מאז נאומו של ראש הממשלה באו"ם התקשורת הממוסדת והרשתות החברתיות מתחרות בשאלה האם היה זה נאום טוב, מצוין, מעולה, או שמא עוד נאום? מה שכלי התקשורת השונים והמומחים הכותבים מאמרי דעות או ניתוחים מופלאים על הנאום, אינם שאלים את עצמם שאלה פשוטה: מה הלאה?
נאומיהם של מנהיגי העולם הגדולים תועדו ופורסמו באין ספור ספרים, אוגדנים, ומה לא. יש לנאומים חשיבות היסטורית, חשיבות רטורית, פילוסופית. מה שאין להם בכל ההיסטוריה אנושית הוא ערך מעשי. קשה עד מאוד להוכיח שנאום זה אחר גרם למהלכים מעשיים. קחו את הנאומים של צ'רציל ותשוו אותם למעשיו ותמצאו שאין כל הלימה ביניהם. הסיבה ברורה.
חזרה לנאומו של ראש הממשלה. אם נבדוק את הכושר הרטורי שלו, את מיומנות מתן ההצגה הדרושה בפורום זה, אין ספק שהיה זה נאום מעולה. וכי מישהו הטיל ספק ביכולותיו הרטוריות של נתניהו? לא. עשו בדיקה מאוד פשוטה למדי: קחו את הנאומים הקודמים של נתניהו באו"ם או כל מנהיג אחר, ותשוו עם מעשיו לאחר מכן. תמצאו פער עצום.
הסוגיה האירנית לא תמצא את פתרונה במהרה. האשליות שמא ישראל לבדה מסוגלת לחסל את תוכנית הגרעין האירנית, מדאיגות. טראמפ החליט לצאת מן הסכם שהושג עם אירן, שכידוע לכולם, גם ישראל התנגדה לו. הסנקציות הכלכליות האמריקניות על אירן לא תובלנה לקריסת אירן או לפחות קריסת המשטר האייתולות. הסיכוי היחידי להשיג זאת הוא בקואליציה רחבה למדי המטילה סנקציות חמורת על אירן. לארה"ב אין פרטנר לכך. ההפך. אירופה מתנגדת, רוסיה וודאי וגם סין. רק התבשרנו שאירופה מחפש דרכים להקים קרן מיוחדת שתסייע כלכלית לאירן כדי לשמר את ההסדר שהושג. מכאן שאין לי מושג איך נתניהו סבור שניתן לפתור את הפלונטר הזה, לא בנאום אלא בפועל? איך? וישנה עובדה אחת המעוררת חששות: ארה"ב הכריזה על כוונתה להסיג את כוחותיה המועטים ביותר וגם את האמל"ח, כולל סוללות פטריוט, ממזרח התיכון אל עבר סין. בעצם ישראל נותרת לבדה מול אירן. יאמרו יודעי דבר שישנן כמה מדינות באזור כמו מדינות המפרץ, ערב הסעודית, אולי עירק, האמורות לפעול יחד עם ישראל נגד אירן. עד עתה היה זה מס-שפתיים ותו לא.
מכשול רציני
הסוגיה הבוערת ביותר והמיידית, לעניות דעתי, אפילו יותר מאשר פצצות גרעין אירניות שלא יהיו מוכנות בזמן הקרוב והבינוני, זו הסוגיה הסורית, או נכון יותר מה שקורה בסוריה. השתלטותה של רוסיה בסוריה בגלל רפיון ידה של ארה"ב בהנהגת אובמה ועתה טראמפ, היא מהווה סכנה ממשית לביטחון ישראל. גם אם דעתי תותקף, אני סבור שהנוכחות האירנית בסוריה היא עובדה מוגמרת. רוסיה לא תגרש את האירנים למרות כל הערכות, אלא היא כן תאפשר התבססות כזו או אחרת ותגן עליה. עצם הימצאותה של רוסיה בסוריה היא מכשול מאוד רציני עבור ישראל.
עתה, לאחר התקרית המביכה של הפלת המטוס, רוסיה כבר החלה ברכבת אווירית של משלוח נשק כזה או אחר לסוריה, ובהמשך טילי ה-S300 שלא יופעלו על-ידי הסורים אלא על-ידי הרוסים המכירים היטב את חוסר המיומנות של הסורים. לתקוף את טילים או את הסוללות כשהן מאוישות בחיילים רוסיים, זו תסריט די דמיוני. ועוד דבר שצריך להזכיר אותו שוב ושוב: רוסיה של פוטין ממשיכה במסורתה הבזה למערב, לדמוקרטיות, לארה"ב במיוחד, כשהמטרה הגדולה של המנהיג היא להפוך את אירופה משועבדת לרוסיה. צר המקום כאן כדי להביא סימוכין לתפיסה זו, אך כל אחד יכול לחפש אותם. פוטין לא יעשה שום חשבון לאף אחד אלא רק עבורו ועבור רוסיה. אנחנו לא במשוואה הזו כי אנו מזוהים עם המערב, ובצדק. כל מי שסבור שניתן יהיה למנוע התבססות אירנית בסוריה רק באמצעות הפצצות איכות, טועה טעות מרה. גם כאן לעזרתה של ישראל יכולה לבוא רק ארה"ב אך היא, כאמור, עוזבת את האזור, אם כי גם עד עתה לא ממש התאמצה להפעיל את השפעתה.
הסוגיה האחרונה היא הסוגיה הפלשתינית. ממשלת ישראל סבורה שניתן יהיה לבדוק באותה המדיניות של שב ואל תעשה לעולמים. יש המשתעשעים ברעיון שניתן להעיף את כל הערבים. לאן? אלוהים יודע. ארבעה מיליון לא ניתן להעיף מכאן. אז יש המציעים אוטונומיה. הערבים יעמדו ממש דום אל מול הצעה זו. בדרום מתנהלת מלחמה כמעט שנה וממשלת ישראל חסרת אונים. כל האיומים של השרים ושר נתניהו עצמו לא שווים כלום. עובדה היא שנתנוה היה מוכן ללכת להסדרה עם חמאס. מי היה מאמין? ועדיין אין לדעת מה היה ביו"ש. לא פשוט.
אז נאומים מעולים ככל שיהיו, לא יביאו לפתרון אפילו לא של חלק מן הבעיות שהוזכרו לעיל. רצוי להיות ריאליים ולהבין שנאומים בארגון הבינלאומי שישראל מתעבת, הם לא תחליף למדיניות ברורה שיש בה, בקצה, סוג של תקווה למען ימים טובים יותר. חבל!
