עניין השרפה בדומה איננו יורד מסדר היום וטוב שכך. תקוות רבים היא שבית המשפט הדן במשפט הזוטא יקבל את ההחלטה היחידה האפשרית מבחינת הדין, מבחינת השכל הישר ומבחינת הצדק. ההחלטה המתבקשת היא שאי-אפשר לעשות שימוש בהודאת נאשם משזו הושגה לאחר עינויים קשים ובהשפעתם.
נזכיר, בתחילה הכחיש השב"כ באופן גורף כי חוקריו מענים את העצורים בפרשה. לימים, משהחלו להשתחרר עצורים שעונו הזדרז השב"כ לקבל אישור בדיעבד ולעתיד להפעלת "אמצעים מיוחדים" (עינויים) בתואנה שקרית שמדובר ב"חקירת צורך" (פצצה מתקתקת). הרועץ המשפטי דאז, וינשטיין מיהר לאשר וכך המשיך השב"כ לענות באכזריות יהודים, כולל קטין.
לימים, ובהשפעת העינויים הקשים "הודו" שניים מהעצורים במה שהכתיב להם השב"כ להודות. אספר מה שאינו ידוע - אחד העצורים הובא למשטרה כדי לחתום שוב על הודאה ובהיותו מנותק ממעניו, מהשב"כ, סירב. איש השב"כ הובא למקום ובראות העצור את מי שעינה אותו התרצה וחתם על "הודאה" כפי שצווה.
התנהל לאורך זמן משפט זוטא לשם הכרעה בדבר קבילות ההודאות שנתנו תחת עינויים. הפרקליטות, שהבינה את חוסר ההיתכנות המשפטית לקבל את ה"הודאות" הנ"ל, בקשה לקראת סיום המשפט לוותר על רוב ההודאות (שהושגו בעינויים כאמור) בטענה המופרכת שמקצת ה"הודאות" ניתנו מרצון חופשי. דא עקא שאלה ניתנו בתוך פחות מיממה מחלוף שבועות ארוכים של עינויים. עוד "רצון חופשי" כזה ואבדנו כולנו.
וכעת ממתינים להכרעת השופטים במשפט הזוטא. אוסיף פרט חשוב ביותר - זולת ה"הודאות" שהוצאו מהנאשמים בעינויים כאמור, אין בידי הפרקליטות ולו בדל ראיה של ממש הקושרת את הנאשמים עם מה שאירע בדומא.
רחוק מהעין הציבורית
התפרסמו ברחבי הרשת קטעים מהפרוטוקולים של הדיון. בעוד שלא אכנס כאן לפירוט הכתוב שם (שהרי יש צו איסור פרסום גורף בעניין) אומר שמצטיירת תמונה קשה מאד, לא פחות ממזעזעת!!
ומכאן שאלה נוקבת - הכיצד מנהלים משפט כזה תחת צו איסור פרסום גורף? האם מדינת ישראל רוצה לאפשר מצב בו גוף ביטחוני חוקר שהכוח בידו עושה כראות עיניו בהעדר עין מפקחת עליו? האם הציבור בישראל לרבות מקבלי ההחלטות, לרבות מערכת המשפט, מוכנים להסכין עם מצב שמתקיימים עינויים במחשכים? האם לרוסיה של טרוצקי היינו או לסוריה דמינו?
וכך, במחשכים ורחוק מאוד מהעין הציבורית מתנהלת לה מה שנחזית כעלילה נגד יהודים חפים מפשע, תוך שזכויותיהם היו למרמס ובעצם נמחקו, תוך זלזול בכבוד האדם, תוך התעללות פיזית ונפשית, תוך חקירה בעינויים בהם יש כדי לשבור רוחו של כל אדם, קל וחומר אדם צעיר בלא עבר פלילי שרחוק מעולם הפשע כרחוק מזרח ממערב.
ולמען מי שלא בקיא בפרטי הפרשה אוסיף - יותר מדי ראיות מצביעות על כך שיד היהודים לא במעל וכי הם חפים מכל פשע. אינני יודע אם הציבור הרחב מודע לכך וחשוב ביותר לדעת. בכפר דומא מתנהל סכסוך מתמשך בתוך חמולת דוואבשה. כן כן, אינכם טועים, זו החמולה שמבניה נשרפו למוות בני המשפחה במקרה הנדון. לפני השרפה הנדונה היו בכפר שתי הצתות בבתי וברכוש החמולה וגם לאחריה היו שלוש נוספות - האחרונה שבהן לפני כחודש!! היינו מצפים שהשרפות האחרות תיחקרנה - שמא יש קשר בין כל ההצתות. אלא שכוחות הביטחון שלנו (בתחקיר של עיתונאית מ
מקור ראשון התברר שמדובר בשב"כ...) ריפו ידי המתעניינים (עיתונאים מרשתות שידור שונות) באומרם להם תירוצים שונים. באחת הפעמים בהן נשרף בית טענו שמדובר בקצר חשמלי. בפעם אחרת טענו שהשרפה על-רקע פלילי. בפעם השלישית טענו שוב קצר חשמלי. אלא שבירור שהתקיים בשרפה האחרונה מגלה שהבית הנדון שנשרף אינו מחובר כלל לרשת החשמל... מה גם שנמצאו בו שרידי בקבוק תבערה.
אם כן ולסיכום - בל נאפשר מצב בו תחת המטרייה של "ביטחון המדינה" בה אוחזים היטב אנשי המחלקה יהודית בשב"כ, ייתכנו עינוי נערים ובחורים יהודים, ככל הנראה חפים מכול פשע, כשעל הכל מכסה מערכת השתקה וצו אי-פרסום אותו מעניקה המערכת המשפטית ברוחב לב. רוחב לב הגורם עוול בל יתואר ליהודים טובים.
למי שעדיין מפקפק, גם לאחר קריאת המתואר לעיל - אני ממליץ להזדקק לדבריו של העיתונאי
עמית סגל שאמר לאחרונה בעניין אחר
שמפכ"ל המשטרה רוני אלשיך הביא עמו למשטרה "את תרבות השקר של השב"כ" שם שירת לאור שנים טרם התמנותו למפכ"ל.
ואידך זיל גמור.
