להקרנה של "
אגדה ש'מגדה" נכנסתי בחששות מסוימים. קודם כל, כי בת הארבע שלי הולכת לקולנוע בפעם הראשונה בחייה. שנית, מדובר בסרט שנולד לאח גדול ומוצלח מאוד - שרק. על הפקתו של שרק היה מופקד ג'ון ויליאמס, שעיקר ניסיונו בתחום הוא באנימציה. כעת, ב"אגדה ש'מגדה", זה ניסיונו הראשון כבמאי בסדר גודל כזה. מזל שהוא לא יודע שמתרגמי הסרט לעברית בחרו בשם שלא ממש מעביר את רוח הדברים כמו השם המקורי (Happily N'Ever After ).
20 דקות מתחילת הסרט, נעלמו החששות, ועל המסך נראו סצינות מקסימות ומלאות קצב ושמחה, המציגות את הדמויות ואת העלילה שתבוא בהמשך, באמצעות דפדוף בספר אגדות.
ממש לא סיפור סינדרלה
העלילה עצמה מביאה בריזה חדשה ולוקחת את קריאת התיגר על סיפורי האגדות צעד אחד קדימה, עם דאחקות על הגיבורים ועל מה באמת קורה אחרי ההצהרות הבנאליות "עד עצם היום הזה". זה סרט שמשנה את חוקי המשחק, נכנס לתוך העלילה עצמה ומשנה את כל מה שאנחנו יודעים על הגיבורה האלמותית, במקרה הזה - סינדרלה.
כן, סינדרלה הזכורה לטוב היא מוקד הסרט, אבל תטעו לחשוב שמדובר כאן באגדה המוכרת. ממש לא. אומנם בהתחלה אכן מסופר על הנערה היפהפייה שאביה התחתן לאחר מות אמה עם אישה מרשעת שהופכת אותה לשפחה, אבל יום אחד הנסיך מזמין את כל בנות הממלכה לנשף...
כאן הכל מתהפך והסוויצ' העלילתי מציב במרכז הסרט את ריק, המשרת של הנסיך, שמאוהב נואשות בסינדרלה, או, כמו שהוא מכנה אותה - אלה. המשרת, ציניקן חמוד וחתיך עם קארה חום, בז לאדונו ועושה הכל כדי שאלה תיפול לזרועותיו ולא לאלו של פרינס צ'ארמינג. אבל, מה לעשות, אלה-סינדרלה מאוהבת דווקא בנסיך. למרבה מזלו של ריק, הגורל עומד לטובתו והוא מצליח לשנות את הסוף הבלתי-נמנע, אותו לא נחשוף.
הצגת העלילה מתחילה מהאמצע וחוזרת כעבור מספר דקות להתחלה. עבורנו, המבוגרים, זהו חידוש מרענן ומעניין, אבל את הילדים זה מבלבל, בעיקר כי הם לא תמיד מכירים את העלילה המקורית ועלולים להתקשות לעקוב אחרי העלילה בסרט באורך מלא. כך, אם ה-20 הדקות הראשונות סחפו את הדרדקים, הרי שבהמשך התחילה עייפות החומר. הקצב הואט עד כדי דרמה מסורבלת, וכמות הבדיחות התמעטה מאוד.
אמא, היה משעמם
"אגדה שמגדה" לא יהיה הלהיט הקולנועי של הקיץ. העלילה אומנם טובה ושובה, אבל היא לא עשויה מהחומר ממנו נוצרים שלאגרים. העלילה לא מספיק קצבית, האנימציה דלה ואינה מחדשת כמעט דבר. הדבר הנחמד כאן הוא בעיקר הדיבוב לעברית שהופקד בפיהם של מיכל אמדורסקי המצוינת בתפקיד האם המרשעת, ושל אמנון וולף כריק הסוחף והאנרגטי.
בעזרת שיחת מוטיבציה בהפסקה ומיכל פופקורן גדול, הצלחנו - הקטנה ואני - לשרוד את 88 הדקות של הסרט, אבל כשהוא נגמר, ניגשה אלי הילדה, וביקשה לומר לי סוד שהיא לא גילתה לאף אחד. בדרך-כלל אני נוהגת לשמור סודות, הפעם, אחרוג ממנהגי - "אמא, היה משעמם".
