ממשלת ביבי-ליברמן ובנט לא מפסיקה להתלהם. החמאס יקבל מכה שכמותה לא קיבל, הם נוהמים; המשוואה שהחמאס מנסה לקבע הינה בלתי-נסבלת, הם צועקים; אנחנו נראה להם ונחסל אותם לגמרי, הם מייללים. המון אוויר חם ואפס מעשה. ובינתיים ילדי ישראל הם הסובלים והמבוהלים ושדות ישראל הם אלה הנופלים שלל לנשק החכם והיעיל של עפיפונים ובלוני אש. לעומתם, נראה שראשי החמאס הנייה וסינואר ממשיכים לישון בשקט. בינתיים, ממשלת ישראל בחוכמתה כי רבה, מקצצת את מכסת המים ולמעשה סוגרת את השיבר של חקלאי עוטף עזה שאת שאריות המים שנותרו להם הם צריכים לצורך כיבוי השריפות שהחמאס, בחסות ממשלת ישראל שנמנעת מכל תגובה, מצית בשדותיהם.
נכון שהחלום הרטוב של כל תושבי עזה, לפחות רובם, ולא רק של ראשי החמאס, הוא שהם יוכלו להתעורר מחר בבוקר ושמדינת ישראל לא תהייה לצידם. יש להניח שזה גם החלום הרטוב של שאר תושבי המזרח התיכון הערבי. זה חלום מקביל לחלום של מרבית הישראלים ושל הנהגתם שהיו רוצים להתעורר בבוקר ולגלות שכל הערבים ומדינות ערב נעלמו ולא קיימים יותר לידם. אבל אלה חלומות שאפילו הקיצונים בכל הצדדים יודעים כי אי-אפשר להגשימם - אלא אם ממשלת ישראל תגרום להיעלמה של מדינת ישראל, מה שנראה כי הממשלה הנוכחית עושה כמעט הכל כדי לגרום לכך.
הבטחות ממשלת ישראל ושריה להכניע את החמאס ולייצר הרתעה "אחת ולתמיד" ושהחמאס יבין עתה מה שהוא לא הבין בשנים האחרונות הן הבטחות ריקות ומעבר לכל דבר אחר הן מלמדות שממשלת ישראל כלל לא מבינה את החמאס ואת יעדיו האסטרטגיים, וכנראה אפילו לא את יעדיו הטקטיים. יתרה מכך, למרות כל הכרזותיה, ממשלת ישראל הרואה בחמאס, בצדק, את הריבון ברצועת עזה, מכירה בו כריבון והיא מנהלת איתו (גם אם בסיוע של צדדים שלישיים) מו"מ ודו-שיח.
החמאס רוצה למעשה שני דברים. ראשית, וזה החשוב מכל, הוא רוצה הכרה פורמלית בהיותו השלטון הלגיטימי ברצועת עזה. הכרה כזאת כוללת את הרצון שכל מה שנעשה בעזה ייעשה דרכו, בעיקר מעבר הכספים לשיקום הרצועה. חוץ מזה, החמאס רוצה להשתלט על הגדה ולהחליף את שלטון הרשות הפלשתינית של אבו-מאזן בשליטתו. זה רצון פחות חשוב שחשיבותו תפחת עוד יותר אם עזה תהייה למדינה עצמאית. והנה, במקום למנף את הרצון הזה של החמאס ולהגיע איתו להסכמים פרקטיים על בסיס ההכרה בעזה כמדינה עצמאית ובו כשלטון הלגיטימי במדינת עזה, ממשלת ישראל מנסה בכל כוחה להכניס לתמונה את אבו מאזן והרשות המושחתת שלו. לכך אין למעשה כל סיבה הגיונית חוץ מאשר אחת: ממשלת ישראל של ביבי וליברמן ובנט פשוט מפחדת מהחמאס.
העדר תגובה ופחד
התנהגותה של הממשלה מראה את זה שוב ושוב. זה לא רק היעדר התגובה והפחד שתגובה תסלים את המצב ותגרור את ישראל למלחמה וזה לא החשש שמא ייפגעו אזרחים ושטחים חקלאיים. זה נראה כמשהו שהוא בליבת ה-דנ"א של הממשלה הזאת. לכן היא גם עסוקה בהחלשת ובהדתה של הצבא ובזריעת פחד ותחושת פירוד בעם (וחוק הלאום הוא רק דוגמה לכך). מעבר לכך, שלא כמו החמאס היודע מה הוא רוצה ומוכן לשלם מחירים כדי להגיע ליעדים שהציב לעצמו, ממשלת ישראל לא יודעת מה היא רוצה. היא בעיקר יודעת מה היא לא רוצה - היא לא רוצה הסדרים, היא לא רוצה שהציבור יהיה שליו ולא יפחד, היא לא רוצה להחליט.
ממשלת ישראל עסוקה אך ורק בדבר אחד - בניסיון להישרדות, לשמר את כסאות השרים שעליהם הם יושבים. ולשם-כך היא מוכנה לשלם כל מחיר, כולל את המחיר היקר ביותר - הרס מדינת ישראל. זה מעבר לשחיתות ומעבר לטיפשות. זה אפילו מעבר לרשעות לשמה. במקומות מתוקנים היו משליכים את הממשלה הזאת ואת חבריה אל פח האשפה של ההיסטוריה. חבל רק שהאוכלוסייה בארץ מותשת עד כדי כך שאולי היא כבר לא מסוגלת לעשות את זה.
הפתרון למצוקת עזה פשוט כמו סטירה. הכרה בעזה כמדינה ובחמאס כממשלתה הלגיטימית של מדינת עזה תאפשר להגיע איתה להסדר של שיקום במימון בינלאומי שחלקו יוכל להיות מופנה למצרים כנגד אחריות של המצרים לרצועה. אפשר יהיה לשקם את כלכלתה ואת המצב האזרחי של המדינה הזאת ולפתוח אותה אל העולם ולהפוך את המציאות העזתית לכזאת שכל מה שיעניין את אזרחיה של מדינת עזה הוא להמשיך ולשפר את מצבם. שיקום ופיתוח כלכלי יוכל לחסל את הבעיות הנובעות מאבטלה המונית כמו זו המכרסמת בעזה והמונעת כל אפשרות של שיקום הרצועה. הליך רחב-ידיים שכזה יוכל להפוך פיקוח בינלאומי לאפקטיבי ולאפשר פתיחת נמל ואפילו נמל תעופה כך שעזה שוב לא תהייה במצור. אבל במקביל יש צורך להגיע להסגר בגדה כך שהכיבוש יסתיים ושניתן יהיה ליצר מדינה פלשתינית בגדה - רצוי בקשר כזה או אחר עם ירדן.
אבל בשביל זה צריך שממשלה תרצה לעשות, לשנות, ליזום. המנטרות של "תנו לצה"ל לנצח" גם הן ריקות. שכן הצבא עושה רק מה שהדרג המדיני אומר לו לעשות. הצבא יכול לנצח רק אם המדינה תדע מה היא רואה כניצחון. חיסול החמאס לא אפשרי כי במקום כל אחד ממנהיגיו שיחוסל יקום אחר. תושבי עזה לא יתקוממו כנגד החמאס לא רק כי הוא שולט בהם אלא משום שאלה המבקשים את חיסול החמאס לא מציעים אלטרנטיבה. רק כאשר ממשלת ישראל תהייה אמיצה דיה כדי להודות בפני אזרחיה כי חוסר עשייה איננו פתרון וכי הפתרון היחיד עובר דרך ההבנה שעזה היא יחידה מדינית עצמאית - רק אז אולי נגיע סוף-סוף למנוחה ולנחלה.
