הרי במילא כיום, מי שמסרב להתגייס, מוצא את הדרך להתחמק מהשירות הצבאי. אז מדוע לא לצ'פר את המתגייסים, ולעודד רבים
כן להתגייס, כאשר כל חייל ישתכר משכורת ראויה, שתוכל לעזור למשפחתו ולו, ובתום השירות, יקבל לימודים חינם באוניברסיטה או בכל מוסד שבו ילמד מקצוע שמתאים לו?
ומנין יימצא הכסף? פשוט מאד. כל מי שלא ישרת בצבא, ויעדיף ללמוד בישיבה או להתבטל כאוות נפשו - יצטרך לדאוג לכלכלתו בעצמו.
לא יהיה עוד לחם חינם. לימודים חינם - כן. רק אחרי השירות בצבא. נראה כמה ישארו בישיבות או בבטלה בחסות הרשמה לישיבות - שיסכימו לחיות מהאוויר, ללא התמיכות הנדיבות בהן הם זוכים הודות להבטחת בן-גוריון ל-300 תלמידי הישיבות אז, כשהוקמה המדינה.
היום מדובר בעשרות אלפים, שכולם נישאים בגיל צעיר מאד, מקימים משפחות, מגדלים צאצאים והכל נפלא. אך מי שנושא בעול הזה של התמיכה בבחורי הישיבות אינו גביר עשיר כפי שהיה נהוג בעיירות במזרח אירופה לפני מאה חמישים שנה. בעול הזה נושאת המדינה - קרי אני ואתה וכולנו.
מעניין, שרק בישראל מתחולל הפלא הזה. אף מדינה בעולם לא מכלכלת משפחות בחורי ישיבה ודואגת לקיומן. באמריקה, שם קהילת היהודים החרדים מתאפיינת בעבודתם של הגברים ביום, ולימוד הגמרא או התורה בערב, כולם עושים חיל, ואינם מתלוננים. ולראיה: מחלקת העסקים במטוסי אל על וחברות אחרות גדושה בעיקר ביהודים חרדים. עבורם ובלחצם ביטלה אל על לפני שנים את כל טיסותיה משישי עד מוצ"ש.
מדוע חיילינו צריכים לסבול ממצוקה כספית, להיות נדרשים לבקש כסף מההורים, במידה ויש להם?
לא גן ילדים
ולגבי חיול הבנות: למרות שאיני דתיה, אך גדלתי בבית מסורתי, ונשלחתי לשרת בצבא משום שהורי לא ידעו מה משמעות הדבר בישראל, כולל נושא ההטרדות, אני מתנגדת בתוקף לגיוס חובה לבנות. הצבא פירושו לחימה. לא גן ילדים. ואשה אין מקומה בקרבות, תוך מאמצים פיסיים שרק גברים מסוגלים להם, וסיכון גופה. אם יש כאלו המעונינות בכל זאת לשרת - שתתגייסנה. אך לא בכפיה.
הכסף המחולק במיליארדים לאוכלי החינם שהשכלתם אפילו אינה מספקת כדי לעבוד ולהתפרנס באופן נורמלי - הכסף הזה יכול לכסות את השכר לחיילים האמיצים שיחליטו להתגייס. לאלה שיודעים היטב שמדינת ישראל מצויה כל העת במלחמה לקיומה. וכשם שמשה רבנו ציווה על בני ישראל (שבטי ראובן גד וחצי המנשה) שהתיישבו בגולן ובבשן עוד בטרם הגיעו יתר השבטים, ועשו חייל עם הצאן והבקר שגידלו - משה רבנו אכף עליהם לעזוב את משפחותיהם בעבר הירדן כדי להצטרף לאחיהם ולהילחם לכיבוש הארץ המובטחת, כך צריכים כל הבחורים הדתיים והחרדים לקחת חלק במלחמה היומיומית שלנו על ארץ אבותינו.
וכל הקשקוש "אנחנו נהרגים בעולה של תורה" - אפשר לוותר עליו ולמחוק זאת כליל. שטות והבלים. איפה היינו היום לולא לקחו מיטב בחורינו את מעט הנשק שהיה כאן, ונלחמו מול כל מדינות ערב שקמו לחסלנו ב-1948 - כי אז לא הייתה לנו מדינה. אפילו לו היינו כולנו חרדים, המתפללים שלוש פעמים ביום - המדינה הייתה מחוסלת.
אלוהים עוזר רק למי שעוזר לעצמו. כך היה גם טרם השואה. כל אלה שהסכיתו לדברי חלק מהרבנים שציוו עליהם לא לעלות לארץ ישראל עד ביאת המשיח - כל אלה נטבחו ונשרפו בשואה. כך אבדה כל משפחתי שם, בעוד הורי עלו לארץ, בהותירם שם רכוש רב ומשפחה גדולה.
וזאת למה? כי אבי קרא את
"מיין קאמפף" של היטלר, האמין לכל התוכנית להשמדת כל יהודי העולם שהצורר התחייב לה בספר. וכשהיטלר היה לקנצלר - קם אבי ועשה מעשה: עלה לארץ עם אמי ולא רצה לנטוש את ארץ ישראל גם בעתות מצוקה. גם כשאחי הגדול ואמי הציעו להגר לאמריקה - אבי נשאר איתן בדעתו. כי זוהי הציונות, שחרדים רבים מתנכרים לה עד היום. מסרבים למלא את חובת הגיוס, אינם עובדים לפרנסתם ותלויים בחסדי תמיכות וכספי הממשלה.
מכאן, שכל הפלוגתות הנצחיות בין הדתיים לכל ממשלה באשר היא, שניזונות מהפיצול למפלגות קטנות המצריך הישענות על המנדטים של הדתיים, לכל אלה לא יהיה מקום אם העם יתאחד לשתי מפלגות גדולות, שתתחלפנה מעת לעת בשלטון, וכך תפחת גם השחיתות, והמטרה להתעצם ולשגשג תגבר מהאיחוד הזה. וכמובן גם הביטחון.
רוויזיה חייבת להיות כאן. השינוי ייראה כמהפך, אך רוב העם יסכים עמו, ובהמשך, כשהכל יתממש - מצבנו יהיה הרבה יותר טוב. ב"ה.