גיוס חרדים - בהדברות ולא בכוח הכוח
חוק הגיוס המרוכך שעבר בקריאה ראשונה בכנסת, כל המתנגדים לחוק, כל התוקפים את לפיד שתמך בממשלה, כל פרשני היהדות בראשות
אבי גבאי שהפך את החוק להצעת אי-אמון, אין להם מושג על אמונה, יהדות ובמיוחד על כושר העמידה, יכולת הספיגה של החרדים.
אין ויכוח על
עצם הרעיון של שוויון בנטל, אין ויכוח שהחרדים ברובם מתחמקים לא רק משירות ביטחון או שירות לאומי, אלא גם מעבודה פרודוקטיבית שיכולה להוציא אותם ממעגל העוני והשכבה החלשה באוכלוסייה. הם התרגלו במשך השנים לצורת החיים העלובה שלהם, ריבוי ילדים, צפיפות, עוני ושנור ללא בושה. אלא מאי - אין כל אפשרות מעשית להוציא אותם מהמעגל החיים שלהם בדרך של כפייה או סנקציות פליליות כמו מאסר.
מי שחושב שבכוח בנוסח זה יביא לשינוי, הוא הוזה בהקיץ או פופוליסט זול שלא מבין את המציאות, בה אוכלוסייה זאת חיה. הם נולדו לתוך מציאות שבה האמונה, ההליכה, אחר הרבנים שלהם, האמונה בתורת ישראל שתנחה ותוביל אותם בחיים ואחרי המוות, היא כה חזקה, ששום סנקציה לא מפחידה אותם. לפיכך, הדרך היחידה היא הדברות עם המנהיגות החרדית, אפשרות לשלבם בעבודה, ללא לחצי גיוס, אפשרות לשירות לאומי, אפשרות לגיוס של קבוצות שמוכנות לשרת ולתת להם את התנאים המתאימים. וכשהצעדים הראשונים יצליחו, יש סיכוי טוב שיביא גם אחרים וירחיבו את מעגלי העבודה והשירות.
ובקטע זה צודק לפיד שלא תפקיד האופוזיציה לומר לא, לא באופן אוטומטי לכל הצעה של הממשלה. אם ההצעה או המהלך הוא נכון וטוב למדינה, לציבור, צריך לתמוך בו. כך עושה מפלגה אחראית לאומית. ולכן כל המתנגדים להצעה ולמהלך של לפיד במקרה זה, הם קטני אמונה וצרי פוליטיקה.
וברוח מדע החלל ניתן לומר על חוק הגיוס: צעד קטן לחרדים, צעד גדול לחברה ולתקווה של שילוב. אז נכון שהחרדים עדיין מתנגדים מטעמים טקטיים, אך עם שינויים קטנים, ניתן להגיע להסדר וזאת הדרך היחידה שתצליח.
