הקרן החדשה וארגוניה השונים עומדים בחזית המאבק נגד ישראל. מוזרמים אליהם תרומות רבות מכול שונאי ישראל. את טביעות אצבעותיהם ניתן למצוא בכול: מתווה הגז, הכפשת ישראל בעולם בגין
פשעי מלחמה, מחאה חברתית נגד לחימה של צה"ל בכול מפגע ורוצח, השמצת ישראל בפשעי מלחמה, בטיהור אתני של ערבים, בהפרת החוק הבינלאומי, באפרטהייד. מסע השקרים הכוזב שלהם דומה עד כדי זהות מוחלטת לעלילות הדם של אירופה הנוצרית כלפי היהודים לאורך הדורות.
נשיאת הקרן היא
טליה ששון, בראש הקרן עמדה רחל ליאל רעייתו של אלון ליאל, מרואיין מבוקש מאוד בכלי התקשורת הישראלים, שגריר ישראל לשעבר בטורקיה ובדרום אפריקה, בתו דפנה ליאל כתבת הכנסת של ערוץ 2. בזו הלשון כתב אליעזר יערי, מנכ"ל הקרן לשעבר, לאחר שאהוד ברק ניצח את נתניהו בבחירות 99: "בלתי אפשרי להתבונן במה שהתחולל, מבלי לראות את טביעות האצבע הברורות והאמיצות של
הקרן החדשה לישראל"...
"הקרן לישראל חדשה", ולא השם השקרי, "הקרן החדשה לישראל", ששמה מעיד עליה, שהיא תעשה הכל למען הרוס את ישראל המוכרת והישנה והפיכתה ל"חדשה", למדינת כל אזרחיה. לשיטת הקרן "ישראל החדשה" היא ישראל שפסקה להיות מדינה יהודית והפכה להיות מדינת כל אזרחיה וערב רב של מסתנניה. הקרן מממנת זה כ-20 שנה ארגוני שמאל קיצוניים, כמו בצלם, עדאלה, האגודה לזכויות האזרח, שוברים שתיקה, גוש שלום, מחסום ווטש, ועוד... ארגונים שחיסולה של ישראל כמדינה יהודית הוא ציר פעילותם העוינת.
הכספים מגיעים מ
האיחוד האירופי, ומממשלות זרות שרק הן משקיעות מדי שנה מעל כ-50 מיליון בעמותות. כלומר, מיליונים רבים מסתובבים שם. אין פלא שאירופה האנטישמית, מכוח היותה נוצרית, מצאה בת ברית בדמותה של ה"קרן". והן, עמותות שמאל אלה, מצליחות להשפיע באמצעות עתירות אינסופיות לבג"ץ על כל נושא: כמו, מסתננים, כלכלה, הגירה, ביטחון, דת ומדינה. ובג"ץ? הוא הפך לכלי שרת בקידום כל מה שהם מבקשים. וכמובן התקשורת שהפכה ארגונים דורסנים ואנטישמים אלה למשפיעים מאוד, מאחר שסדר היום הפוליטי של שניהם, זהה לחלוטין. והם עושים הכול, כדי להשפיע על מדיניות הממשלה, באמצעות לחצים על נבחרי הציבור, על הפרקליטות ועל המשטרה.
מנגנון הלשנה
ארגוני שמאל קדמו לקרן החדשה. "מצפן", "מוקד", "של"י", אבל הם היו תופעות שוליים. הארגון הראשון שזכה ליהנות מתמיכה היה "
שלום עכשיו". החלוץ שלפני המחנה. עם פרסום מכתב הקצינים ל
מנחם בגין. הם אלה שהחלו להפוך את הביטויים "קצין" ו"צה"ל" למילות גנאי ולביטויים של מיליטריזם כוחני בידי הקולוניאליסטים הציוניים. כאשר החלו עוד אירגונים להופיע, הם החלו עם הסיסמה "שטחים תמורת שלום", קרי: פירוקה של ישראל ממעט נכסיה האסטרטגיים בגולן, בחבלי יהודה שומרון, ובבקעת הירדן. מנגנון ההלשנה הקרוי "צוות מעקב" של שלום עכשיו בא לביטוי בפרסום נתונים, מסירתם לתקשורת מקומית וזרה, לארגונים אנטישמים ברחבי תבל ולשגרירויות זרות. גם כמובן הסתה של ערבים וייצוגם בבתי משפט באין ספור תביעות נגד התנחלויות.
"בצלם", עוד ארגון שכול יעודו הוא שלילת קיומה של מדינת היהודים. היעד עוטה כמקובל בקרב עמותות השמאל כסות "מוסרית", קרי כביכול מאבק למען זכויות האדם, אולם זאת בתנאי שההגדרה של אדם הנברא "בצלם" תחול אך ורק על הג'יהדיסט הערבי. בימים האחרונים יצא ארגון זה במסע הקורא לחיילים בגבול הדרום לסרב פקודה, עומדים ליד חיילים, וקוראים לעברם נאצים וכו'. ליזי שגיא כיהנה בתפקיד מנהלת המידע של "בצלם" וזו לשונה בדברים שפרסמה בארץ ובעולם: "ישראל גורמת לזוועות הגדולות של האנושות, דבקה בערכי הנאציזם וגוזרת קופונים על חשבון השואה", ועוד: "יום הזיכרון לחללי צה"ל הינו קרקס פורנוגרפי של סתימת פיות. איך מעיזים להדליק משואה לתפארת מדינת ישראל, מה התפארת? גזלנו אדמות, רצחנו, הרעבנו, הצמאנו, ועוד ועוד". "קלגסי צה"ל מזהמים במדיהם את התחבורה הציבורית"... יו"ר בצלם הייתה ענת בילצקי פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, שבהרצאותיה בעולם קוראת לקיצה של מדינת היהודים... כך גם יורשה והתאום הסיאמי שלה אורן יפתחאל, המלמד גאוגרפיה באוניברסיטת בן-גוריון: "הישות הציונית היא הרשע בהתגלמותו...", ועוד פעיל מרכזי,
יצחק לאור "במצותינו דם נערים פלשתינים..."
הצגתה של ישראל כמדינה יודו-נאצית היא הנחת היסוד של השמאלן המצוי, שיצחק לאור הוא אחד מדובריו ולכן לומר על צה"ל: "צה"ל הוא מפלצת המבקשת להטמיע את הגזענות של האידיאולוגיה הנאצית בקרב חייליו", אין בכך אמר חריג. הדוגמה המאוסה הייתה דוח גולדסטון, הנסמך באופן מכריע על חומר ההסתה שקיבל מ"בצלם". למרבה האירוניה ארגון חמאס עצמו הציג נתונים המפריכים את השיסוי של הדוחות והתיעוד של "בצלם" ביחס למספר ההרוגים במצע "
עופרת יצוקה".
את תופעת האוטו-אנטישמיות מביא הסופר ס' יזהר, העמל עוד מימי 'חרבת חזעה' על השוואת קלגסי צה"ל לאבותיהם הרוחנים בגרמניה הנאצית. אולי אינו מבין בחכמתו כי איננה רבה, שבדבריו הוא חוזר על העלילה הנוצרית הקלסית המטביעה אות קין במצחו של היהודי". איל ניר, פעיל בעמותות שמאל מלמד כימיה בבן גוריון: "אני קורא לעולם לבוא לשבור ליהודים את המפרקת, את הפגר הרקוב המכנה את עצמו "ישראל, יש להחניק".
פשעי מלחמה
נתן זך, שהתקשורת מתחרה על חסדיו לראיון, כאשר הוא מגיע לביקור מגרמניה: "אני חוזר לארץ הנשלטת על-ידי חזית סירוב מטומטמת, מרושעת, שקרנית...". בגרמניה בה הוא יושב הוא אינו חדל להכפיש את ישראל תמורת שכר סופרים. ויורם קניוק: "העולים היום לישראל, הם מוטציות יהודיות...". ענת מטר, עוד פרופסור, מרצה בכירה באוניברסיטת תל אביב, פעילה בשמאל ויושבת-ראש הוועד למען אסירים פלשתינים. היא חותמת על פניות לבית הדין הבינלאומי בהאג בדרישה למעצר של קציני צה"ל על חלקם בפשעי מלחמה, ומאידך מבקשת בעולם שיתערבו למען שחרור ברגותי: "עשו לו משפט מבוים כיוון שנמצא אחראי למותם של כמה ישראלים...". ד"ר אריאלה אזולאי, מרצה בבר-אילן: "ישראל - האוניברסליות של הרוע..."
שולמית אלוני: "ישראל מושיבה את הפלשתינים במחנות ריכוז על-פי התקדים הנאצי. האמנם נמתין עד היום בו תתחיל ההשמדה בגז?..." דוד גרוסמן: "אני מבין את החמאס, הייתי נוהג כמוהם אילו חייתי תחת כיבוש...". הוא עוד רוצה לפטפט בטקס הדלקת המשואות.
נורית פלד-אלחנן, מרצה לחנוך באוניברסיטה העברית, היא ובעלה מתתיהו פלד פעילי שמאל, בתם נרצחה בידי מחבל ערבי בשנת 1997. ובכן מה עשתה, אותה אישה ראשית מעשה? הזמינה לקבורת בתה את נציגי המרצחים. וכך אמרה: "אני אתאבל רק על פלשתין הנכחדת. במשך 40 שנות הרג, התעללות, השמדה של מיליוני פלשתינים, בידי ארגון שבראשו עומדים פושעי מלחמה", ויצאה בקריאה לעולם: "יש לעצור לשפוט ולאסור כל פושע מלחמה שפושט את מדיו ונוסע לטייל בעולם", וקראה לאזרחי המדינה, ההורים: "צריך להתפטר מתפקיד מולידי החיילים".
ג'ורג' אורוול, מי שהיטיב לפענח את קוד כפל הלשון "האורווליאני" של מה שכונה בימיו "הפציפיזם הבריטי" ואת נטיותיו הפרו נאציות קבע: "הפציפיזם הוא פרו פשיסטי", והוסיף " ערב מלחמת העולם השנייה חתר השמאל תחת אושיות המורל הלאומי. ערעור המורל הוא שהביא את הפשיסטים להניח כי הם (הבריטים) מנוונים וכי ניתן לגבור עליהם בנקל. החבלה של השמאל בתודעת הציבור היא זו האחראית להסכם מינכן ולפרוץ המלחמה".
שבר וסדקים
אכן, דברים כדורבנות. ואולם קיים הבדל בסיסי שהסופר הבריטי לא היה מסוגל להעלות על דעתו. החתרנות תחת המורל הלאומי, וגרוע אף מזה, מתבצעת בישראל גלויות בעצם ימי המלחמה. אלה מקצת מהפעילים בארגוני השמאל והקרן החדשה מעל כולם, מסוככת, מפעילה, מממנת, מגבה, והם כולם עומדים בחזית המאבק נגד מדינת ישראל.
הספר "המלחמה השביעית" מאת העיתונאים
אבי יששכרוף מ
קול ישראל ו
עמוס הראל מ
עיתון הארץ, נכתב על-סמך תחקיר מקיף בקרב הנהגת חמאס. וכך אמרו ראשי החמאס שצוטטו בספר: "השמאל הישראלי ומחנה השלום שלכם הם שעודדו אותנו בסופו של דבר להמשיך בפיגועי ההתאבדות... ניסינו באמצעות הפיגועים ליצור שבר וסדקים בחברה הישראלית, ותגובת השמאל העידה שאכן זו הדרך. כששמענו על מכתב הטייסים הסרבנים והעצומה של יוצאי סיירת מטכ"ל, זה חיזק את האגף שדגל אצלנו בפיגועי ההתאבדות. רק בכוח נוכל ללמד את הצד השני מה לעשות..."
