המחיר לצרכן

נזקקתי למכנסי התעמלות. מוצר פשוט, חשבתי. מגיע מסין ובוודאי אינו יקר במיוחד. הלכתי לחנות של המשביר לצרכן בתל אביב ונדהמתי לשמוע, שמחירם של מכנסיים פשוטים 201 שקל. אבל המוכרת הנחמדה הציעה לתת לי הנחה של 20%. כלומר, המכנסים יעלו לי "רק" 160 שקל. נראה לי קצת יקר, אז דחיתי את הקניה והגעתי לחנות מוצרי ספורט בקניון אחר. כאן היו, כמובן, מכנסי התעמלות ומחירם הרשום 160 שקל. אבל במבצע הם עלו חצי. כלומר, 80 שקל. קניתי וחשבתי שגם כך זה קצת יקר. במקרה הייתי באותו יום בסופרמרקט ובין הירקות והשימורים מצאתי ערימה של קופסאות מרובעות של מאווררים חשמליים. מוצר מסובך יותר ממכנסיים דקיקים, מסוגל לשלוש מהירויות ומסתובב לכיוונים שונים. כמה זה עולה? 99 שקל. נ. ב. בדקתי במחשב כמה יעלו מכנסים שחורים פשוטים בעליבאבא, סליחה, ב"עלי אקספרס". כתוב בקטלוג הממוחשב - מ-9 דולר עד 10. כלומר מ-32 עד 40 שקל. כולל משלוח. רק צריך לחכות קצת לדואר. אכן, המחירים מסובכים. אבל צריך שמיכת פיקה. הקיץ הגיע, לא? אני זקוק למשהו קל. נכנסתי לחנות המשביר לצרכן, חנות גדולה ומפוארת בקניון לב העיר. המוכרות חינניות ומיומנות ואחת הוציאה לי מיד שמיכת פיקה באריזה שקופה. בחר צבע - אמרה ונתנה מבחר של שמיכות קלות. אני מנוסה ושאלתי תחילה: כמה זה עולה? - "המחיר 200 שקל אבל זה יעלה לך 100 שקל בלבד". מצא חן בעיני. לקחתי. קניתי את השמיכה ביום ששי ובסוף השבוע נתבקשתי להביא עוד אחת. "אין בעיה", אמרתי ודהרתי על הקלנועית אל הקניון הסמוך לבית. גם יש כאן חנות של המשביר ונכנסתי בצעד בוטח לצד הצפוני של החנות. כאן השמיכות, אמרתי למוכרת התורנית ואני מבקש שמיכת פיקה. כן, אמרה. מאה שקל? שאלתי, כשאני בטוח במחיר". - "לא. זה מאתיים"? - אבל בסוף השבוע זה היה חצי. בקניון שלכם בתל אביב. - "כן, היה מבצע. עכשיו מאתיים". בהמשך השבוע הגעתי לקניון דיזנגוף הוותיק בתל אביב. עברתי על פני החנויות המלאות אדם וגיליתי חנות של כלי מיטה. שאלתי, קצת באי אמון: יש לך שמיכות פיקה? "בוודאי". כך אמרה המוכרת והורידה כמה שמיכות מן המתלה. יש לבנה? "בוודאי. איזה צבע שאתה רוצה". וכמה זה עולה? "75 שקלים". בלי הנחה, בלי טובות.