ראשיתה של התחנה

תחנת הרכבת בסמח', שנבנתה על-ידי העותומנים, הייתה אחת התחנות הראשיות והחשובות של שלוחת הרכבת החיג'זית מחיפה לדרעא שבסוריה. קטע המסילה מחיפה לצמח נקרא לימים בפי העם רכבת העמק. התחנה נחנכה בשנת 1905 ופעילותה הסדירה של קו הרכבת החלה ב-1906. למי שאינו יודע, התחנה נקראת תחנת סמ'ח (צמח) בשל קרבתה לעיירה הערבית סמח' ששכנה בדרומה של הכנרת עד למלחמת העצמאות. מתחם התחנה בתקופה העות'מאנית כלל מבנה דו קומתי בעל גג רעפים. כן נבנו במקום מבנה מגדל מים כפול העשוי אבני בזלת, מוסך קטרים ומתקני קרטינה. בתחנה נבנתה גם חוגת רכבות (סובבן קטרים) כדי לאפשר החלפת קטרים בין קטע הקו חיפה-צמח, שהצריך קטר פשוט, לקטע הקו צמח-דמשק, שהצריך קטר חזק מאוד שיוכל לעמוד בתנאי הדרך. בתקופת המנדט הבריטי התווספו למתחם התחנה נוסף לשלושת מבני האבן בסגנון הטמפלרי מהתקופה העותומאנית מספר מבני אבן ומתקנים ובהם מיכל תת-קרקעי למזוט, מגדל דלק עילי ומבנה המכס. התחנה שימשה למעשה תחנת הרכבת של העיר טבריה. עד לסלילת הכביש בין טבריה וסמח' בשנת 1921, הגיעו הנוסעים מטבריה לתחנת הרכבת בשייט בסירות על הכנרת - מצפון לתחנה נבנה מזח ושירות סדיר של סירות מנוע הסיע נוסעים אל התחנה, בראשם הספינה "מקס נורדאו" לשעבר ספינה גרמנית. מעיון בידיעה מעיתון דבר ממרץ 1928 אני למד כי סוחרים יהודים וערבים הגישו לעיריית טבריה "תזכיר" לסלילת מסילת רכבת מצמח למרכז העיר טבריה, וכי העירייה בחרה בוועדה מיוחדת שתעסוק בשאלה זו, וחברים בה "נחמני, ש. כהן, וחליל הרטבול". לאורך תקופת המנדט הייתה התחנה חשופה לפיגועי חבלות מצד ערבים, להצתות קרונות, ולתאונות למיניהן. העיתונות בארץ בשנות ה-20 וה-30 ביקרה (מלשון ביקורת) לא פעם את הרכבת בקו צמח-חיפה על איחורי רכבות ואי יציאה והגעה בזמנים שנמסרו ב"לוח הרכבות". וכך כותב "דבר" בגיליונו מיום 30 בינואר 1935 "סופרינו בעמק כותב, הרכבת צמח-חיפה מתנהלת בלי שעון כלל... אם רכבת צמח-חיפה באה ויוצאת בזמן הרי זה נס. באופן רגיל מאחרת הרכבת הזאת בעשרות דקות". ב"דבר" יום שישי 13 ביולי 1934 נכתב: "הרוצה לראות רכבת פגרנית (מפגרת א.א) יבוא לקו חיפה-צמח ששם אין כמעט אפשרות לאחר את הרכבת כי באשר תאחר - גם הרכבת תאחר... בתקופת המנדט שימשה תחנת רכבת סמח' (צמח) כגבול רכבתי בין אזור המנדט הצרפתי בסוריה לבין אזור המנדט הבריטי בארץ ישראל. כאן בתחנה החתימו נוסעים את דרכוני הנוסעים שלהם. בסמוך לתחנה הקימו הבריטים מחנה צבאי. תחנת הרכבת צמח הייתה בעל חשיבות רבה להתפתחות הכלכלית של יישובי האזור ובכלל להתפתחות הישוב בארץ. דרכה עברו סחורות, יבולים מכפרי הסביבה, דגים שנדוגו בכנרת, וכן חלב ממחלבות הקיבוצים אשר נשלחו לחיפה ולדמשק כולל לנמל חיפה. תחנת הרכבת של צמח נכבשה במלחמת העולם הראשונה בליל ה-24 בספטמבר 1918 על-ידי חטיבת הפרשים האוסטרלית אנז"ק מכוחותיו של גנרל אלנבי. הפרשים האמיצים הגיעו למקום רכובים על סוסים. הן לחיילים האוסטרליים והן לחיילים הטורקיים (שרבים מהם היו למעשה גרמנים) נגרמו אבידות רבות. הקרב נערך בתוך התחנה מחדר לחדר, והכוחות הטורקיים הנסוגים לא הצליחו בניסיון להימלט בסירות על גבי הכנרת. ב"ליל הגשרים" 16.6.1946 פוצץ על-ידי אנשי הפלמ"ח גשר אל אהוא, הידוע יותר בשם גשר אל-חמה, עליו עברה כידוע המסילה לדרעא ובכך נותקה תנועת הרכבות לסוריה ולעבר הירדן. צמח הפכה לתחנת קצה (קו צמח-חיפה). במלחמת העצמאות 18.5.1948 התנהל בשטח התחנה קרב קשה של כוחותינו מול הצבא הסורי שפלש לאזור עמק הירדן ונבלם בדגניה. במרס 1948 פוצצו שלושה גשרוני רכבת: גשרון מערבית לעפולה, גשרון צפונית לזרעין וגשרון ממערב לבית יוסף ובכך למעשה הופסקה פעילותה הסדירה של "רכבת העמק" ופעילותה של התחנה.

מבנה התחנה

מבנה התחנה העות'מאנית בצמח היה מבנה אבן לבנה בעל שתי קומות ובראשו גג רעפים, הדומה לרוב מבני התחנות של רכבת החיג'אזית. הקומה הראשונה שימשה למשרדים ולמכירת כרטיסים. הקומה העליונה שימשה את משפחת מנהל התחנה. בתקופה הבריטית נוספה למבנה מרפסת. במלחמת העולם הראשונה, התנהל כאמור, בתוך המבנה קרב פנים אל פנים בין לוחמי הפרשים האוסטרליים לכוחות הגרמניים של הצבא העות'מאני. במלחמת העצמאות, התנהלו במתחם מבנה התחנה קרבות בין כוחות סוריים לצה"ל, בחילופי האש הותקף המבנה ונפגע.

מגדל (בריכת) המים

מגדל המים של תחנת צמח, אחד המבנים הראשונים שניבנו בתחנה. זהו מגדל אובלי, הבנוי אבני בזלת מסותתות ועליו הוצבו שני מיכלי מתכת מחוברים בניהם שמולאו במים שנשאבו מהכנרת הסמוכה. ממכלי המים יצא צינור שבקצהו שרוול למילוי המים בקטרים. זהו מגדל המים האובלי היחיד בתחנת רכבת העמק, אך קיימים רבים כמוהו לאורך המסילה החיג'אזית.

מחסן ורציף הסחורות

מחסן הסחורות ורציף הטעינה והפריקה בתחנת צמח נבנה מזרחית למבנה התחנה הדו קומתי ומצפון למסילת הרכבת. בעבודות הפינוי שנערכו במקום במסגרת שיקום ושיחזור התחנה במאי 2015 נחשפו יסודות המבנה והרציף אשר נקטע כנראה לצורך בניית קו ניקוז מודרני.

לאחר קום המדינה

לאחר קום המדינה שימש מתחם התחנה במשך שנים רבות את צה"ל והמועצה האזורית עמק הירדן. חלק ממבני ומתקני מהתחנה נהרסו עם השנים ואלה שנותרו הוזנחו והיו ששאלו איך וכיצד מאפשרים הזנחתו במשך שנים כה רבות של אתר בעל ערך היסטורי כה חשוב מסוג זה. היו שהגדירו את הזנחתו של מתחם רכבת צמח כ"פשע היסטורי". מתחם הרכבת צמח שוכן סמוך לכביש 90 ורבים חלפו על פניו לאורך השנים ומן הסתם הבחינו במבנים או שרידי המבנים הנטושים מבלי לדעת כי מבנים אלה הם שרידים לתחנת רכבת סמח' (צמח) החשובה ששכנה במקום. גם כיום רבים, אף מתושבי האזור, לא יודעים ומכירים את התחנה ובטח לא מכירים את עברה ההיסטורי. כשנודעה הכוונה לשקם ולשחזר את מבני ומתחם תחנת רכבת צמח, נציגי משפחותיהם וצאצאיהם של הפרשים האוסטרליים שכבשו את התחנה ב-1918 מידי הלוחמים העותומניים, נפגשו, כך נמסר, עם ראשי המכללה האקדמית כנרת וביקשו להנציח במתחם התחנה זכר יקיריהם ולספר למבקרים את סיפורם. עד כמה שידוע לי בקשתם נענתה בחיוב. החל משנת 2013 ואולי אף קצת קודם לכן, שוקמו ושוחזרו מבני התחנה ההיסטורית על-ידי המועצה לשימור אתרי מורשת, אגף מורשת וגורמים נוספים ובשיתוף עם המכללה האקדמית כנרת אשר הסבה את מתחם התחנה ההיסטורית ל"מרכז לימודי ארץ ישראל" שליד המכללה האקדמית כנרת ולמרכז מבקרים הפתוח לקהל הרחב ומספר את סיפורה של התחנה. חשוב לאפשר לכל אדם המעוניין, לבקר בשטח התחנה וליהנות ממרכז המבקרים שבה על-אף שהיא נמצאת בשטח סגור בפיקוח ובהשגחת המכללה האקדמית כנרת ואל אף שכמה ממשרדי המכללה נמצאים בתוך מבני התחנה המשוחזרים. בל נשכח התחנה שוחזרה ושוקמה בכסף ציבורי של כולנו.