500 הרוגים זה מספר סביר

אצל מנהיגי ציבור, המתייחסים למלחמות כסוחרים בבני אדם, חמש מאות הרוגים זה בהחלט מספר סביר. עם מחיר סביר של חמש מאות פרחים שייקטפו מתוכנו, הם ניהלו ומנהלים כאן את חיינו. מי שהיה בעבר רמטכ"ל, ראש ממשלה ושר ביטחון תורם את חלקו לשיח הציבורי, כשהוא מתייחס לנושא כסוחר בבני אדם. הוא מרגיע את הציבור, שבעקבות הפצצה, אם תהיה, של כורים גרעיניים באירן, ייהרגו בישראל מטילים אירניים רק כחמש מאות ישראלים. מחיר סביר בעיניו של סוחר בחיי בני אדם. מצמרר לחשוב, שהסוחר הזה כיהן בתפקיד של ראש ממשלה ושר ביטחון. "שיקול מרגיע" זה מונפק בטבעיות כל כך רבה לשיח הציבורי שלנו, כשרוחות המלחמה הם חלק מתפאורת השיח. תפאורה הצבועה ביהירות מימי 1967, שעלתה מהר על שרטון מדמם, שרטון שגבה מחיר דמים קשה מנשוא אחרי שש שנים של התמכרות לרהב היהירות, מחיר בלתי נסלח שנגבה בשנת 1973. עפיפוני תבערה מגורענים מצפון ועפיפוני תבערה פרימיטיביים בדרום עלולים ללכוד את עתידנו בארץ הזו בסבב בלתי פוסק של עימותי דמים, שהעט ממאן לעלות על הדף את תיאור המחיר והמקלדת בעקבותיו ממאנת להקליד את תוצאות עימותי הדמים. עפיפוני תבערה מגורענים מצפון, עפיפוני תבערה פרמיטיביים בדרום ורהב מדיני בירושלים מחייבים את עמי האזור לתת צו קריאה, צו שמונה למדינאות אמיצה, למדינאים אמיצים בשיעור קומה של נלסון מנדלה מחד ופרדריק וילהלם דה קלרק מנגד, שידעו לכבות להבות. כי הלהבה אם תוצת כאן מי יודע, אם ניתן יהיה לכבותה.