מגילת אסתר נפתחת במשתה שעורך אחשוורוש בשנה השלישית למלכותו בשושן הבירה. התיאור איננו פוסח על קישוטי המקום, חור (צבע לבן) כרפס (צבע ירוק) ותכלת אחוז בחבלי בוץ (פשתן) וארגמן, על גלילי כסף... ותיאור הרצפה, בהט ושש, דר וסחרת (אבנים טובות ומרגליות). גם יהודים הוזמנו למשתה, ומרדכי הזהיר לבל ילכו וייהנו מהסעודה הלא כשרה ומיין הנסך. כשבעים שנה חלפו מאז חרב בית המקדש, והיהודים פחדו שאם יסרבו להשתתף יעוררו עליהם את חמת המלך. במשתה ראו את כלי המקדש מתנוססים על השולחנות, והם שבעי נדודים וצער, באה להם צרה נוספת, כי נהנו מסעודתו של אותו רשע. חרון אף בשמים, הביא עליהם את המן.
אולם לפני המעמד בשושן הבירה, יש להקדים ולספר את קורות העם, בטרם הגיע לפרס. הבבלים ובראשם המלך נבוכדנאצר החריבו את בית המקדש והגלו את העם היושב ביהודה. בין הגולים עם המלך יכניה היה מרדכי מאנשי הסנהדרין. מרדכי בן יאיר (שהאיר את עיניהם של ישראל בתפילתו) בן שמעי (ששמע היושב במרומים את תפילתו) בן קיש (שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו) לא היה חייב לגלות, אולם הוא מבקש ללכת עם תלמידיו ולהקים בתי מדרשות, בתי כנסיות בבבל.
כאשר מת נבוכדנאצר עולה אחריו בנו בלשצר. באחד הימים נודע כי כורש עולה למלחמו נגדו יחד עם דריוש מלך פרס. והם כבשו את בבל. וכך יצאו מבבל שיירות אל שושן. הנסיכה ושתי בתו של המלך בלשצר אולצה לעבור לשושן, וגם מרדכי יצא לשם יחד עם יהודים נוספים מן הסנהדרין.ושתי נישאה לאחשורוש, סירבה להגיע למשתה של המלך, ובכך חרצה את דינה למוות.
משמתה המלכה ושתי חיפשו למלך אישה אחרת וכול נערות הממלכה חויבו להתייצב בפני שלוחי המלך. בבית מרדכי גדלה בת דודו הדסה. היא חוותה יתמות טרגית, על כן הפסוק שב ומדגיש פעמיים את יתמותה. קודם בטרם נולדה, מת אביה, ומיד לאחר לידתה, מתה אימה. הדסה הייתה בתו של אביחיל דוד מרדכי ומצווה היא לקרב את הקרובים.
שנתיים חלפו והמלך עדיין בלי מלכה. אף נערה לא נשאה חן בעיניו. והנה מצאו שלוחי המלך גם את הדסה היא אסתר, שם שנוסף לה, כי כל מעשיה היו בסתר, וגם כי הסתירה את עמה ואת מולדתה. אסתר הגיעה אל בית המלכות ומאחר שהמאכלים היו אסורים, היא הסתפקה בזרעונים. וזה התיאור האומר שירקרוקת הייתה, אך חן וחסד היה נסוך עליה. הגי סריס הנשים נתן לה שבע בנות לשרתה, אחת לכול יום בשבוע, וכך הנערה של השבת, שראתה את אסתר שומרת את היום הקדוש, האמינה כי כך נוהגת היא בכול ימות השבוע.
שבעים שפות
כאשר נקראה אסתר אל המלך, נשאה מיד חן בעיניו והכתר הונח על ראשה. המלך מבקש לדעת מה מוצאה, אך היא אשת סוד ואיננה מגלה צפונותיה. "זאת היית צריך לגלות קודם שלקחת אותי", היא משיבה לו, וממליצה בפניו לקחת יועץ יהודי חכם, את מרדכי. המלך שומע בקול המלכה ומרדכי נקרא לשבת בשער המלך, ולדון שם.
בשער המלך עומדים שניים ולוטשים עיניים מקנאות במרדכי. הם רואים שמרדכי שופט את היהודים שבאים אליו, על-פי תורתו, והדבר מכעיס אותם. המלך הוריד אותנו מגדולתנו והעלה את היהודי, על כן אנו צריכים להרוג את המלך, הם אומרים האחד לשני. וכדי שמרדכי היושב בסמוך אליהם, לא יבין את שפתם, הם משוחחים בטרסית, כשאינם מעלים על דעתם שאנשי הסנהדרין הבינו שבעים לשונות - שבעים שפות, ומרדכי שמע והבין את מזימתם להרעיל את המלך.
הוא סיפר לאסתר כדי שתזהיר את המלך, והמלך נותן את המשקה לחית שעשועיו, שמתה במקום. כך נגזר כי יוצאו להורג, בגתן ותרש, ומעשהו הנאמן של מרדכי נרשם בספר הזיכרונות.
המן מאוכזב כי בתו לא נבחרה למלכות אלא אסתר, וגם כועס על מרדכי שאינו משתחווה לו. הוא היועץ הקרוב למלך והכול צריכים לכרוע בפניו. מרדכי עונה לאלה ששואלים מדוע אינו משתחווה "יהודי אני מגלות יכניה שלא השתחווה לצלם של נבוכדנצר מלך בבל ובוודאי שלא אשתחווה גם כעת" אמרו חז"ל: מרדכי היה שקול כמשה בדורו, משה נענש כיון ששמע אומרים עליו "איש מצרי הצילנו", ושתק - בא מרדכי לתקן הדבר, שהיה בו מניצוץ נשמת משה, והודיע לכול כי הוא יהודי.
והמן יודע שאם יתנקם רק במרדכי, הדבר לא יעזור לו, שכן מעם ישראל יצאו עוד אנשים כמוהו, ומחליט כי מוטב יהיה להרוג את כל היהודים, מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד, כך כבר לא יישאר לעמלק אויב בעולם.
סנגוריה על ישראל
סופר המלך, בנו של המן, שמשי, מטיל גורל באיזה חודש תתבצע הגזרה, וכשעלתה המילה אדר, הוא אץ אל המלך, כדי שיחתום על הצו. המלך נתן את טבעת החותם להמן העמלקי, ואיגרת יצאה מעם המלך, להשמיד ולהרוג את כל היהודים. אסתר שומעת כי מרדכי שרוי בצער והיא מבקשת מהתך (הוא דניאל הצדיק שהורד מגדולתו) לברר מדוע לובש מרדכי שק? מרדכי מספר על הצרה המתרגשת לבוא. מרדכי אומר לאסתר, כעת הגיעה השעה שהמלך ידע מי את! לכי אליו להתחנן על עמך.
אסתר חוששת כי אם תיכנס בלא שנקראה אל המלך, הוא יהרוג אותה,ז ה החוק. אבל מרדכי אומר לה: אם תתמהמהי לפעול, רווח והצלה יבואו ליהודים ממקום אחר, הרי לתכלית זו נלקחת למלכות, כדי להציל את עמך. והוא מוסיף, כי היא חייבת לפעול כעת. "כי אם החרש תחרישי", אמרו חז"ל: אם תשתקי ולא תלכי ללמד סנגוריה על ישראל, סופך לשתוק גם כן לעתיד לבוא.
אסתר מבקשת כי כל היהודים יתכנסו ויצומו, כדי שתצליח בפעולתה. צום שלושה ימים נקבע משום פיקוח נפש. היא לובשת את בגדי המלכות ומגיעה כשהיא בצום אל המלך. תחילה כעס המלך בראותו אותה, בלבו אמר: ושתי נקראה לבוא ולא באה, וזו - באה מבלי שנקראה.
אך משמים עזרו לה, ודעתו התהפכה ברגע אחד. לב מלכים ושרים ביד ה', והיא מצאה חן בעיניו והוא הושיט לה את שרביט הזהב, ושאל, מה שאלתך ובקשתך, עד חצי המלכות תקבלי. אסתר מזמינה את המלך ואת המן למשתה, ובעת המשתה המלך שואל אותה לרצונה?
אסתר מבקשת לעשות משתה נוסף למחרת היום והשניים מוזמנים בשנית.
בינתיים המן נועץ באשתו זרת, איך להינקם במרדכי. והיא אומרת: כבשן האש אינו מתאים, שהרי ניצלו מהכבשן, דניאל, חנניה, מישאל ועזריה, גוב האריות, גם איננו מתאים, כבר ניצל דניאל ממנו, מן הים ניצלו ישראל בעברם ממצרים, העצה היחידה היא לתלותו...
בגדי מלכות
שנתו של אחשורוש נודדת. והוא הולך אל ספר הזיכרונות ושם נכתב כי מרדכי הצילו ממוות. כאשר שמע כי לא נעשה עימו כל דבר לטובה, שאל לתומו את המן, מה לעשות לאיש שאני מוקיר? המן חשב שהוא יהיה האיש, ופירט באוזני המלך, כי יש להרכיב איש כזה על סוס ובבגדי מלכות... ואז נודע לו כי המלך מדבר על מרדכי ולא עליו. עשרים ושבע אלף בחורים מבחורי פרס, הלכו לפני מרדכי והכריזו "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו".
בפורים שותים עד דלא ידע בין "ארור המן" ו"ברוך מרדכי", כיון שרוב האנשים טעו בתחילה בין הרוכב על הסוס, שהוא מרדכי, לבין ההולך לפניו, שהוא המן... המשתה השני מתקיים. המן ליבו מר עליו בשל ההשפלה, וגם כך אחשורוש, כטוב לב המלך ביין, הוא שואל: "מה בקשתך אסתר המלכה"? והיא עונה, רוצה אני בטובת עמי, אתה מכרת אותי ואת עמי לאיש צר ואויב... המלך שואל את המן, השמעת על מזימה להרוג יהודים? ואסתר אומרת, המן הרע הזה, הוא האיש.
בתום המשתה, מבקש המן לדבר על לב אסתר. הוא נכנס אליה וביקש כי תסלח לו.. בעודו מתחנן, נכנס המלך במפתיע וראה את המן עם המלכה. הוא נזכר שהמלכה הקודמת הומתה בעצתו. חרונו גבר, והוא זעק: "גם לכבוש את המלכה עמי בבית אתה רוצה"? ונפל הפור. המן יוצא לתלייה.
המלכה ביקשה מאת המלך, שהגויים יחזירו את הספרים בהם נכתבו הצווים של מיתה ליהודים. המלך טען בפניה כי חוק יש בפרס ומדי, שדבר שנחתם בטבעת המלך - אין להשיב. ולמלכה אסתר יש רעיון. היא מבקשת מהמלך כי ביום הנקוב באיגרות יהיה רשות ליהודים להינקם מאויביהם ולעמוד על נפשם. המלך הסכים.
עוד באותו יום התייצבו סופרי המלך, כדי לנסח את דבר האגרות החדשות. לכול מקום נשלחה האיגרת, בזו הלשון: "יש רשות ליהודים בכול עיר ועיר להיקהל ולעמוד על נפשם, להשמיד להרוג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים עליה". י"ג באדר. מכול הכפרים התקבצו יהודים. פחד היהודים נפל על כל הגויים היהודים הצליחו להרגם בקלות והרגו חמש מאות במחי יד. המלך שוב שאל את אסתר, מה בקשתה? והיא מבקשת יום נוסף להינקם באויבים.
גם ב-י"ד באדר הכו היהודים את זרע עמלק, אך לא שלחו יד בביזה. אסתר שבה וכתבה את הדברים מתוקף היותה מלכה, כי רצתה שהדברים יזכרו לדורות. אסתר ומרדכי לא ביקשו '
שלום עכשיו', הם בקשו שלום לדורות.
ותכתוב אסתר לקיים את הפורים בכול שנה. היא אומנם נישאה לגוי, אך רצתה שכול סיפור המגילה, יוודע לדורות שהכול היה מאת ה', כדי להביא ישועה לישראל.
