אני מבקש להודות לקורא, שהסב את תשומת לבי למאמר של ישראל הראל, שפורסם בעיתון
הארץ תחת הכותרת "הבה ונציע להם מקלט".
ישראל הראל, ממייסדי עופרה, נטוע בכל לבו ובכתבי הגותו הרבים במחנה הימין. הוא לא הפתיע אותי במאמרו, הקורא לתת מקלט למי, שאני קורא: "בנים חורגים לאלוהים ולאדם", והוא קורא להם מסתננים.
מן הראוי להדגיש, שישראל הראל סבור, שישראל נוהגת כשורה בהחלטותיה. יש בלבו כעס רב על מחנה השמאל, שלדבריו, מקטרג על מדינת ישראל ומוציא את דיבתה רעה.
אודה, שכואב לי לקרוא את התרסתו של ישראל הראל כלפי מה שהוא קורא "שפע המודעות והמאמרים הטוענים לקלוט את המסתננים מאפריקה". אך אני נרגש לקרוא את ההמשך, בו מדגיש הראל למרות שמדינת ישראל, לגישתו,
"אינה חייבת, כן, היא כן יכולה - בשל החמלה, בשל הסנטימנט האנושי, בשל הושטת יד לשלום בית פנימי - לקלוט אותם בתוכה באופן זמני".
לדבריו, "ממילא לא כל המסתננים רואים את ישראל כביתם הסופי", לכן ישראל הראל מדגיש: "בכלל 30-35 אלף איש שיתערו באוכלוסייה של שמונה מיליון בני אדם, אינם נטל." הוא רחוק מזרח ממערב מהפרץ הפופוליסטי המתלהם של שרת התרבות - "הסודנים הם סרטן". אי-אפשר שלא להתרגש לקרוא את תובנותיו של ישראל הראל הכותב:
"הם לא יהיו נטל. בקליטה נכונה הם עשויים להיות לנכס".
לא ניתן לייחס לישראל הראל התעלמות מהמצוקה של תושבי שכונות הדרום, בה חיה אוכלוסייה יהודית חלשה שעל כתפיה למעשה הוטל כל עומס הקליטה של אותם בנים חורגים לאלוהים ולאדם. הוא מציע הצעות מעשיות, כמו: "להעניק לאפריקנים אשרת שהיה בת עשר שנים, שבהן יתברר, להם ולנו, לאן פניהם.
למען יחיו כאן חיים יצירתיים ומכובדים יש להקים למענם מערך קליטה".
אי-אפשר, שלא להתרגש מדרכי הפעולה שמציע ישראל הראל. ניכר שארגז הכלים של ארון הספרים היהודי מהווה לו מצפן ומנחה אותו לבקש הקמת "מערך קליטה - לא די במתנדבים - בעל סמכויות סטטוטוריות, שיכין למענם תוכניות תעסוקה, השכלה, בריאות, שיכון ופיזור בכל רחבי הארץ. אם כבר נעשה זאת ביסודיות ובלב שלם".
ישראל הראל קובע בפתח המאמר, "שעל מונח זה, מסתננים, לא ניתן לחלוק, האנשים האלה הסתננו..." ומסיים את מאמרו בחמלה רבה "להקים למענם מערך קליטה, שיכין למענם תוכניות תעסוקה, השכלה, בריאות, שיכון ופיזור בכל רחבי הארץ", ואף חותם בחותמת של לב רחום וחנון - "הבה נעשה זאת ביסודיות ובלב שלם". על כך נתונה תודתי לישראל הראל.
