות שעושים עכשיו ל
כבוד הסוטה המטריד הזה הרגשתי שאין לי בררה ואני חייבת לחשוף את הסיפור המזעזע, גם אם הגברים השוביניסטיים והמיזוגיניים יתנכלו לי. האמת חייבת לצאת לאור".
את הכפפה הרימו ארגוני הנשים שמיד שלחו לתקשורת מכתב נזעם על "הקלות שבה אנו אזרחי ישראל מוותרים למטרידים ידועים", חיזקו את ידה של תמר פ. על האומץ הנדיר שהפגינה והביעו תקווה שעוד אחרות יתייצבו במשטרה להגיש תלונות כדי "לחשוף את קלונו של המטריד האנס ברבים".
באופן טבעי חברי הכנסת ממר"ץ הודיעו על ביטול ההשתתפות באירוע מתוך שהם לא ייתנו ידם להנצחת חשוד בהטרדה כה בוטה ומכוערת, שגם אם חלף זמן מה מאותה הטרדה, אין זה ראוי להנציח מטרידים כפייתיים. החרה אחרי חברי הכנסת בית המשפט העליון שביטל את השתתפותו בטקס בטענה כי "אמנם עדיין אין הוכחות לכך, אך איננו יכולים לתת את ידינו ואת שמינו הטוב ולהניח לדבר כה חמור להתרחש במדינת ישראל הדוגלת בעקרון השוויון המוחלט בין המינים וערכי הדמוקרטיה וההגנה על החלש, או במקרה זה על החלשה עומדים נר לרגלינו".
בהמשך לאותה הפרשה, עברו כמה היסטוריונים המזוהים עם זכויות האדם על כתבי הרצל והוציאו מהם כמה וכמה משפטים המחשידים את הרצל הנ"ל ולמעשה מוכיחים לכל אדם סביר כי לא רק שידו הייתה במעל אלא הרבה יותר חמור מכך. ההפגנות מול בתיהם של הקרובים של הרצל הנ"ל לא אחרו להגיע, ומאות נשים זועמות בהנהגת חברות ה"מחנה הציוני" המזועזעות מהמקרים הנ"ל.
הגדיל לעשות חבר בכיר בהנהגת המפלגות הערביות שהגיש מיד תביעה דחופה וחד-משמעית לבית המשפט העליון לבטל את הטקס מיד ובנוסף לפסול את מגילת העצמאות כי היא מבוססת על חזונו של מטריד סדרתי (רצ"ב ציטוטים מתוך כתביו המוכיחים את חומרת המעשים).
בית המשפט העליון, בישיבה דחופה שלא ממין המניין, בהרכב מורחב, אומנם דחה את העתירה, אך הוסיף כי "להבנתנו יש רגליים לעקרונות של התביעה ואולי יש לשקול מחדש את מגילת העצמאות על יסוד ההנחה שהאדם אחראי למעשיו ולא ייתכן שבעולם של שוויון תיהנה מדינת ישראל מפירות העץ המורעל, גם אם כוונת המייסדים הייתה טובה וכנה, ולכן אנו מעניקים לנציגי המדינה 8 חודשים להשיב על הטענה ולהוכיח כי מחבר "מדינת היהודים" לא היה סוטה מין ומטריד נשים ידוע".
ועכשיו מחכים.
