כן, לא נמצאה אף צוללת על המגרש של ראש הממשלה. אוי אוי אוי, אז מה עושים? מתחילים לספר סיפורי סבתא, על חבריו וסביבתו של ראש הממשלה, ועל אחריותו הלכאורית התנהגותית כפי שמוצאת ביטוי בסיכומי חקירת המשטרה.
חבריא, תפסיקו לקשקש בקומקום. נתניהו עם ציבור ענק של בוחרים בשלטון, לפחות לעוד קדנציה, ואם תמשיכו עם השטויות שלכם, עוד צפויות לנו קדנציות רבות עם נתניהו, וזאת על-אף שריבוי קדנציות לאותו מנהיג היא תופעה מסוכנת שאיננה רצויה. השתן עלול לעלות אז לראש, ועם שתן בראש, השכל בתחתונים.
מה שכן קרה, בדרך אגב, זה שדווקא על הלוח של
אהוד ברק נמצאו צוללות, וואח'ד צוללות. צוללות גרעיניות. לא בשקלים של חמגשיות ושפים, אלא במיליונים רבים של דולרים, מיליונים של ירקרקים.
אבל ברק לא מעניין. קודם כל ובראש ובראשונה הוא רוצה להעיף את נתניהו ובכך מצטרף ברק לעיתונות ה"ליברלית", ולפוליטיקאים שנתניהו העיף אשר אף הם רוצים להעיף את נתניהו בחזרה, וכמו שהסקוטים קונים רק פיז'ו ורנו כי הם, כמו הצרפתים, שונאים שנאת מוות את האנגלים, כן גם כל שונאי אהוד ברק מתחבקים עמו לאחרונה חיבוק עז, מהרגע שחצה את הקווים והצטרף אליהם בניסיונותיהם הכושלים לסבל פוליטית את נתניהו.
סיבה מרכזית נוספת לחוסר בעניין הכללי שיוצר אהוד ברק היא חוסר העניין שבברק, למה מיהו? מאיזו איגרא רמה אפשר להפיל אותו? אומנם הוא כבר קשיש טרחן, אבל גם קשיש, מה כבר יקרה לו שם ייפול סנטימטר אחד מהשטיח לבלטות?
כאשר קשיש עולה על שטיח הוא עלול ליפול ולשבור את האגן, וזה לא נעים (וזה קרה לי כעלם צעיר כאשר ברוב טיפשותי שטפתי רצפות עם ג'ל והחלקתי, וזה באמת לא נעים) אבל לאיזה שטיח יעלה ברק, מי מהציבור ייתן לו לעלות אפילו מילימטר?
לסיכום ניתן לומר שמשחק הצוללות של
רביב דרוקר, אהוד ברק ומשה (בוגי) ויעלון אולי מרתק אותם, אולי מסב להם נחת, אז שישחקו. ישחקו הנערים לפנינו. אנחנו, מביטים בהערכה רבה על הישגי הממשלה ביחסי החוץ, אנו מפקפקים במדיניות הביטחון שלה בדרום הארץ, אנו נדהמים מההישגים בחינוך, במשפטים (ברמה מיניסטריאלית, "למטה" נדרש ניעור אבק רציני), בתחבורה, אנו מאושרים מרמת התעסוקה, מהתהליכים סמויים של התערות חרדים בחברה העובדת ומפרנסת. כמובן אנו שמחים מאוצרות הטבע שהתעשרנו בהם ואשר מעניקים אורך נשימה לכלכלה, אנו גאים בצה"ל, ובמקביל לוקחים מאוד ברצינות את הביקורת, איננו מאמינים לכל מילה שהרמטכ"ל אומר., בסיס ההשוואה שלו היא תוכנית שהוא עצמו כתב (תר"ש גדעון), וייתכן שליקוי המאורות הוא דווקא בתוכנית.
אז שהקשקשנים חמוצי הפנים ימשיכו לילל, והציבור באמצעות נציגיו ימשיכו לצעוד במעלה התלול של האתגרים הגדולים, ההצלחות הרבות בצידם, וכמובן בליווי כישלונות, המאפיינים רק את אלה שעושים וודאי לא את אלה שמברברים בלבד.
