ארץ ישראל והעם היהודי

חוק הלאום מכתים את אופי המדינה... דברים אלה נשמעו בעת הדיון על חוק הלאום מפי היועץ המשפטי של הכנסת, ונשיא המדינה רובי ריבלין הביע גם הוא את מורת רוחו. הנשיא החליט שדעתו צריכה להישמע בכול נושא ועניין, ממש כמו שמעון פרס שהרס את מוסד הנשיאות, לאחר שהשליך לכול רוח את ההסכמה הלאומית שהנשיא הוא דמות ייצוגית, לא מתערב בעניינים פוליטיים, ומתבטא רק בנושאים שיש עליהם הסכמה לאומית רחבה. ברור לי שאין סיכוי שכולם יסכימו עם מה שנתפס כנכון וראוי בשאר מדינות העולם. הרי נוסח השבועה, או ההצהרה, שבה חייב אדם המתאזרח בארצות הברית, או נבחר לתפקיד בכיר או זוטר, פותח התכנסות כלשהי, או סתם תלמיד המתחיל את היום מידי בוקר בכיתתו, והם כולם מחויבים לנוסח אחיד, וזה לשונו: "אני מצהיר אמונים לדגל של ארצות הברית ולמדינה שלמענה הוא מתנוסס, אומה אחת לפני האלוקים בלתי ניתנת לחלוקה, ובה חופש וצדק לכול". אפילו אם בימות המשיח יימצא נוסח כזה במדינת ישראל, מיד תוגש עתירה לבג"ץ והשופטים יפסלו אותה. ובכול זאת לשמוע את היועץ המשפטי של הכנסת, ואת הנשיא ריבלין, ואת יללות השמאל, על התמוטטות הדמוקרטיה, בגלל חוק הלאום, מותיר את המתבונן מהצד בהבנה מוחלטת, שאלה מבקשים לראות כאן רק את "מדינת כל אזרחיה", מתעבים כל דבר שמתקשר רק ליהודים, ומבקשים למחוק כל זכר יהודי בכול מדינת ישראל. הסירוב הערבי הוא בן מאה ושנה ויותר להכיר בכך שיש עם יהודי, שיש לו זכות למדינה משלו. הפלשתינים והתומכים בהם, מבינים היטב שלא מדובר בהגדרת האופי של ישראל, אלא בהכרה בזכותו של העם היהודי להקים אותה. וכאן נחשף העניין הלאומי שהוא מוקד הסכסוך הפנימי בין יהודים ליהודים בתוך ישראל. לא רק לפלשתינים צריך לקרוא להכיר בישראל כמדינתו של העם היהודי, גם רבים מהיהודים עוד צריכים קריאה כזו, כי אינם מסוגלים לומר את המילים "מדינת העם היהודי". מה עוד שאין כאן שאלת זכויות של אזרחים ערבים, כי במדינת העם היהודי יש זכויות שוות לכול אדם, יהודי או לא. השאלה שעומדת על הפרק היא שאלת הזכויות של העם היהודי. השאלה היא האם מדינת ישראל הוקמה בצדק או בחטא? האם נכון שארץ ישראל היא ארצו של העם היהודי ונחלת אבותיו? והאם בדין ובצדק הוא שב אליה והתנחל בה, והקים בה מדינה? או שמא צודקים הערבים והשמאלנים שטוענים שהארץ נגזלה בידי מתיישבים קולוניאליים זרים שבאו ממחוזות שונים, ונדחקו למקום לא להם בכוח ובעורמה. אלה שמתנגדים לחוק, דוגלים במדינת כל אזרחיה, וסולדים מהביטוי "מדינת העם היהודי". וזה כל העניין. הם מסתתרים מאחורי סעיף זה או אחר, הפעם סעיף 7ב, שמדבר על זכות יהודים להקים ישוב קהילתי שיש בו יהודים בלבד. ומהו ישוב קהילתי? ישוב בין 500 ל-1,000 תושבים. זה לא רהט למשל שמתגוררים שם 70,000 בדואים ואף יהודי אחד.

תוקף בינלאומי

"בארץ ישראל קם העם היהודי", אומרת מגילת העצמאות, "בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית,והמדינית של עם ישראל... לפיכך נתכנסנו ואנחנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל היא מדינת ישראל". על מי הסיפור הזה? נראה שמתנגדי החוק יטענו שהסיפור היא המדינה, כי היא זכתה בעצמאות, אבל ממש לא. הגיבור כאן הוא העם היהודי וארץ ישראל. מגילת העצמאות פותחת בארץ ישראל והעם היהודי, ומספרת על אהבתם ועל הקשר ביניהם. "לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכול ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חרותו... מנדט מטעם חבר הלאומים נתן תוקף בינלאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ ישראל". אתה חושב, מי זה העם היהודי? ומה זה עם, ואיפה עוד נשמע ברחבי העולם שעם חוזר למולדתו אחרי מאה דורות? מצער, שיש יהודים שמסכימים לדעתו של עזמי בשארה בעניין זה,שאמר: שלא עם זכאי לעצמאות, אלא אנשים. ומכאן שכאשר עזבו הבריטים את הארץ, וחיו כאן 600 אלף יהודים וכמיליון ורבע ערבים, הם אלה הזכאים לעצמאות ואז זה פתח לזכות השיבה של הערבים, ביטול חוק השבות של היהודים, ואפילו גירוש מיליוני היהודים שהגיעו לכאן בלי אישור והסכמה של התושבים הערבים... העולם אינו חולק על כך. שיש כאן עם מוזר שנשאר אחרי אלפיים שנה, "עם", ושמטושטשים לו הגבולות בין דת לבין לאום, ושגם לחריגים יש זכויות. מי שלא יכול לסבול זאת, זה לא העולם, אלא חלק מהיהודים כאן. אותו חלק שבשבילו מדינת ישראל היא אמצעי לברוח מהעם היהודי. לא רוצים עם, לא רוצים ארץ ישראל! רוצים רק מדינה. אחרי שלא הצלחנו להתבולל אחד אחד, הקמנו מדינה כדי להתבולל כולנו יחד. אז הם אינם אומרים זאת בפה מלא, אלא מגמגמים "אני כמובן בעד 'מדינת העם היהודי' אבל לא זו הדרך, יש כאן עוד עם" וכו'... וכו'... והם צריכים לדעת, גם הערבים וגם היהודים שתומכים בהם, שהערבים הם דייר המשנה. מותר להם להאמין שזה הבית שלהם, מותר להם לקוות שזה יהיה פעם ביתם בפועל. אבל הם אינם יכולים לדרוש שלבעלי הבית, עם ישראל, אסור יהיה לסכל את תוכניותיהם.