ונהפוך הוא

כשאלוף משנה בשירות פעיל, אבי בלוט, מרצה בפני תלמידי תיכון על "טוהר הנשק" ומשווה את עצמו בהתנהגותו הצבאית לדוד המלך, משהו נרקב בעומקה של מחשבת הקצונה בצה"ל. הקו המנחה אותו (ועל-פי מה שמשתמע מדבריו גם את שאר הקצינים) הוא ההנחה ש"הצד שמולנו עושה הכל כדי שנתפורר מבפנים". המשפט הלא שפוי, הלא בדוק, הלא הגיוני והלא אמיתי הזה, היה גם הכותרת שבחרו בעיתון "מקור ראשון" לעטר את הידיעה על הרצאתו, ידיעה שהתפרסה בעמוד הראשון ביום פורים דְמוּקָפִים דווקא, כאשר הירושלמים קוראים על תליית המן ועשרת בניו ועל דרך ההתנהגות של היהודים מול האויב (הלא חמוש, יש לזכור). יַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם. וּבְשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ. וּשְׁאָר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל נַפְשָׁם וְנוֹחַ מֵאֹיְבֵיהֶם וְהָרֹג בְּשֹׂנְאֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אָלֶף וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם. ההרוגים הללו הם מה שאל"ם בלוט מכנה בהרצאתו פעמים "נזק אגבי". "למיטב שיפוטי והבנתי, האויב שעומד מולנו יודע שהוא לא יכול לנצח אותנו דרך הטנקים ודרך הכוונת של הנשק. הצד מולנו נלחם מלחמת התשה ועושה הכל כדי שנתפורר מבפנים", אמר אל"ם בלוט לתלמידים, והסביר: "כשאני אומר 'להתפורר מבפנים' זה אומר לאבד את עמוד השדרה הערכי שלנו". זהו: אנו נתפורר מבפנים אם אני ואחרים כמוני נאבד את עמוד השדרה הערכי שלו, של האל"ם המופקד על הקומנדו. ואת זה יודעים מבקשי השמדתנו. "אנחנו בצבא הגנה לישראל החלטנו החלטה - החמרנו על עצמנו, כבלנו את ידינו... כל פעם שאנחנו חורגים מהכללים שלנו ומראים שיש סדקים באחדות בינינו וסדקים בעמוד שדרה שהוא קצת עקום - האויבים מולנו מחלקים סוכריות בדמשק". שוב: אני ושכמותי מחויבים לאמץ את ההחלטה שהם החליטו, להחמיר על עצמנו, לכבול את ידינו. ובכן, אינני מחויב לאמץ את החלטתם, ואם הדבר מראה שיש סדקים ב"אחדות ביננו" (כלשונו), מצדי שיחלקו סוכריות בדמשק בכמויות לא פחותות מן הפצצות שהן מטילים על האזרחים. אני עוד זוכר שקציני צבא הציעו לנו לסגת מן הגולן "כדי שנוכל לנגב חומוס בדמשק". כדוגמה לדבריו הביא בלוט את לקחי מבצע 'עופרת יצוקה' ברצועת עזה, שבו שימש מפקד גדוד 101 בחטיבת הצנחנים: "כמה אנשים הרגנו? אנחנו הרגנו אלף. כמה מתוך האלף אכן השתייכו לחמאס? בין 700 ל-800. זה אומר שהיה לנו נזק אגבי, בעיקר של חיל-האוויר, של בין 20 ל-30 אחוז". "אתם יודעים מה האחוזים בעולם"? המשיך בלוט. "של הרוסים בצ'צ'ניה? של האמריקנים בפלוג'ה? בכל צבא שתיקחו, אתם יודעים מה האחוזים של נזק אגבי ואויב? אותם אחוזים, רק הפוך". מה יש לומר? אל"ם בלוט לוט בערפל. הוא משווה את צבא ישראל בחברון, בית אל, שכם, או אפילו בירושלים לרוסים בצ'צ'ניה או לאמריקנים בפלוג'ה? לסיכום דברי הבלע שלו אני מבקש לצטט מן הרשימה: "בלוט, בוגר 'הימלפרב' בעצמו¹, דיבר עם התלמידים על דוד המלך, שזכה לכינוי 'עדינו העצני'. הוא כותב את תהלים ויודע להיות עדין כתולעת, אבל כשהוא יוצא למלחמה הוא מתקשה כמו עץ... הפנימיות שלו נשארת נקייה, וביום שנסדוק את זה האויב שלנו ישמח הרבה יותר מכיבושי טנקים. הם לא יודעים לכבוש אותנו בטנקים, הם מחכים שנתפורר מבפנים, פגיעה באחדות ופגיעה בעמוד השדרה הערכי". אז זהו, אפילו אם בלוט מתהדר בנוצות של דתיות הוא משבש בצורה מכוערת את דברי התנ"ך ומפרשיו. בין אם אנו מקבלים שעדינו העצני הוא אכן דוד (מועד קטן ט"ז) "הוא עדינו העצני - כשהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ"... או בין אם אנו בוחרים בפשוטו של הפסוק (שמ"ב כ"ג) "אלה שמות הגיבורים אשר לדוד, יושב בשבת תחכמוני ראש השלשי הוא עדינו העצני על שמונה מאות חלל בפעם אחת". כך או כך הציטוט של בלוט מותאם רק להאדיר את שמו שלו בלי קשר עם האמת: "הוא כותב את תהלים ויודע להיות עדין כתולעת, אבל כשהוא יוצא למלחמה הוא מתקשה כמו עץ". בלוט מספר לתלמידים שהוא עדין דווקא כשיוצא למלחמה. מזה אני מבין שהוא קשה כעץ בשעה שלומד תורה (אם וכאשר).