טראמפ - במשגל נסוג, יוצא מההסכם
נאום הגרעין האירני של טראמפ - חדי העין יכולים להבחין בקטעים שהועתקו מנאומי נתניהו על הנושא, בנאום הקונגרס בתקופת אובמה, מהנאום בארה"ב בתקופת טראמפ ומהנאום האחרון על גילויי הסודות הגרעין ממבצע המזהיר של המוסד. והשאלה היא - איפה כל המומחים, הספקנים, המבקרים הקשים שהזהירו את ישראל על חבלה חמורה ביחסים עם ארה"ב, על פגיעה ביחסים, פגיעה בביטחון וכולי וכולי... איפה הם היום? אוכלים את הכובע או אוכלים מתוך נעליים?
רוב מתנגדי טראמפ, שחלקם חזרו בתשובה ועתה משבחים אותו, שכחו שבהיותו בעל כמה בתי קזינו, הוא מהמר מקצועי ועד עתה בהחלטותיו המדיניות הצליח לא רע. לעומת אובמה הפקפקן, המגמגם, החלש ביחסי חוץ, שהוריד את אמריקה מגדולתה, טראמפ מאיים, מקיים ולא נבהל גם משדות מוקשים שאחרים, כולל מדינות אירופה הצבועות והחלשות, מפחדים להכנס.
יש לציין ולהדגיש שחלק גדול מההצהרות וההבטחות של טראמפ מתקופת הקמפיין לנשיאות, הוא מקיים וכך הוא מתכוון גם לגבי היתר, הן במדיניות הפנים והן במדיניות החוץ. לגבי ישראל: הבטיח וקיים, העביר את השגרירות שנשיאים קודמים רק הבטיחו ולא קיימו, הבטיח בנושא הסכם הגרעין וקיים בגדול ועוד ידו נטויה. ללא ספק המצגת של מסמכי הגרעין האירני היו פרומו לנאום של טראמפ, והשניים מתואמים לא רע בנושא.
כולם מאוחדים בדעה שאם טראמפ יצליח בנושא הגרעין עם
קוריאה הצפונית ואירן, הוא לא רק יקבל פרס נובל לשלום אלא יהפוך לאחד הנשיאים המובילים של ארה"ב בהיסטוריה. וכשנזכרים שאובמה קיבל פרס נובל לשלום וגם עראפת פרס, ורבין, הדמעות מצחוק זולגות מעצמן. ולכל אלה שלא האמינו שטראמפ יבחר לנשיא, וכל אלה שלא האמינו שיביא למהפך במדיניות של אמריקה ולא האמינו שיהיה טוב ליהודים, ממליץ לרוץ ולקנות כובעים למאכל או נעליים כי המלאי הולך ואוזל.
ובאשר לאיום האירני על ישראל, המצגת והתקיפות האחרונות בסוריה באות להרתיע, להצביע ולהסביר שישראל יודעת על כל המיקומים של מתקני הגרעין באירן, על המיקומים של שליחיהם בסוריה ובלבנון והיד הארוכה והזרוע הנטויה תגיע ותשמיע את קולה בעת הצורך. וכמו שאומרת נטע ברזילי: אי-אם נוט אי-טוי--יו נסטי בוי.
