אם אהבתם את ההצגה "מיקווה" ש
הדר גלרון כתבה, הרי שהצגת "הסודות" חרף היותה מעודנת ומבדרת גם יחד, יש בה הרבה מעבר לזה. גלרון יודעת את סוד הכתיבה המשובחת: לצד הגיבורה הסובלת ממות אמה, נעמי, שגודלה בידי אב טולרנטי, שטיפח בה את אהבת הלימוד, היא מציבה סביבה דמויות ססגוניות ושונות. נעמי שואפת להיות רבנית, או דיינית לנשים, ובשל כך היא דוחה את נישואיה לחתן המיועד, מיכאל עד לסיום לימודיה. משום שאהבתה לדעת גוברת על אהבתה למיכאל, השידוך שלה. כשהיא מגיעה לבית המדרש לנערות (תופעה חדשנית בקרב הקהילה החרדית), הרבנית-המנהלת מבחינה בכשרונותיה ומטפחת אותה ואת שאיפותיה.
במוסד הנמצא בצפת, היא חיה עם נערות שונות באופיין אחת מרעותה. כשם שבהצגת "מיקווה" הייתה דמות קומית שהכניסה אלמנט של צחוקים ובכך שברה את משקל הכובד של האיסורים וההלכות שכה מייסרות את הנשים החרדיות - כך הפעם, בנתה גלרון את המחזה מדמויות מגוונות המבוצעות להפליא בידי השחקניות הצעירות והמחוננות. המחזה מרתק את הצופה בהתפתחות הסיפור, בהעמדת הדמויות תוך הבעת מיגוון הדעות שלהן, בהתאם לרקע ממנו באו למוסד. כמו כאלו שעברו כבר אין ספור של דייטים, ועדיין לא מצאו את המיועד, והמוסד אמור ליישב עליהן את דעתן כדי שתכרנה את כתבי הקודש ואת הכללים החמורים המתייחסים להתנהלות הנשים. כללים שלמעשה מציבים את האישה בדרגת חפץ של בעלה, קונה.
למרות ההעזה בהצגת ההתבגרות הנפשית של הגיבורה, המחזה כתוב ברגישות רבה, בטוב טעם, ומעניק לצופים הרחבת הדעת בנושא כה רגיש, שמעורר פולמוסים בקרב כל שכבות הציבור הדתי, ומבהיר מדוע קיימת תופעת החזרה בשאלה, שהתרחשה בלב המחזאית כמו בלב רבות אחרות.
יעל וקשטיין כובשת את הלב במשחקה כנעמי, ומקרבת את צופים לעומק הבעיות כפי שמאמרים בעיתונות אינם יכולים להמחיש. כמוה
ליאת גורן הוותיקה והטובה כרבנית המתקדמת והמשכילה,
מיכל שטמלר (שהופיעה גם בסרט הקולנוע "הסודות") כדמות השובבה מישל, המלבבת עם סיפוריה תוך העלאת חיוכים וצחוקים על פני הצופים. כך גם
קרן מרום מהווה תבלין עסיסי במשחקה הנפלא כשיינה,
לורין מוסרי (שהייתה בתיאטרון צה"ל הקומיקאית הצבאית הראשונה ) כמירי, שלבטח תוכיח את כשרונה זה בהמשך בתפקידים יותר בשרניים;
דורון בלנק, הבוגר המוכשר הטרי של סטודיו
יורם לוינשטיין - מקסים בתפקיד החתן המיועד מיכאל,
עמי ווינברג נוגע ללב כאביה של נעמי - הדיין הס; והדמות הכי ממשית, ארצית, ומשעשעת של ינקי - אותה מגלם
יניב לוי בחום ורגש הכובש כליל את הקהל.
הצגת "הסודות" זכתה לבימאי צעיר ומוכשר להפליא עם רקורד מרשים ביותר (הכיתה שלנו, אלקטרה, הוא הלך בשדות, וההפקה הנועזת בת' אוניברסיטת ת"א - אהבתה של פדרה, בין היתר) - <
כפיר אזולאי . פולינה אדמוב יצרה תפאורה המעניקה שלושה מיפלסים לבמה, ובכך מגדילה את אפשרויות החלל. עופרה קונפינו עיצבה תלבושות מדויקות המאפיינות את הנערות החרדיות. זיו וולושין עיצב את התאורה,, אלעד ארד את המוזיקה ועמית זמיר הכה מיוחד עיצב את התנועה.
הצגת "הסודות" תמשוך קהל בוודאי בגלל הסצינה של הרחצה בעירום במיקווה על הבמה, אך היא חשובה הרבה מעבר לכך. הדר גלרון שבעצמה עברה את התהליך על בשרה, מכאן יכולתה לחשוף את המצוקה אליה נקלעים הן הנשים והן הגברים הדתיים בשל כל כך הרבה איסורים - מה שמסביר את המקרים המרובים של אונס, גילוי עריות ובגידות בקרב האוכלוסייה הדתית הגברית. בנוסף, האילוץ הקשה בנושא חיי הרגש והמין, גורם לנשים להתגפף ולהתקרב אחת לרעותה במיקווה,, כמו גם לבחורי ישיבות ומוריהם להגיע לסיפוק מיני - גם אם אינם בהכרח להט"בים. המצוקה הנפשית שגוזרת הדת עם כל החידושים בהלכות הכפייתיות שהחמירו במאה השנים האחרונות - היא הבעיה הגורמת לכל התחלואים. והחיפוי וההסתרה מעיני הציבור של כל מקרי האונס וההטרדות המיניות מצד גברים כלפי ילדות במשפחתן - רק מחמיר את הבעיה. לכן הצגה זו יש בה תרומה בניסיון להגיע לפתרון שיזכה בהסכמת כל הצדדים, בעיקר הגברים.
הצגה מחכימה ומרגשת, העשויה באופן הכי מקצועי ומושלם בידי צוות שחקניות מוכשרות, ויוצרים כה משובחים, המותירה את הצופים עם הרבה חומר למחשבה. 