רשות שוק ההון העלתה לאחרונה הצעה, לפיה חברות ביטוח נתבעות ישלמו לנפגעי תאונות דרכים, שנכותם מעל 20%, פיצויים בדרך של גמלאות חודשיות במקום סכום חד-פעמי, בדיוק כפי שנוהג הביטוח הלאומי. לדברי הרשות, תשלום חד-פעמי גורם לבזבוז כספי הפיצויים וכן קיימת אי-ודאות בדבר תוחלת חייו של הנפגע. בנוסף, גימלה חודשית תייתר את ההיוון, המפחית סכום מסוים מהפיצויים המשולמים משום שהם יכולים להניב ריבית של 2%.
22,000 ישראלים נפגעים מדי שנה בתאונות דרכים. בהנחה שכשליש או רבע מהם נותרים עם אחוזי נכות של 20% ומעלה, מציעים אנשי הרשות להוסיף מאות אלפי מקבלי קצבאות בנימוק שאין לו שום בסיס. רובם המכריע של נפגעי התאונות ממשיכים לתפקד, לעבוד ולהתפרנס, גם אם נקבעה להם נכות של 20% ומעלה. רק שיעור אפסי מתוכם יוצאים ממעגל העבודה ונזקקים לאמצעי מחיה לקיומם. לכן, מרביתם המכריע לא זקוקים כלל לגמלאות.
נפגע תאונת דרכים מקבל את פיצוייו בזכות ולא בחסד. שלא נתבלבל לרגע: אין זו הטבה של המדינה אלא זכות קניינית של הנפגע. לא מדובר בגמלאות של הביטוח הלאומי, ולכן זכותו של הנפגע לקבל את מלוא הפיצוי מחברת הביטוח ולעשות בכספו כרצונו. הסיכון של אובדן הכסף נמצא דווקא בתשלומים עיתיים, שכן זרם התשלומים ניתנים לשעבוד ולעיקול (פיצויי נזיקין אינם פטורים מעיקול, להבדיל מגמלאות ביטוח לאומי). הפיתוי "לשעבד" זרם תשלומים כנגד הלוואות ומינוסים, גדול לאין שיעור.
הנימוק הנוסף להצעה של רשות שוק ההון, הוא שתוחלת החיים של הנפגע לא ידועה. זו אמירת סרק, שכן לצורך חישוב תוחלת החיים נוצרו בישראל, כמו בכל העולם, טבלאות סטטיסטיות שבעזרתן מחשבים את הפיצויים לנפגעים. תוחלת החיים היא חלק מתורת הנזיקין הנלמדת בפקולטות למשפטים. שינוי סדרי עולם ולכפות משטר של תשלומים עיתיים בתביעות נזקי גוף, מהווה חוסר הבנה מוחלט של התחום. גם ההיוון לא מהווה כל בעיה. היוון של 2% לא מצדיק תשלומים עיתיים. מה הקשר בכלל?
תשלומים עיתיים נפסקו במספר זניח של מקרים שבהם עלתה שאלת תוחלת חיים של נכים קשים, בעיקר מאושפזים, שפסיקת פיצוייהם בסכום חד-פעמי יכלה לפגוע בהם ולהשאירם ללא אמצעים וללא מימון לצרכי בריאות. אבל אין כל קשר בין מקרים בודדים כאלה לבין רובם המכריע של נפגעי תאונות הדרכים.
קבלת ההצעה המוזרה של רשות שוק ההון תצריך צבא של פקידים לצורך החישוב החודשי של קצבאות של מאות אלפי זכאים. הנפגעים יצטרכו לנהל מעקב חודשי אחר התשלומים, מועדיהם והפקדתם הנכונה.
ההנחה שאזרחי ישראל זקוקים להשגחה ממשלתית בניהול כספם, היא הנחה פטרנליסטית, חסרת כל בסיס כלכלי, וגם מסוכנת. מי ערב לקיומן של חברות הביטוח בעוד 40 שנה? אם היום אני זכאי לקבל חצי מיליון שקל, אני לא מעוניין לקבל אותם בנתחים של 1,000 שקל בחודש למשך 40 שנה. זו זכותי המלאה.
אגב, עורכי דין המייצגים נפגעי תאונות דרכים אדישים לגמרי לאופן תשלום הפיצויים. שכר הטרחה שלהם קבוע בחוק ומשולם בידי חברות הביטוח מתוך הפיצויים. עבודת עורכי הדין בטיפול בתיק תאונת דרכים לא תשתנה, בין אם מדובר בתשלום חד-פעמי ובין אם מדובר בגימלה חודשית. כל שינוי או הפחתה בשכר עורכי הדין ייחסך מכיסן של חברות הביטוח ולא מהנפגעים.
לסיכום: מדובר בהצעה מופרכת ומיותרת, שתפגע קשות בנפגעים, בחברות הביטוח, בבתי המשפט ובכל מי שיש לו נגיעה כלשהי לדבר. לא ברור מדוע יש לשנות מצב שהתנהל עשרות שנים בסבירות וביעילות, למצב אחר - מקפח ומסבך, שאיש לא זקוק לו.
