לקראת שבוע הספר 2018 החלטתי שנפתח את כל הקלפים לפני הקוראים שלנו. זוהר, את כתבת מעל 70 ספרים לילדים ולפני שלושה חודשים פרסמת ספר למבוגרים. את כותבת לאורך כמה עשורים תוכלי לספר לי כסופרת ותיקה מה השתנה לאורך השנים?

השתנה המון, כשהייתי ילדה סופר היה כוכב בשמיים שאי-אפשר להגיע אליו. חצוף היה לחלום להיות כמוהו. כשהפכתי לסופרת הפכתי עצמי לנגישה לקוראים. אני מפרסמת מייל שלי בסוף כל ספר וקשובה לבקשות הקוראים כי הם חלק מהיצירה שלי. אכן יש לי מעל 70 ספרים אבל רק אחרי הספר החמישי התחלתי לקרוא לעצמי סופרת, בעיני סופרת היא מישהי המתפרנסת מכתיבה, מישהי שהיעוד שלה בא לידי ביטוי דרך הכתיבה בעיקר.

מה השתנה מבחינת היחס לסופר, האם סופר שכותב עשרות שנים זוכה לדעתך להערכה מספקת?

הבעיה היא שבעידן הרשתות החברתיות לא ברור מי הוא סופר שכותב עשרות שנים אשר פרסם עשרות ספרים ומי סופר מתחיל, כולם כותבים על עצמם ככל שעולה על רוחם, ויש הצע רחב של כותבים. על רוחם, ויש הצע רחב של כותבים. כיום, כל אחד יכול להשקיע כסף ולהוציא ספר בכוחות עצמו, או בעזרת הוצאה לאור קטנה שגובה תשלום עבור ההפקה, היום הוצאות לאור גדולות בקושי מוציאות ספרות מקור, הן מעדיפות להוציא ספרות מתורגמת, כך שבפועל סופרים ברמות שונות מוציאים לאור בעצמם, והקהל צריך לעשות את הסלקציה.

האם יבול של כל כך הרבה ספרים וגם היותך בראש מצעדי השאלות הספרים בספריות מספיק בימינו?

זה מספיק רק בגלל שאני מוכרת ומוזמנת להרצאות בבתי ספר בכל רחבי הארץ ואני מרצה מעולה ובאופן מרתק, כי למדתי גם משחק ודרמה ואני כנראה מוכשרת בזה. לגבי הספריות, אכן יש לי יבול רב של ספרים, וספריי בין המושאלים ביותר, ולכן אני מקבלת במשך שנים את סכום התקרה עבור השאלות בספריה, לילדים ולנוער. זה עמד בערך על 26,000 אבל הסכום יורד עם השנים מכיוון שהעוגה צריכה להתחלק בין מספר עצום של סופרים שצומח כל הזמן, והנה נודע שבשנה הבאה, התקרה תהיה רק 18,000 וזאת על-אף שהצלחנו (נציגי סופרים שפנו לכנסת) להשוות תמלוגים של סופרי ילדים ומבוגרים.

מה השתנה במהלך השנים מבחינת קריאת ספרים בקרב הילדים?

לילדים היום יש המון פיתויים, והרבה הפרעות קשב וריכוז, לכן הקלטתי רבים מספריי כדי שילדים יוכלו להקשיב להם. כמו-כן פעלתי כדי שספר שלי לפעוטות - 'שמח על הירח', יעלה לאפל כאפליקציה, כדי לגרות את הילדים לשמוע סיפור ואף שיוכלו לשחק בדמויות. בחוויה שלי אני מרגישה שכן קוראים ואני מוזמנת להרבה הרצאות בבתי ספר וילדים מתנפלים עלי כאילו הייתי נטע ברזילאי וזה יפה, אבל מבחינת מכירות הספרים יש ירידה. במיוחד מאז יצא חוק הסופרים שממש הרג את השוק, כי כשאין מבצעים, ספרים כמעט לא נמכרים ואז הוצאות גדולות מסרבות להמשיך להוציא, ובגלל ריבוי ספרים שיוצאים לאור על-ידי סופרים באופן עצמאי, פשוט אין מקום פנוי לספרים על המדפים בחנויות.

האם את ככותבת מאמינה שילדים קוראים נשכרים מילדים שאינם קוראים?

ברור! יש מחקרים שמראים כיצד חלקים מהמוח נמחקים בעקבות שימוש ממושך במסך, הזיכרון השפה, הדמיון המסע הנשי, כל אלה מתנוונים וספר זה בדיוק התרופה לתחומים אלה, ומי שקורא ספרים במקביל לשימוש במסכים יצליח הרבה יותר, מאשר ילד שהוא רק במסך.

למה את מתגעגעת היום ככותבת?

לכתוב בשקט, בלי לדאוג לכל ההוצאה לאור והשיווק. האם את ממשיכה לכתוב סדרות או שאת חושבת שהכתיבה הזו מוצתה? האם קיימות תוכניות לכתוב סדרה חדשה? מצד אחד כשאני בבתי ספר, הילדים תמיד מבקשים ספרים נוספים בסדרות האהובות שלי - חבורת כוח המוח, יד הפלא, מסע מצמרר, כוח הלב, מצד שני כבר יש כשבעים ספרים בסדרות אז ניסיתי לכתוב ספר שלא בסדרה - יהלומים באקווריום, הוא נמכר יפה ומיד, אבל אני מרגישה שהוא ילד זר שאני צריכה כל הזמן ליח"צן אותו בנפרד. אני חושבת שעדיף להמשיך בסדרות שכבר תפסו ויש להן קהל, עם זאת אני מחכה לילד שייגש אלי עם סיפור שעדיין לא כתבתי ואוכל דרכו לכתוב ספר שיביא לשינוי חברתי, כי זה הייעוד שלי, להיטיב את חיי החברה של הילדים וההורים. עכשיו כשאני בוגרת אני רואה גם את ההורים הצעירים כילדים אובדי עצות ואני מנסה לתת להם כלים דרך הכתיבה. למדתי רבות במשך חיי, אן אל פי, הנחיית קבוצות של אדלר, הוראה ועוד, בידי סל מלא כלים לחיים טובים אותם אני מעבירה דרך הספרים.

מה קרה להוצאות הספרים בעקבות חוק הספרים? והאם המצב שב לקדמותו כשהחוק בוטל?

החוק היה גרוע, היה צריך לשנות אותו אך במקום לשנות ביטלו אותו ואז זה נתן מכה חזקה לכל השוק הזה. אנשים קונים פחות, הוצאות לאור לא רוצות להשקיע... לא מקיימים "שבוע ספר" בערים, לא מביאים כמעט סופרים לתקשורת כשיוצא להם ספר חדש, צריך המון צהוב כדי להתפרסם, כל החברה שלנו השתנתה, רוצה הכל מהר, קצר ולעניין. המסכים קצת הכהו את הרגשות. בקיצור הכל מסביב משתנה, ואנו צריכים גם להמשיך וגם להתאים עצמנו לכאן ועכשיו ולכתוב מה שמתאים.

מה היית רוצה שישתנה בעתיד?

אני רואה שהעתיד מתחיל להשתנות, הורים צעירים שמים לב להשפעתם הרעה של המסכים. כשמשתמשים בהם יותר מדי וכשמתמכרים להם משהו מבטל את הפעילות הקוגניטיבית. לכן מפנים ההורים את הפעוטות לספרים מודפסים, ומי שמתרגל מינקות לספר מודפס קיים סיכוי שיצרוך כאלה גם בבגרותו וזה נהדר, אולי מקום הספרות יחזור וירכוש מקום של כבוד כפי שהיה בעבר.

וכן, שבוע הספר נחגג במספר מצומצם של ערים, בערים הגדולות בלבד. האם שבוע הספר נמצא בסכנת הכחדה?

בתל אביב בכל שנה זו מסיבה גדולה, אבל אני זוכרת שנים שהגיעו אליי לדוכני כתר ומודן ועמדו בתור ארוך, בשנים האחרונות זה פחת. מודן וכתר התחברו אז יהיה לי יותר קל בלי לרוץ מדוכן אחד לאחר, בעצם אצטרך לרוץ גם לדוכן של דיאלוג כי הספר החדש למבוגרים - זוגות וסודות יצא דרכו כמפיץ, וכן יהלומים באקווריום. מי יודע אולי התורים יחזרו בזכות הפייסבוק והאינסטגרם, דרכם אנסה לפרסם דבר היותי בכיכר רבין. אכן, חבל מאוד שאין שבוע ספר בנתניה.

מה הן השאלות שתרצי לשאול אותי ואף את עצמך?

אני שואלת את עצמי כעת, האם להמשיך לכתוב באותו סגנון ובאותו קצב? כנראה שהתשובה היא לא, צריך לשנות. להביט מה הולך ולהביא את עצמנו אל הזרם.

ואותך שוש יקרה, אני רוצה לשאול מספר שאלות

מעניין אותי מה את חושבת כסופרת וכמוציאה לאור, על עולם הספרות המשתנה, האם ריבוי ההוצאות הקטנות לרוחך, מה את חושבת עליהן?

שוש - עולם הספרות נמצא בתאוצה מתמדת מצד אחד כפי שכתבת אין כלל בעיה להוציא לאור. אדם יכול להתעורר בבוקר ולהחליט שהוא מייסד הוצאה לאור. כך קורה שקיימים בשוק הוצאות קטנות. השוק הישראלי הוא שוק רווי. עודפי היצע לעומת שוק מצומצם של קוראים. אפשר לדמיין מצב שבו קיימים כותבים רבים ומעט קוראים. החנויות עמוסות במדפי הספרים, מי ששולט בתחום אלה החנויות הגדולות ששייכות לרשתות השיווק. מי שמצליח להוציא לאור בהוצאה גדולה שמסונפת לאחת מרשתות המונופול אין ספק שהוא זוכה לעדנה מסוימת. הספרים הללו מוצגים ברחבה המרכזית, הם נכנסים למבצעים ותחושת האופוריה משתלטת על הכותב. זהו עולם כוחני, וגם עולם שבו השתנו החוקים. באחרונה הרשתות שפעם אפשרו למוציאים לאור קטנים וייחודיים נוכחות בחנויות אינם מאפשרים נוכחות כזו בקלות שהייתה קיימת רק לפני שנה. אני מניחה שהשפע העצום וגם הקלות הרבה שיוצאים ספרים שאין להם דורש הפכה את הסיטואציה במידה מסוימת לבלתי נעימה. מה שקורה היום וכבר נוכחתי בזה פעמים רבות, בזכות הרשתות החברתיות צומחים יוצרים שבונים להם קהלים מתוך הפייסבוק. הכותבים הללו מצליחים לשווק את יצירותיהם, כלומר ספרים ישירות לקוראים שלהם. זוהי תופעה מעודדת באופן הזה הסופר או המשורר זוכה לפידבק עבור היצירה שלו. המגע הזה בין הכותב לבין הקוראים באינטרנט בורא עולם חדש של אפשרויות פרסום וקורה שאתה נתקל ביצירה שמתגלגלת במדיה, אם זה שיר או סיפור ועל כן חשוב להקפיד להביא דברים בשם אומרם. האינטרנט פרץ מחסום שהיה קיים. הפרסום והיציאה לאור הפכו זמינים לרבים. ואפשר גם לומר שלא כל הכותבים בוחרים להוציא ספר אישי, הם לפעמים מעדיפים לשלוח לכתבי עת, או לפתוח בלוג או עמוד הפייסבוק שלה שנהנה בחריצות. מה שחסר ברשת הוא ביקורת, סינון ומיון של יצירות איכותיות. כשמישהו מוציא לאור ספר חשוב שיערוך את הטקסט וייעזר באיש מקצוע. הכותבים הדגולים ביותר נעזרו בעורכים. כסופרת פרסמתי 13 ספרים וכעת לאחר הספר האחרון שיצא לאור בספטמבר 2017 בסבך השערה, אני תוהה מה יהיה הספר הבא? האם אכתוב, או שאעסוק רק בעריכה. ערכתי ספרים רבים ואני מרוצה מההוצאה העצמאית (פיוטית) שייסדתי בשנת 2009, המפגש עם הכותבים והליווי שלהם עד שהספר מוכן תמיד מרגש אותי, זה כמו תהליך הריון ולידה. אני אוהבת את הכותבים שפונים אליי, כשהם מגובשים לפרסום ויודעים שעדיין צריך לעבד את הסיפור או השירים שלהם.

האם בגלל שיש כל כך הרבה אנשים וילדים שחפצים לכתוב זה משפר את המצב של ההוצאה לאור שלך?

האינפלציה הזו מעוררת חששות רבים, האם כל מה שמתפרסם ראוי? האם כשאני מסכימה להוציא ספר מסיבות כלכליות אני מטפחת כותב שאין לו אמירה כלשהי. האם הספר עושה את האדם או האדם עושה את הספר. לומר לך את האמת, לפעמים אני מרגישה שהיוצר בטוח שהיצירה שלו כל כך חשובה שהוא אינו רואה מה קורה סביבו. מה שאומר שאנו חיים בעידן של שפע, וצריך לחפש את המובחר שבמובחר.

את כותבת גם שירה, מה את יותר אוהבת לכתוב ומה לדעתך ילך יותר? האם בגלל שהכול היום קצר, שירה יותר מתאימה מפעם?

הספרים הראשונים שפרסמתי היו ספרי פרוזה, ואחר כך כתבתי שירים לפרסום. אני מאמינה שכסופרת אני קצת יותר נועזת. בשירה צריך להיות חדים, קצרים או מרים וחצופים. אם שיר הוא טוב הוא יישאר איתך זמן רב. בכתיבה של פרוזה קיימת אפשרות להסתתר, בונים עלילה ומסתירים רבות מן האני שלך בין הדפים. טוב, גם בשירה שהיא פעמים רבות וידויית וחשופה יותר אפשר להסתיר בעזרת מטאפורות. אני חושבת שקיימות תקופות של פרוזה שבהן אני מסוגלת לאורך נשימה לכתיבה שמצריכה סבלנות. שירה היא תמיד יצירה מפתיעה אני לא אוהבת לכתוב בהזמנה, במקרים מיוחדים אני עושה זאת.

את מתנסה בהמון דברים חדשים, מלמדת, מנחה, האם את מרוצה ממה שקורה כיום בשוק הזה?

אני מאוכזבת ממה שקורה היום במובן הזה שאין באמת פרגון ואהדה למה שאתה עושה. לרוב זוהי מלחמה לשרוד בשוק הספרים, גם כמוציאה לאור וגם כסופרת. למזלי קיימים כותבים נפלאים שחברו אליי גם באישיות שלהם וגם בכתיבתם. אני מסיימת בתקווה שעולמנו ככותבים ימשיך להפתיע שהיצירה לא תסתיים לעולם! תודה לך, זוהר חברתי היקרה.