סיפורה של תחנת הרכבת חיפה מזרח

במסגרת אירועי "בתים מבפנים" בחיפה, נערכו (בימים ה' ו' 19-20.7.18) סיורים פתוחים לקהל הרחב במתחם תחנת רכבת חיפה מזרח ובמוזאון הרכבת שבו, וכמו-כן נערך סיור שימור במתחם, בהדרכת אדריכליות השימור רות ליברטי-שלו ועדי הר-נוי, העוסקות בתיעוד ושימור המתחם. השתתפתי בסיור השימור שהיה מרתק ומעשיר. בנוסף נשלח אלי ממשרד האדריכליות תיק תיעוד שהכינו שתי אדריכלות אלו והותר לי לפרסם את תכנו. על סמך תיק תיעוד זה וצילומיו ועל סמך דברי שתי האדריכליות בסיור השימור וממידע אישי, מבקש אני להביא את סיפורה של תחנת הרכבת חיפה מזרח. חלק מהתרחשויות ההיסטוריות והנתונים המופיעים בכתבה הם פרי מחקר ותיעוד מעמיק של האדריכליות ליברטי והר-נוי ומגיע להן מלא הקרדיט על כך.

תחנת חיפה מזרח - נתונים כללים

תחנה חיפה מזרח ממוקמת בחלקה המזרחי של העיר התחתית חיפה ברחוב חטיבת גולני. מתחם התחנה הוא צר וארוך ומשתרע על שטח של כ-215 דונם המתחלקים לשני תתי תחומים המופרדים בניהם על-די גשר (מחלף) חירם. החלק המערבי של המתחם, מכונה מתחם א', משתרע על שטח כ-75 דונם, ובו מצויים מרבית המבנים והמתקנים שהוקמו טרום הקמת המדינה על-ידי העות'ומנים ועל-ידי שלטונות המנדט אחריהם. בין השאר, נמצאים במתחם זה תחנת הרכבת ההיסטורית המשמש כיום כמשרדים להנהלת הרכבת ומוסך הרכבות ההיסטורי. החלק המזרחי של המתחם מכונה מתחם ב' ומשתרע על שטח של כ-140 דונם ובו מצויים בעיקר מוסכי רכבות שהוקמו בשנות המנדט ולאחר קום המדינה חלקם פועלים גן כיום. תחנת חיפה מזרח החלה לפעול באורח סדיר בינואר 1904 ומאז ועד היום מתנהלת בה פעילות רכבתית. כיום משרתת התחנה את נמל חיפה וצרכים תפעוליים של הרכבת. התחנה היא מהגדולות שבתחנות התפעוליות של רכבת ישראל, ומסילותיה הרבות משמשות, בין היתר, לניתוב, לדיור רכבות, לתחזוקת הציוד הנייד ועוד. במתחם התחנה גם שוכן מוזאון הרכבת הלאומי בהנהלתו של חוקר הרכבות חן מלינג, המספר את תולדותיה של הרכבת בארץ. הקמת התחנה הייתה זרז עיקרי להתפתחות העיר חיפה ונמלה, ואחרי מלחמת העולם הראשונה הפכה לתחנת צומת בין המסילה הראשית למצרים לבין המסילה הצרה לדמשק. וכך כותבות האדריכליות רות ליברטי-שלו ועדי הר-נוי בתיק התיעוד על חשיבותה והשפעתה של תחנת חיפה מזרח על התפתחות העיר חיפה: "קשה להפריז בחשיבותה של תחנת רכבת חיפה מזרח ובמהפך שחוללה בהתפתחותה של העיר חיפה. שנת 1905, בה החלה פעולתו הסדירה של קו רכבת שאפשר שינוע סחורות ונוסעים בין נמל חיפה לבין סוריה, וממנה לרחבי המזרח התיכון והאימפריה העות'מנית, הייתה נקודת מפנה באופיה של העיר. תנופת הפיתוח העצומה, הצמיחה המואצת של תעשיה והגידול המהיר באוכלוסיית העיר". התחנה נקראה עד 1937 "תחנת חיפה" ומשהוקמה בשנה זו (1937) תחנת רכבת חיפה מרכז (כיום "מרכז השמונה") שונה שמה של תחנת חיפה לתחנת חיפה מזרח. מתחם תחנת חיפה מזרח נקרא על שם משה פייקוביץ-אלון, מנכ"ל רכבת ישראל הראשון, 1951-1948 אחיו הבכור של יגאל אלון. משה פייקוביץ "היה מחלוצי העבודה העברית ברכבת בארץ ישראל מאז ימי השלטון העותומאני דרך תקופת המנדט ועד להקמת המדינה ורכבת ישראל". שלט להנצחתו נקבע על קיר המבנה המרכזי במתחם התחנה.

תולדות התחנה

עוד בשנות ה-70 של המאה ה-19 ואף לפני כן, הגו חוקרים ויזמים כלכליים ובניהם הקצין והחוקר הנודע קלוד קונדר, את הרעיון לחבר את חיפה במסילת רכבת עם נהר הירדן וארצות נוספות. בין הוגי הרעיון והנאבקים למימושו, היה הסופר הבריטי חובב הציונות שהתגורר בארץ, סר לורנס אוליפנט, שעוד בשנת 1880 כתב על החשיבות ביצירת נתיבי סחר של רכבות אל נמלי עכו וחיפה. בסיוע המהנדס הטמפלרי גוטליב שומאכר, ערך אוליפנט סקר מדידות קרקע, וניסה לגייס משקיעים להקמת תחנה ומסילה רכבת מחיפה לכיון מזרח וצפון, אך ללא הצלחה. ב-8901 העניקו השלטונות העות'מאניים בארץ ישראל זיכיון לבניית רכבת אשר תקשר את חיפה עם דמשק, ליוסוף אליאס, נוצרי לבנוני אשר הועסק כמהנדס בידי הממשל העות'מאני .אליאס חבר ליזם אנגלי בשם ג'ון רוברט פילינג שהקים חברה כלכלית שתתמוך בהקמת המסילה. החברה נרשמה כעבור זמן קצר תחת השםOttoman -Syrian -S.O.R Railway (מסילת הברזל הסורית-עת'מאנית"). ב-1892 החלה חברה זו בעבודות מעשיות לסלילת המסילה, אולם הזכיינים כשלו בקידום הפרויקט ובמהלך 10 שנים סללו רק כ-10 ק"מ של מסילה רחבה מחיפה עד ליגור לערך .בשנת 1902 הושב הזיכיון לידי השלטון הטורקי שהחל במרץ ומהר בשיתוף מהנדס הרכבות הגרמני הידוע, היינריך אוגוסט מייסנר ומהנדסים נוספים להקים ולהשלים את המסילה. הרצון של השלטון העות'מאני להשלים מהר הקמת המסילה מחיפה עד דרעא בסוריה, מוסבר גם בשל הכרזתו של הסולטן עבדול-חמיד השני במאי 1900, לרגל חגיגות ה-25 שנה לשלטונו, על בניית מסילת ברזל מדמשק, דרך מדינה ועד מכה, להסעת עולי הרגל המוסלמים אל הערים הקדושות מכה ומדינה. והיה רצון מצד השלטון הטורקי לחבר את מסילת הרכבת מחיפה לדרעא עם המסילה מדמשק לבין העיר מדינה שבחבל החיג'אז (כיום ערב הסעודית) כדי להקל על עולי הרגל המוסלמים ולאפשר להם הגעה גם דרך הים התיכון (נמל חיפה למשל) וגם ליעל הבאת ציוד לסלילת המסילה דרך הים התיכון. ב-1903 נבנה בנמל חיפה מזח רכבת חדש לאספקת חומרי בניה לפרויקט הקמת המסילה. ב-1904 הושלמה המסילה מחיפה עד בית שאן ונחנך מבנה תחנת הרכבת בחיפה. היה זה מבנה קטן בן קומה אחת שהורחב בהמשך ונוספה לו קומה שניה כיום שוכנת במבנה זה חטיבת הכספים של רכבת ישראל. ב-1905 הושלמה סלילת רכבת העמק מחיפה עד דרעא בסוריה וב-15 באוקטובר 1905, יצאה בטקס חגיגי הרכבת הראשונה מחיפה עד דרעא. בטקס חנוכת הקו הוסר הלוט מאנדרטה מעוטרת מוקדשת לסולטן עבדול חמיד ה-2 שהוקמה בסמוך למבנה התחנה, לציון תחילת העבודות. האנדרטה המרשימה בעלת הנוכחות ניצבת עד היום בכניסה למתחם תחנת רכבת חיפה מזרח ברחוב חטיבת גולני. ביולי שנת 1905, על-פי תיק התיעוד שהכינו האדריכליות ליברטי והר-נוי, המסתמכות על צילומים ומסמכים, כללה תחנת חיפה: מבנה תחנה קטן, סככת סחורות קטנה וסככת קטרים והאנדרטה. בשנים 1908-1907 הושלמה בתחנה הקמת מבנה אבן דו קומתי מרשים שנבנה בסגנון אירופי מהודר עם שילוב אלמנטים אוריינטליים ובמרכזו מגדל שעון ששימש כמעין טרמינל והיווה מבנה מרכזי בתחנה. לימים פיצץ בספטמבר 1946 ארגון האצ"ל במסגרת מאבקו בשלטון הבריטי בארץ מבנה מפואר זה ונותר ממנו רק חלקו המערבי. מבנה זה לא חזר מאז ליופיו והדרו כיום משמש מבנה זה משרדי חטיבת נוסעים של רכבת ישראל. בשנים 1913-1911 נסללה מתחנת רכבת חיפה שלוחה (מסילה צרה) לעכו.

התחנה במלחמת העולם הראשונה

תיק התיעוד שהכינו האדריכליות ליברטי והר-נוי סוקר בהרחבה ופירוט לאחר מחקר היסטורי מקיף שערכו האדריכליות את שעבר על תחנת חיפה מזרח מיום היווסדה ועד היום בין השאר כותבות האדריכליות על התחנה בתקופה העות'מאנית וכך הן כותבות: "במהלך שנות מלחמת העולם הראשונה נקלעו הטורקים למצוקת חומרי גלם לבעירת מנועי הקיטור של קטרי הרכבת והחלו בהדרגה מפרקים ומשתמשים למטרה זו בגגות העץ של מבני התחנה (מוסך הקטרים, מוסך הסחורות הסדנאות".

התחנה בתקופת המנדט הבריטי

עם כיבוש חיפה על-ידי הבריטים בספטמבר 1918 עובר ניהול התחנה ומערך הרכבות לידיה של יחידת "הרכבת הצבאית בפלשתינה" יחידה זו מפעילה ומרחיבה את התחנה מזרחה לקליטת קטרי ורכבות המסילה התקנית (מסילה רחבה) מקימה מוסך תפעולי במתחם ומשפצת את מבני מתחם הרכבת שהוזנחו ושניזוקו על-ידי הטורקים. בינואר 1919 מגיעה לסיומה סלילת מסילת הרכבת הרחבה מקנטרה שעל גדת הסואץ במצרים ועד לתחנת הרכבת בחיפה. תחנת חיפה מחוברת כעת אל מסילת האורך שלימים תיקרא המסילה המזרחית. ב-1920 עובר ניהול מערך הרכבת לידי מחלקת הרכבות של שלטונות המנדט - Palestine Railways וזו מקימה בשנים 1927-1923 שלוחות רכבת יעודיות, חלקם באמצעות גשרים שנמתחים מעל הכבישים, אל מפעלי תעשיה ותשתית באזור מפרץ חיפה, כמו למשל: מפעל שמן, מפעל "התחנות הגדולות", תחנת הכוח הראשונה של חיפה ליד גשר פז, מחצבות ואדי רושמיה ועוד. ב-1934 עם הנחת צינור הנפט העירקי, בניית בתי הזיקוק נסללה שלוחה ייעודית מתחנת הרכבת חיפה אל אזור הנפט ובשנת 1935, עם הקמת תחנת כוח חיפה א' בחוף שמן נסללה שלוחה ייעודית מתחנת הרכבת גם אל תחנת כוח זו. בתקופת "המרד הערבי הגדול", מה שקרוי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, 1939-1936, התרחשו ברחבי ארץ כידוע התפרעויות כנופיות ושל המון ערבי מוסת. המאורעות כללו תקיפות כנגד חיילים, נציגי שלטון ומוסדות בריטיים וכן ביצוע פעולות איבה ורצח כנגד יהודים. הרכבות, המסילות, התחנות ושאר מתקני הרכבת, הפכו אף הם למטרות חבלה תדירות של הערבים. כמו בתחנות רכבת אחרות בארץ, גם בתחנת חיפה גרמו מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט להפרעות ושיבושים קשים בתיפעול השוטף, כמו, איחורים ועיכובים ביציאת והגעת רכבות, סגירת מסילות לפרקי זמן . הנהלת הרכבת נקטה בצעדים שונים כדי להגן על פעילותה. בין השאר נבנו עמדות משמר מבוצרות ליד גשרים וצמתים מרכזיים של רשת המסילות, הופעלו סיורים לאורך המסילות ועוד. המעניין שדווקא בתקופת "המרד הערבי" חל גידול בהקיף הפעילות בתחנה. הסיבה ככל הנראה לכך: השבתה של נמל יפו בתקופת "המרד הערבי" שגרמה להעברת מרבית המסחר היהודי לנמל חיפה. ב-1937 נפתחת תחנת הרכבת השנייה בחיפה, תחנת "חיפה מרכז" והידועה כיום בשם "רכבת מרכז השמונה" וחלק מתנועת הנוסעים עברה לתחנה החדשה.

התחנה במלחמת העולם השנייה

בתקופת מלחמת העולם השנייה הפך אזור תחנה הרכבת חיפה מזרח ששכנה בסמוך למתקני נפט ותחנות כח, יעד להפצצת והפגזת האויב שהפציץ מתקנים סביב התחנה.בתחנת חיפה מזרח כידוע שכנה ההנהלה המרכזית של הרכבת המנדטורית. העיר חיפה כידוע הופצצה מספר פעמים במהלך מלחמת העולם ה-2. בתקיפה הראשונה ב-15 ביולי 1940 נפגעו מתקן זיקוק ומחסנים של חברת הדלק "של", בתקיפה נוספת נפגעו בית הקברות המוסלמי ובית קפה בצמוד למסגד איסתיקלל. בעקבות ההתקפות, שאירעו בסמיכות גדולה לתחנת הרכבת הוחלט לפזר את משרדי הנהלת הרכבת ברחבי העיר, בין השאר מחשש לביטחונם של העובדים. את מקומם תפס הצבא הבריטי ש"השתלט" על מבנים בתחנה לצרכיו, בינהם האגף המערבי של בניין התחנה אשר שימש את משרדי חיל האספקה הבריטי, וכן הקים במתחם הרכבת מתקנים ומבנים חדשים כמו למשל, מבני "הקנטינה" שנבנו בתחילת שנות ה-40 ונותרו עד היום. נמל חיפה הועבר לשליטת הצי. תנועת הרכבות נמשכה אך גויסה בחלקה לפעילות בעלת אופי צבאי, כמו הובלת לוחמים, ציוד לחימה וכדומה. סביב התחנה שכאמור שכנה בסמוך ל"מתקנים רגישים" (בתי זיקוק, תחנות כוח וכדומה) הקימו הבריטים מחסומים, מגדלי ועמדות שמירה מבוצרים ותחנת הרכבת בחיפה דמתה לא פעם למחנה צבאי לכל דבר. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה והאטה בנמלים, וצמצום בהגעת אניות פחם לארץ, נוצר מחסור בפחם להנעת קטרי הקיטור בארץ, ועל כן הוחלט על הסבת הסקת קטרי הקיטור להנעה באמצעות מזוט במקום פחם. לצורך כך הוקמו בתחילת שנות ה-40 במתחם תחנת חיפה מזרח, מגדלי-מיכלי מזוט ובית משאבות לתדלוק הקטרים במזוט. מגדלי מכלים אלה קיימים עד היום וב-2006 בוצעו בהם עבודות שיפוצים ושימור. בשנות ה-40 נפתח במתחם תחנת הרכבת בחיפה מזרח בית ספר למקצועות הרכבת כדי להכשיר עובדים חדשים ולשפר מיומנות מקצועית של עובדים קיימים. חלק מהתלמידים התגוררו בתנאי פנימייה במבנים במתחם התחנה. בחודש אוגוסט 1942 הושלמה מסילת חיפה-בירות ונפתח לתנועה קו חיפה בירות. כמה חודשים לאחר מכן, בדצמבר 1942 הושלמה הקמת המסילה לטריפולי. העבודות להקמת מסילה חיפה-בירות-טריפולי, החלו בסוף שנת 1941 וכללו חציבת מנהרות רכבת בראש הנקרא נטלו בהן חלק אלפי עובדים. רבים מהם הגיעו מניוזילנד ודרום אפריקה ותוך פחות משנה! הושלמה הקמת המסילה מחיפה עד טריפולי. עם השלמת קו חיפה בירות יצאו מחיפה רכבות לשלוש ארצות: סוריה, מצריים ולבנון. לוחות הזמנים פורסמו בעיתונות דאז באופן תדיר וקבוע. בשעות הבוקר יצאה מחיפה רכבת יומית ישירה לקנטרה שעברה דרך לוד והשפלה והגיע כעבר מספר שעות רב לעיירה קנטרה שעל גדת הסואץ' מחיר הכרטיס בין קנטרה לחיפה עלה 405 מיל. מקנטרה חזרה הרכבת לחיפה עם נוסעים. רכבות יומיות יצאו כידוע גם מחיפה לדרעא שבסוריה ועברו בתחנות "מסילת העמק" עפולה, בית שאן צמח ועוד. מדרעא יצאו הרכבות חזרה לתחנת חיפה. הרכב הנוסעים היה מגוון, חיילים בריטיים, אוסטרליים, ניו-זילנדים ערבים יהודים, תיירים אירופים שלל נוסעים מעמים וארצות שונות יכולתה למצא ברכבות אלה, כי הרכבות בארץ ישראל של אז חיברו בין ארצות ואפילו יבשות. בליל ה-17-16 ביוני 1946 פוצצו לוחמי הפלמ"ח במסגרת מבצע "מרכולת" - הידוע גם בשם "ליל הגשרים", את גשר אל-חמה שעליו עברה מסילת הרכבת לדרעא שבסוריה ותנועת הרכבות לסוריה ולעבר הירדן בקו הרכבת החיג'אזית פסקה. ב-8 בספטמבר 1946 כחלק מהמאבק בשלטון הבריטי פגעו לוחמי האצ"ל בתא האיתות המזרחי של תחנת הרכבה חיפה מזרח ליד גשר של וגרמו לו נזקים כבדים. לא חלף שבוע ולוחמי האצ"ל "ביקרו" שוב בתחנה החיפאית. ב-16 בספטמבר 1946 הם פוצצו את המבנה בתחנה זו האגף המרכזי נהרס כליל, ולאגף המזרחי נגרם נזק רב. מה שנותר כיום מהמבנה שהיה מהודר זה חלקו המערבי.

התחנה לאחר קום המדינה

עם עזיבת הבריטים את הארץ ב-1948 עברו מתקני הרכבת בארץ ובתוכם תחנת חיפה לניהול רכבת ישראל. רכבת ישראל המשיכה להשתמש במבנה המרכזי בתחנה חיפה מזרח. ב-1948 חודשה הפעילות הרכבתית בקו חיפה-חדרה, ובקו חיפה-אכזיב. בשנות ה50 נסללה מסילת החוף וחודשה התנועה ב"מסילה המזרחית". בשנות ה-60 חלה הידלדלות בהובלת משא הכללי. נסגרו שלוחות מטענים רבות תחנת חיפה חדלה לשמש כמוצא או יעד למטענים למעט דרך השלוחות הפרטיות שעדיין פועלות. ב-1975 נפתחה תחנת הרכבת בת גלים ותחנת חיפה מזרח החלה מאבדת את הבכורה. בסוף שנות ה-90 נסגרה תחנה הנוסעים בחיפה מזרח ומבנה התחנה נשאר כמבנה משרדי הנהלת הרכבת בלבד. הרכבות חולפות בתחנה מבלי לעצור ב-2017 חודשה תנועת רכבות הנוסעים לתחנה, בעקבות שיפוץ חלק מהרציף הבריטי, בשלב זה רק בזמן אירועים במוזאון. ב-16 ביולי 2006 בימיה הראשונים של מלחמת לבנון השנייה ספג מוסך הקרונות במתחם התחנה פגיעה ישירה מטיל ארוך טווח שנורה מלבנון. הטיל חדר דרך גג המוסך, שמונה עובדים נהרגו ועשרות נפצעו על שמם קרויה תחנת "חיפה מרכז השמונה".