תחומים רבים בחיינו מתנהלים במוצהר בדרך מסוימת ובפועל בדרך שונה או אפילו הפוכה לה. הוויה זו "מאורגנת" על-ידי קבוצות קטנות יחסית של בעלי עניין, שלהם נגישות טובה לאמצעי תקשורת, שלמדו את שיטות ההונאה ושטיפת המוח המתוחכמות של המאה ה-21, המתגלמות בעיקר ביצירת והפצת
מציאות מדומיינת - "פייק ניוז" ופרשנות מונחית מטרה.
מציאות מדומיינת היא סדרת מצבים אמיתיים, שכוללת תיאור חסר וסלקטיבי של המצבים הרלוונטיים לאירוע מסוים ומדווחת בסדר, בדגשים ובליווי סיפור מעשה, שקושר את התמונות המדווחות, בסיפור שחלקו אמת וחלקו לא היה ולא נברא. נבהיר: אין בעולם המציאות "מציאות מדומיינת". מציאות כזו היא המצאה, שבאה לשרת מטרה או קבוצות אינטרסים. מאחר שהיא איננה אמיתית ואינה מכוונת להביא לידיעת הציבור את העובדות כיעד בלעדי, אלא "למכור" לו סיפורי בדים ובאמצעותם לעצב את תודעתו ועמדותיו בסוגיות שונות - היא מניפולציה;
יוצריה כולם הם אפוא המניפולטורים.
ככל שגדול הפער בין העובדות לבין האופן בו הן מוצגות לציבור וככל שגדל חלקם של אמצעי התקשורת ביצירת מניפולציות והפצתן, מתעצמת המציאות המדומיינת, ואפשר בהחלט שתגבר על ההוויה הריאלית עד כדי טשטוש מלא שלה. המניפולטורים פועלים ככאלה דרך קבע. כחלק מהשיטה הם מקיימים קישורים וזיקות בין סיפורים מדומיינים וחוזרים עליהם לעיתים מזומנות. השיטה דומה
לשיטה הגבלסית הידועה: אם אתה חוזר על שקר מספיק פעמים, סופו שייטמע במוחו של המאזין ויהפוך לדידו לחלק מתודעת המציאות שלו.
לחזרות על סיפורים
מטוייבים" ולהגדלת מספר המקורות המשתמשים בהם, השפעה שוות-ערך לזו שיש לפעולה המודיעינית המכוונת לאימות מהימנותם של מקורות מידע, בעזרת מקורות "מהימנים" נוספים.
עולם שקרי
מניפולציה, מעצם טבעה וזה גם מקור שמה, היא
יצירת הטעיה מכוונת. זו מושגת על-ידי רמיה, הונאה (הנעה לחשיבה ותפיסה מוטעות) ו"חצאי-אמת". היא מכוונת ליצור אשליית מציאות - תמונה מחשבתית של מציאות כביכול. בתמונה זו חלק חשוב מהעובדות בדוי או חסר, הסיבות הניתנות לתופעות המוסברות מוטות מטרה, ופירוש הקשרים בין כל אלה הוא מאמץ להוליך שולל את השומע
ולהניעו לתגובה-מעשה התואמים את האינטרסים של המניפולטורים. החמור ביותר בעולם שקרי זה, הוא
חוסר המודעות של המתופללים למצבם. חמורה לא פחות היא העובדה, שקבלת ההחלטות שלהם איננה חופשית ואיננה נגזרת מאישיותם וידיעתם את המציאות, אלא מהשפעות זרות וידיעות שגויות, הכל בכוונת מכוון.
קיומה של מציאות מדומיינת בתודעה של ציבור או קהילה, מקלה על מחולליה להרחיב את השפעתם ולהחילה על תחומים נוספים. המעניין ביותר בתופעה זו ובתהליכים המתלווים אליה, היא שהיא מתחוללת במיוחד בעולמות של מדעי החברה והרוח ונעדרת כמעט כליל בעולם מדעי הטבע. עולם זה, העולם "האמיתי", איננו סובלני למציאות מדומיינת, וחוקי הטבע, כפי שמקובל לחשוב, קבועים ואחידים בכל מקום. היא נעדרת בעולם מדעי הטבע, אבל לא מעולמם האנושי של העוסקים במדעים אלה. אחת הסכנות הגדולות ביותר לחברה מתופעה זו, היא ההונאה הענקית שקיימת במרחבי הציבור "הנאור", שאיננו מבחין בקיום התופעה והשפעותיה, או מתעלם מהם מטעמי נוחיות וסולידריות סקטוריאלית; זו כמעט הונאה מרצון.
הונאה זו, מאיימת בראש וראשונה על הדמוקרטיה כאידיאולוגיה וכשיטת ממשל וניהול חיים קהילתיים. דמוקרטיה מבוססת, בין היתר, על השתתפות רחבה של ציבור בעלי זכות הבחירה בהכרעות הנוגעות לחברתם. השתתפות זו נעשית בערוצים שונים - מהם ממוסדים מאוד דוגמת בחירות ומשאלי-עם ומהם ממוסדים פחות דוגמת רשתות תקשורת חברתיות, סקרי דעת קהל, הפגנות ומעורבות בפעילות ארגונים חוץ פרלמנטריים. כאשר תקשורת מעבירה נתוני אמת, כלומר דעות, שאיפות, רצונות ותחושות בלתי אמצעיות, או דעות מזוהות ככאלה, היא משדרת למנהיגות ברמות השונות משוב ציבורי אמין. כאשר היא מייצרת מציאות מדומיינת, אין סיבה שלא תתפלל באמצעותה גם את ערוצי הקשר המחזירים את המשוב הציבורי אל המנהיגות. התוצאה: עולם השקרים מורכב ודומיננטי יותר ומנתק את הציבור ותחושותיו האמיתיות מהמנהיגות הנבחרת.
מציאות שלטונית בה הציבור אינו בוחר את מנהיגיו מרצון חופשי ואינו יכול להשפיע על מעשיהם באמצעות משוב בלתי-משוחד - איננה מציאות דמוקרטית; היא
פיקציה מניפולטיבית של דמוקרטיה מעוותת.
חוקי המשחק
הסכנה אינה מסתיימת כאן. הציבור עשוי להיות מולך שולל על-ידי המניפולטורים, אבל המציאות הריאלית איננה משתנה כתוצאה מכך, משום שהיא אינה קוראת עיתונים ואינה צופה בטלוויזיה. בסופו של יום, חש הציבור את השלכות המציאות הריאלית על חייו ולא את השלכות המציאות המדומיינת. הפער בין השתיים, הוא גורם מפתח למשברים חברתיים ומנהיגותיים, שהמניפולטורים הם בין מחולליהם העיקריים.
אובדן אמון במנהיגות או בשיטה, אך בוודאי בשניהם, הוא סכנה למבנה ולחוקי המשחק הדמוקרטיים.
ניסיונותיהם של המניפולטורים לשמר את כוחם והשפעתם על אמצעי התקשורת, דומים דמיון רב לדפוס ההתנהגות של "אבירי" מערכות הכספים (בנקים וחברות פיננסיות) והטייקונים הכלכליים הגדולים. אלה כאלה מחפשים דרכים להגן על האינטרסים המעניקים להם יתרונות רבי משמעות. "אבירי" הכספים והעסקת עובדים (תעשיה ומסחר) עושים זאת באמצעות הכסף - מבנים ארגוניים כלכליים אדירים, המחלקים תרומות, מתנות, שוחד ועוד, ומפעילים שתדלנות וקמפיינים ליצירת תדמית רצויה. "אבירי" התקשורת המניפולטיבית, מגינים על עצמם כיום בעיקר באמצעות המערכת המשפטית.
לשם כל אימצו אלה ואלה פרשנות פוסט-מודרנית לתפיסת מהותה של דמוקרטיה בימינו, והפכו את ה"אינדיבידואליזם" ליריב העיקרי של "החברה" ואת "בית המשפט לחוקה" להיפוכו של "המחוקק". גם זה וגם האחר הם טריפה - פרשנות מעוותת של מהות הדמוקרטיה, שבאה לשרת אינטרסים של חוגים מצומצמים ועתירי כוח השפעה, במקום
להתנהל על יסוד רצון האמת של כלל הציבור.
ההוויה החדשה הולכת ונחשפת וסופה של האמת לצאת לאו כשם שחוק הלאום אינו פוגע בדרוזים אלא אם הם בוחרים לומר זאת במצח נחושה, בתמיכת המניפולטורים. בעלי הכנסה נמוכה תורמים ומתנדבים יותר מבעלי הכנסה גבוהה (יחסית, כמובן). החלטה לא למנות אקדמאית בכירה לנציגה רשמית של ישראל בארגון בינלאומי לאחר שבעבר יצאה חוצץ נגד המדינה, איננה אפליה אלה התגוננות לגיטימית נגד מלעיזים. הרמטכ"ל לא נבחר בכדי לחנך את הציבור הישראלי ברוח אמונותיו החברתיות, אלא לספק לו את ההגנה היעילה ביותר, בתמורה לכוח ולאמצעים שהועמדו לרשותו על-ידי המדינה. מגבלות פונדקאות על להט"בים אינן באות לשלול מהם את הזכות להורות, אלא להגן על התינוקות מפני השפעות שליליות אפשריות. שירות צבאי או לאומי אינו יכול לחול רק על חרדים ולא על ערבים או צפונבונבונים. לימוד יהדות ותנ"ך בבתי הספר אינם הדתה, וקביעת יום חופשי מעבודה דווקא בשבת היהודי, כהסדר קבוע במדינת ישראל - הוא הדבר הנכון לעשותו. מסתנני עבודה אינם פליטים ומחבלים אינם לוחמי חופש; והרשימה ארוכה מאוד.
אם בית המשפט לא יהיה קשוב היטב לחקיקה של הכנסת ונאמן לרוחה, סופו שהמדינה לא תהיה קשובה אליו ותאמר לו זאת במפורש. להערכתי, הבנת
תופעת המניפולטוריקה האוכלת כל חלקה טובה במקומותינו, אם טרם נלמדה במלוא כיעורה וסכנותיה, תעשה זאת בקרוב.
המניפולטורים, בחלקם, פועלים כשקרנים מקצועיים להשכיר. אנשים תמימים שנלכדו ברשתם, רואים בהם, לפחות במשך תקופה מסוימת, אורים ותומים המייצגים "עולם עובדות וערכים מתוקן ומשופר". לפיכך הם מסנכרנים עצמם לפעול בהתאמה עם המציאות המדומיינת והסבריה עד שיתפכחו. כשיבינו לאשורו את הסיבוב שעשו עליהם המניפולטורים, יכעסו כעס רב ויפנו להם עורף.
ישראלים אינם אוהבים להיות פראיירים ותעשיית התיפלול כל כולה מכוונת לכך.
