א. ביכורים
ילדיי העבירו לי תמונות מרהיבות של הנכדים עם טנא לכבוד שבועות. תמונותיהם הזכירו לי את חגיגות שבועות לפני עשרות שנים, שבסופן נמכרו סלי הביכורים במכירה פומבית, ותמורתם נמסרה לקק"ל.
פעם, כשהחקלאות הייתה בראש שמחתנו, נחגג שבועות, חג הביכורים, ברוב הדר בחגיגה, שהוכנה בקפידה, וכללה מרכיבים רבים, שהביעו את שמחת היוגבים על יבולם. מאז עברו הרבה מים, למרות הבצורת, בנחלי ארצנו, והחג נותר בעיקר בחזקת הגנים ומערכת החינוך היסודי.
בכל אופן, קציר ואיסוף יבול הנם שמחה, וטוב שילדים יבינו, שפירות, ירקות, חלב וביצים מגיעים מהחקלאים, שעמלים לגדלם ולטפחם ולא ממדפי המרכול.
ב. כישלון בהסברה
חמאס לא השיגה בינתיים את מטרותיה ב"צעדת השיבה״, אך ההתפרעויות על הגדר הראו שוב, שגם כשאנחנו יודעים להתמודד עם איום, אנחנו נכשלים בהסברה, וזה מעיב מאוד על הצלחתנו.
הבעיה אינה רק בדובר צה״ל אלא גם במשרד החוץ. יחד הם כשלו מאוד. אני מקווה שיופקו הלקחים, והטעות לא תישנה.
ג. פייסנים
אי-אפשר לעשות דבר מול התאווה האירופית לפייס את האירנים. כמו תמיד, מונעת הפייסנות האירופית על-ידי עיוורון מדיני חריף, ומשומנת בהרבה מאוד כסף, שמפיקים האירופים מעסקות עם אירן.
כשאני שומע ביקורת שוודית עלינו, אני נזכר, שעד לכניעת גרמניה במלחמת העולם השנייה, המשיכה שטוקהולם לתמוך במשטר הנאצי בגרמניה, להעביר חומרים חיוניים למכונת המלחמה שלו, ולתת מחסה לראשי הפושעים הנאציים.
בלגיה רצחה באופן
הומניטרי אלפי מקומיים בקונגו במהלך שלטונה שם. אפשר לעבור מדינה מדינה ממבקרותינו, ולהצביע על צביעותן. משרד החוץ היה חייב להיערך, ולבלום את הרוחות הרעות הללו בעודן באִבן. בהפגנות שוחרות-השלום כביכול של "צעדת השיבה" כיכב צלב הקרס. לכן, כנראה, התחבבו על מדינות אירופה. כדי להפיץ את המסר, רבים מעפיפוני התבערה, ששולחו לעברנו, קושטו בצלב קרס.
ד. מֶמפיס בֶּל
בשבוע שעבר הוצג שוב בדייטון, אוהיו, מֶמפיס בֶּל (יפהפיית ממפיס) - מפציץ B-17F מבצר מעופף, שהשתתף במלחמת העולם השנייה.
צוותי האוויר של ממפיס בל וצוותי הקרקע כבר אינם, אך בניהם ונכדיהם נאספו בדייטון עם שארים של צוותים אחרים בטייסת המפציצים הכבדים לחנוכת התצוגה - במלאת 75 שנה לגיחה ה-25 של ממפיס בל, שהייתה גיחתו הקרבית האחרונה. המטוס היה המבצר המעופף הראשון, שהשלים 25 גיחות קרביות במהלך מלחמת העולם. לאחר מכן השתתף במסע לגיוס כספים ברחבי ארצות-הברית באמצעות איגרות מלווה המלחמה, והופיע בכמה סרטים על-אודות צוותו.
בשנת 2005 הגיע ממפיס בל למוזאון בדייטון לאחר שהוצג משך שנים בתצוגה פתוחה בעיר ממפיס בטנסי, וניזוק. מאז הושקע מאמץ אדיר להשמשתו, שנמשך יותר מתריסר שנים, והצריך 55,000 שעות עבודה.
ה. ארדואן הוא טורקיה
ביקורתה של טורקיה עלינו חצופה ומגוחכת. היא כובשת חלק מקפריסין (כארבעים וחמש שנה) וחלק מסוריה, וטובחת בכורדים ללא רחם. איני מצליח להבין את ההיגיון של מאמצי הממשלה לפייס את
ארדואן בשנתיים-שלוש האחרונות. הרי ברור, שהוא תומך חמאס ושונא ישראל. אז למה לעשות את כל מה שעשינו ולהתאמץ לפייסו?!
ארדואן הוא טורקיה, וטורקיה הנה ארדואן, למרות פרשנותם של מומחים ידועים, כותב לי יאיר פטיש. "טורקיה היא מדינת אויב, לא מאתמול ולא משלשום, [אלא] מאז עלה ארדואן לשלטון. ארדואן רואה עצמו סלאח א-דין מודרני, ומבחינתו כבר פתח את מלחמתו בישראל, כשהוא מאמין כי יוכל לגייס [אליה] את כל האיסלאם הסוני, כשירושלים היא דגל מאבקו. ארדואן והאיאתולות השיעיים של אירן הם אחוקים". כך כותב פטיש.
פרגמטיסטים מסבירים לנו שקיים יש סחר דו-צדדי טורקי-ישראלי של מיליארדי דולרים, הוא אומר. "המיליארדים האלה הם סוכריות, שהמכשפה מלעיטה בהם את עמי ואת תמי, שישמינו לקראת אכילתם על-ידי המכשפה", לדעתו. יש להפסיק כל קשר עם טורקיה - כולל חרם על חברת התעופה טורקיש איירליינס ועל מלונות "הכל כלול" באנטליה.
"ארדואן והטורקית מזרת-האימים שלו מזכירים לי את עונש השיפוד (חזוק בטורקית) מתוך הספר, 'גשר על הדרינה' לאיוו אנדריץ'", חותם פטיש את מכתבו.
ו. הגדול מכולם
המזרחן היהודי ברנרד לואיס, שהלך לעולמו בשבת בגיל 102, היה בכיר המזרחנים בעולם, והיו לו קשרים טובים עם הנשיא אנואר סאדאת במצרים ועם מנהיגים ערביים אחרים, למרות שלואיס נודע כידיד ישראל.
לואיס נולד בבריטניה, והיגר לארצות-הברית. הוא נודע במחקריו החלוציים בהיסטוריה של האיסלאם. בין השאר, היה הראשון שזיהה את הפוטנציאל הרצחני של אוסאמה בין-לאדן, והיה הראשון שטבע את המושג, "התנגשות הציוויליזציות".
לואיס כתב כשלושים ספרים ומאות מאמרים, שתורגמו לשפות רבות. בכתיבתו עסק בתחזיות לגבי המזרח התיכון המודרני, ובעיקר בעליית תנועות איסלאמיסטיות קיצוניות באזור. כמזרחן, יעץ למדינאים רבים, והיה חוקר ומרצה באוניברסיטת פרינסטון האמריקנית.
לואיס התפרסם גם בשל הוויכוח הפומבי עם החוקר הפלשתיני-אמריקני אדוארד סעיד, בנוגע לספרו, "אוריינטליזם", שיצא בסוף שנות ה-70, ועליו מתח לואיס ביקורת קשה.
עם זאת, סאדאת ניצל את ידידותו עם לואיס להונאת ישראל ערב מלחמת יום הכיפורים. בביקורו בקאהיר, שכנע אותו סאדאת, שעזיבת הטכנאים הרוסיים הביאה את צבא מצרים למצב קשה. סאדאת ידע, שמקאהיר ייסע לואיס לישראל, וייפגש עם מנהיגיה. לואיס הביא את המסר לישראל, והוא התקבל כאמין ביותר כיוון שלואיס העבירו. למרות זאת, התקלה לא פגעה באמינותו של לואיס.