נושא האמונה כן או לא, מעסיק אותנו לא מעט. אותנו, הכוונה ליהודים, כי אצל עמים אחרים הנושא הזה לא כל כך תופס מקום. כי אצלנו היהודים, האמונה היא בטבע, חלק מהמהות שלנו. לכן אפשר לשמוע לא פעם אנשים אומרים שהם מאמינים למרות שעדיין אינם מגדירים עצמם כשומרי מצוות. וזה נכון, הם אכן מאמינים. לפי זה יוצא שהשאלה הנכונה היא לא אם מאמינים אלא עד כמה האמונה באה לידי ביטוי בחיי היומיום שלנו. בפרשת השבוע אנחנו פוגשים את המושג אמונה וגם את המושג ידיעה. כבר בשבוע שעבר ראינו שמשה מסרב לקבל על עצמו את השליחות להיות הגואל ובין השאר הוא מעלה חשש (שמות ד): [א] וַיַּעַן מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר, וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי, וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי...
ומדוע לא יאמינו לו? ...כִּי יֹאמְרוּ, לֹא-נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'. כלומר הם מאמינים שהגאולה תבוא, אבל לא מאמינים שפלוני הוא הגואל. בסופו של דבר אחרי שמשה אמר לעם את דברי ה' וגם עשה לפניהם את האותות, אז וַיַּאֲמֵן הָעָם. ועדיין האמונה הזאת לא הייתה מוחלטת, שהרי כאשר בתגובה לדרישת משה מפרעה שַׁלַּח אֶת-עַמִּי הוא הורה להכביד את העבודה על בני ישראל, הם באו אל משה בטענות ומשה עצמו הפנה את הטענות אל ה' (פרק ה): [כג] וּמֵאָז בָּאתִי אֶל-פַּרְעֹה, לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ, הֵרַע, לָעָם הַזֶּה; וְהַצֵּל לֹא-הִצַּלְתָּ, אֶת-עַמֶּךָ. ה' עונה לו שעוד לא התחלנו: ...עַתָּה תִרְאֶה, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה: כִּי בְיָד חֲזָקָה, יְשַׁלְּחֵם... ובשלב הזה מתחילה פרשת השבוע שלנו. הפתיחה כוללת כמה עניינים, אבל אנחנו נתרכז באמונה.
ההתחלה היא (פרק ו): [ב] וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי ה'. אלקים זה מדת הדין, זה הטבע המעלים על האלקות שמהווה אותו. אפשר להתבלבל, אומר ה' למשה, אבל צריכים לדעת שבתוך הטבע מסתתר ה', הוי'ה שמהווה את הטבע ואינו נפרד ממנו ח"ו. והוא ממשיך בתזכורת היסטורית: [ג] וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב--בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי ה', לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם. ובשונה ממך, הם לא שאלו שאלות. ידעו שאני נמצא ומעורב בכל מה שקורה להם והסתפקו בכך. הבטחתי לאבות שאשיב את בניהם לארץ כנען והגיע הזמן לקיים את הבטחתי. אני אציל את העם ואגאל אותם משיעבוד מצרים ובסוף: [ז] וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקִים; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם...
התכלית היא מוּדעוּת
מדברים על אמונה והנה מתברר שהיעד הוא ידיעה, וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם. לא מספיקה אמונה? ובהמשך מודיע ה' למשה שפרעה לא ישחרר את בני ישראל מרצונו, הוא ייאלץ לעשות זאת בעקבות המכות שיחטוף. וגם אם בשלב מסוים הוא יתחרט וירצה לשחרר, הוא לא יצליח כי ה' לא יתן לו: [ג] וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת-לֵב פַּרְעֹה; וְהִרְבֵּיתִי אֶת-אֹתֹתַי וְאֶת-מוֹפְתַי, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. ומה התכלית של המכות? הרי לא חסרות לקב"ה דרכים לכפות עליו את שיחרור העם בלי להזדקק לתהליך ארוך. אלא יש תכלית: [ה] וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי-אֲנִי ה', בִּנְטֹתִי אֶת-יָדִי עַל-מִצְרָיִם; וְהוֹצֵאתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִתּוֹכָם. ובהמשך, שוב ושוב חוזרת בפי משה האמירה לפרעה שעליו לדעת: ...בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה'...לְמַעַן תֵּדַע כִּי-אֵין כַּה' אֱלֹקֵינוּ.
פרעה ידע שיש אלקים אבל חשב שאינו מתערב בתהליכים ובמעשי בני אדם. במכת כנים התחילה התפכחות, החרטומים שלו הכריזו באזניו: ...אֶצְבַּע אֱלֹקִים הִוא... אבל זה לא עזר. אולי חשב שזה סתם מקרה. וכך הונחתו המכות ברצף עד השבירה, שאז אפילו בלי להודות שאכן ה' הוא האלקים, הוא גירש את בני ישראל פשוט מתוך פחד מפני המוות. אבל לא רק מצרים צריכים לדעת, גם בני ישראל. כי זו הדרך, אומר רש"י, הקב"ה מכה ברשעים כדי שבני ישראל יקחו מוסר. רש"י מביא מהנביא צפניה (פרק ג) פסוקים שאומרים את זה בפירוש: [ו] הִכְרַתִּי גוֹיִם, נָשַׁמּוּ פִּנּוֹתָם--הֶחֱרַבְתִּי חוּצוֹתָם, מִבְּלִי עוֹבֵר; נִצְדּוּ עָרֵיהֶם מִבְּלִי-אִישׁ, מֵאֵין יוֹשֵׁב. [ז] אָמַרְתִּי אַךְ-תִּירְאִי אוֹתִי, תִּקְחִי מוּסָר...
הנביא מיכה אומר (פרק ז): [טו] כִּימֵי צֵאתְךָ, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אַרְאֶנּוּ, נִפְלָאוֹת. וביחד עם דברי הנביא צפניה, אנחנו יכולים לראות כיצד דבריהם מתגשמים לנגד עינינו. את הגוים שסביבנו ה' מחריב בהעירו אותם למלחמות פנימיות כך שהם מאבדים את היכולת לפגוע בנו ואנחנו ממשיכים לשגשג. אגב, גם במצרים השיעבוד של בני ישראל נפסק עם התגברות המכות. מה שחסר אצלנו הוא מימוש הציפיה שמבטא הנביא צפניה: אַךְ-תִּירְאִי אוֹתִי, תִּקְחִי מוּסָר. אנחנו רואים מה קורה מסביב ומסרבים להפנים, לדעת, שאלה מהלכים אלקיים שלקראת הגאולה האמיתית והשלמה. מפני שחסר אצלנו ביסוד של האמונה, אנחנו לא יכולים בכלל להגיע לידיעה, למודעות שהקב"ה עושה לטובתנו ככל הדרוש.
