איתן ברושי - ח"כ מעם סיעת ה"מחנה הציוני", אומנם צריך היה להתפטר, אך לא משום אותו הסיפור העלום של הגב' מלפני חמש עשרה שנה (שעוד זקוק להוכחה) אלא משום המעשה שעשה לח"כ
איילת נחמיאס-ורבין. מעשהו של ברושי (ולא אכנס לתיאורים "פלאסטיים" מדי...) לחברת סיעתו, היה לא רק בבחינת "מעשה מגונה" אלא פגיעה גסה בעצם מעמדה של כל אישה לעצמאות ולהוקרה באשר היא. זהו מעשה נבזה של אחד הריקים, שמתאים לשיכורי פאבים ביחסם למלצריות חסרות ישע. המעשה נעשה בפרהסיה וגם התנצלות לא הייתה צריכה לחון אותו, כפי שאמנם אירע. אומנם הח"כית עצמה מחלה לו אך כבוד ההתנהגות הציבורית לא נמחל, שהרי מעשהו לח"כית לא היה אישי אלא יכול היה להיות כנגד כל אישה אחרת. המעשה נעשה כלפי אשת ציבור שהינה גם אישה נשואה ואם לילדים. את כל זאת ידע ברושי בטרם עשה את מה שעשה ומערכת ציבורית-מוסרית הייתה צריכה להקיא אותו ממנה.
ברושי מעדיף את הסיפור השני נגדו
לא במקרה נאחז הברוש הזה בענפי הסיפור השני. שם קל יותר להכחיש מה שאירע ולא נראה לפני כחמש עשרה שנה, ועוד כשבכוחם של ברוש ופרקליטיו להוכיח כי הוא לא ננזף מעולם, גם אם המקרה התרחש, שהרי ה"ממונה" הנעלם ספק אם יפתח את פיו. גם מה שאירע בעבר תמיד יזכה לסלחנות, ואולי באמת ייתכן כי אותו מעשה היה יכול לא להישנות משום חרטה של בעל המעשה. אבל מה שעשה ברושי מול ח"כ נחמיאס-ורבין היה ממשי, לעיני כל וממש בימים אלה.
הח"כית ה"סלחנית"? - תלוי למי...
אבל גם תגובתה הסלחנית של הח"כית תמוהה. לפני כשנתיים רץ אחריה עד לחניית הפרלמנט, ח"כ
אורן חזן מהליכוד, והטריד אותו פוליטית ומילולית. אני רחוק מלהבין ולהצדיק את חזן אבל לדעתי ההשפלה שעברה הח"כית על-ידי ברושי הרבה יותר מכוערת ומגעילה - כאישה וכאישיות פוליטית. כל הוויכוח עם חזן עבר את גבולות ה"טעם הטוב" אבל היה רחוק מלהיות משפיל ומבזה. אבל אז, בימי הפלוגתא הקולנית שלה עם חזן, היא, חברותיה וחבריה דרשו להטיל על חזן את כל העונשים האפשריים ואילו לברושי המגושם שעשה בה "מעשה מגונה" של השפלה ממש היא סלחה וגם מנעה את הענשתו! כנראה שנגד חזן, מירכתי הימין, קל יותר להיאבק מאשר נגד ראש מועצת עמק יזרעאל לשעבר, וח"כ מסיעתה, שאיתו היא מחויבת ל"סולידריות" רעיונית וסיעתית.
