רמטכ"ל חסר כנפיים

בעוד כשישה חודשים עתיד הרמטכ"ל גד איזנקוט לפרוש מתפקידו ולהצטרף אל צבא הגימלאים של צה"ל. בזיכרון הקולקטיבי של ישראל לא ייזכר איזנקוט כמפקד צבאי רב עלילות אלא כמי שהיה פוליטיקאי למחצה כאשר כיהן כשלישו הצבאי של ראש הממשלה אריאל שרון וגם זה משהו. איזנקוט התקדם אט אט מתפקיד אחד למשנהו בעיקר בכוח מתכונת הקידום האוטומטי. פקודיו מעולם לא העריצו אותו על עוז רוחו או על תבונתו הצבאית היתרה. הם כיבדו אותו במידה מסוימת כיוון שהיה ראש המטה הכללי. מי שראה את הרמטכ"ל גדי איזנקוט במדי אלף אינו יכול שלא להבחין בתופעה חריגה: הוא אינו מעוטר בכנפי צניחה בשעה שרוב קציני החי"ר בצה"ל נושאים את הכנפיים בגאווה מרובה. בירור קצר שעשיתי גילה, כי הרמטכ"ל מעולם לא עבר את קורס הצניחה ההתנדבותי ואף לא ביקש מיוזמתו לעבור את הקורס. להיעדר הכנפיים יכולות להיות מספר סיבות: רפואיות, אישיות, או פסיכולוגיות. רפואיות, פירושו שאולי הוא סובל מעקמת בגב וצניחה עלולה להחמיר את מצב חוט השדרה שלו; אישיות, כי הוא סובל מפחד גבהים ופסיכולוגיות - הרב שלו אסר עליו לצנוח בשבת, במועד ובכל חגי ישראל. היעדר כנפי צניחה עורר תמיד שאלות אצל פקודיו ואצל מארחיו בחו"ל. איזנקוט תמיד הסביר בשקט ובשלווה. מנהיג צבאי חייב להיות אות ודוגמה לכל חייליו בחיי היומיום ובקרב. גדי איזנקוט לא היה כזה. הוא תמיד היה לבוש כהלכה אך מעולם לא הקרין את עוצמת תפקידו. נראה היה שהמחסור בכנפי הכסף מעולם לא הפריע לו. בימים יבואו סביר להניח שמנהיגי המדינה ימצאו בעבורו תפקיד ניהולי הולם, אולי מפעל לייצור מרגרינה שבו תימדד מידת הצלחתו כמי שנאלץ להתמודד מול ועד עובדים כוחני או חבורת רבנים שתנסה לכפות עליו את חוקי ההלכה, לא תמיד בהצלחה. ייתכן שימצאו בעבורו משרד מהודר בלב העיר הגדולה עם חדר ישיבות רחב מידות וכיסא מנהלים, ואולי ימצאו לו משרת שגריר ישראל באחת ממדינות הים. לאלוהים ולפוליטיקאים פתרונים. נחיה ונראה.