מהפנט מוכר בישראל אמר פעם שגם השאלה "תה או קפה?" היא סוג של היפנוזה. השואל מצמצם את מרחב האפשרויות של הנשאל לשתי אפשרויות. הסיכוי שהעונה יחשוב על שוקו - קטן משמעותית לעומת השאלה: "מה תשתה?". כך גם התפיסה הפוליטית בישראל.
מרחב המחשבה והדעה צומצם לממד אחד. צד אחד ימין, צד אחר שמאל, והקו המקשר ביניהם. במקרים רבים מצטמצם טווח האפשרויות לרשימה סגורה בת שלוש אפשרויות: ימין, שמאל ומרכז או אף לשתיים.
מכל אחת מהאפשרויות הללו נגזרת עסקת חבילה שכופה על השותף לה עולם שלם של מחשבות, אמונות, ערכים, הערכות לעתיד, הבנת מציאות והשתייכות חברתית. המשמעות של אותה אמירה של המהפנט קיבלה ביטוי גם במחקר ובתיאוריה של החוקרים ספיר ווורף. הם מצאו כי השפה קובעת מחשבה ותפיסת עולם. אם כן, ההיפנוזה מגשימה את עצמה כנבואת קסם, ואליה יצטרף הלחץ החברתי. מספיק שקישרתם עצמכם לאחד המאפיינים של אותה "עסקת חבילה", ואתם מסומנים.
התיוג כל כך טבוע בנו, שייתכן שיקשה להבין את הבעייתיות שבכך. למעשה, אם נשתחרר מההיפנוזה, נבין שהעולם הרעיוני הוא רב ממדי ולא בעל מספר אפשרויות מצומצם. עסקות החבילה של רעיונות שונים הם שרירותיות במקרה הטוב, ופרדוקסליות במקרים אחרים.
למשל מי שבחר בחבילת השמאל תומך בזכויות אדם, אך חייב גם לתמוך בגירוש אוכלוסייה של אלפי אנשים ויותר מבתיהם, ע"פ סלקציה גזעית (למשל בהינתקות) - או בדוגמה אחרת תומך לכאורה בזכויות הפלשתינים אך גם מתעלם מכל פגיעה בזכויותיהם ע"י הרשות הפלשתינית, שאנשי שמאל קבעו שתשלוט בפלשתינים, או ע"י חמאס.
מי שמשויך לחבילת הימין תומך בצמצום התלות הכלכלית בעבודה פלשתינית בגלל הסכנה הביטחונית שבכך, אולם כחלק מהחבילה מתנגד לעובדים מאפריקה, שהם התחליף היחידי כיום לעבודת הפלשתינים.
עבור נושא השלום, צומצם המרחב של תפיסת המציאות עוד יותר, ונותרנו עם שאלה בינארית של כן ולא. ה "כן" וה "לא" מתייחסים לנייר כלשהוא שכתוב עליו שלום, המכונה "הסכם שלום". התשובה הבינארית לא מתייחסת לממדים רבים נוספים כמו - המינון של שפיכות דמים, טרור, שת"פ כלכלי וכו' שיכולים להיות בעלי מגמה הפוכה לשאלה הבינארית.
ההשפעה ההיפנוטית מחלחלת גם למסקנות היסטוריות. למשל אם היינו מרחיבים את מרחב המחשבה בנושא שלום מבינרי לחד ממדי, ז"א לסקאלה של שלום מצד אחד ומלחמה מצד שני, היינו מגיעים למסקנות הפוכות למסקנות במרחב הבינארי. לפני הסכמי אוסלו, כאשר הפלשתינים יכלו לנוע בחופשיות מחוץ לעיו"ש, ומשפחות ישראליות ערכו קניותיהן בערים פלשתיניות, היינו במצב קרוב הרבה יותר לשלום לעומת המצב לאחר ההסכמים. גם השם של תהליך אוסלו: "תהליך השלום" מהווה בעצמו סוג של היפנוזה שיווקית. שהרי ע"פ תוצאותיו, היה יותר מתאים לכנותו 'תהליך המלחמה'.
הצמצום של מרחב האפשרויות הוא תוצאה של גורמים רבים. חד הגוניות והגישה התועמלנית של התקשורת בישראל, עולם הפרסום, השיווק, היחצנות והתעמולה המחפשים מסרים קלים ופשוטים שקל לשווק, וכמובן התפיסה האנושית המעדיפה לרוב מסרים פשוטים. חשוב להמשיך ולעסוק בשאלה מה הוא הגורם הדומיננטי ביותר.
בכל מקרה, כדי לעזור לציבור להשתחרר מהשפעות היפנוטיות מסוכנות, יש להביא למודעות ציבורית את פעולת המנגנון ההיפנוטי. המודעות תוציא את העוקץ, תאפשר לציבור לפרוץ למרחב מחשבה חופשי, ולהגיע למסקנות והחלטות טובות יותר.
