פסוק יש במגילת אסתר שמטריד בכל ימות השנה אם כי בימי הפורים חשים הכל הקלה בקוראם אותו. "בַּיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר שִׂבְּר֜וּ אֹיְבֵ֤י הַיְּהוּדִים֙ לִשְׁל֣וֹט בָּהֶ֔ם - וְנַהֲפ֣וֹךְ ה֔וּא אֲשֶׁ֨ר יִשְׁלְט֧וּ הַיְּהוּדִ֛ים הֵ֖מָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶֽם" (אסתר ט',א'). שנה תמימה עברה מאז ניתן האות בממלכה כולה כי ביום כך וכך יופקר דמם של היהודים מהלכה למעשה. צריכים היו לשנה כדי להתרגל לשנוא. שנאה לא באה מאליה. אם לא מטפחים אותה, גוברת החיבה הטבעית הקושרת רחוקים לקרובים וקרובים לרחוקים, ופגיעה בזולת משום איבה לשמה, נראית כמעשה שלא בדרך הטבע. כשמטפחים שנאה - מצטברים מיום ליום טעמים קלוטים מן האוויר, ומן הפחדים, ומן הזרות, ומן היוהרה, ומכינים את הנפש להיפרע מן האחר המאיים. ביום אחד. בהינף. זה החלק המטריד. שנאה היא פרי חינוך. חינוך מעוות. חינוך סוטה. חינוך הקושר היגיון ואפילו מוסר למעשה בלתי רציונלי בתכלית ורע בברו ובתוכו. זה החלק המטריד בפסוק.
ההקלה היא שההצלה מן האיבה האקטיבית היא ביום אחד. שנה כדי שההמון הפרסי יתכונן לשלוט ביהודים, יום כדי שיתהפך הגורל והיהודים שולטים המה בשונאיהם.
אבל הקלה זאת, המשמחת את הניצולים, אינה מסלקת את ההרהורים הקשים. על-פי הפסוק, אין מנוס. סדר העולם הוא או שהשונאים שולטים בך, או שאתה שולט בשונאים. אלה לאט ואלה בפתאום. זה 'וְנַהֲפ֣וֹךְ ה֔וּא', יש שנאה ושונאים מכל מקום, או אלה או אלה, או כך או הפוך. היחס לאחווה בפסוק הוא חלום רחוק. לא כתוב בו בפסוק "ונהפוך הוא ומעתה השונאים נעשים
אוהבים" . זה על-פי המגילה הזאת אידיאל כמעט נאיבי. מהפך כזה, הוא הילכתא דמשיחא, הלכה לימות המשיח שממתינים להם אף על-פי שהם לעולם מתמהמהים.
בעולם המתואר כך, ברור מאליו שמי שנשתחרר פתע משונאיו שמח, ומי שסופג פתע מפלה מתעצב על ליבו. פורים באספקלריא זאת הוא חג על המתרחש בעולם כמות שהוא. הכמיהה האנושית האצילה " לֹֽא-יִשְׂא֞וּ גּ֤וֹי אֶל-גּוֹי֙ חֶ֔רֶב וְלֹא-יִלְמְד֥וּן ע֖וֹד מִלְחָמָֽה" (מיכה, ישעיה) אינה נסוגה חלילה מפני המתרחש יום יום בעולם הזה בו השנאה רוכבת על פרשי מוות אפלים ביבשה, בים ובאוויר, כל יום וכל שמתהפך הוא מי שולט היום על שונאיו מתמול ומי משונאיו ישלוט מחר.
אם יש בקוראי מי שמתרעם עליי שבימי הפורים האלה אני כותב דברים שיש בהם קצת קהלת, אשאל ממנו מחילה. אי-אפשר לי אחרת. ראיתי הלילה את דמשק, שמעתי הלילה את העולם כולו שותק. לא יכולתי לכתוב אחרת.
