שיר ניצחון
מי שילדותם ונעוריהם לוו בשירים רוסיים, לא יתפלאו לנוכח הספר החדש, שירו לניצחון! שירים בחברה הסובייטית במלחמת העולם השנייה', שכתבה סוזן אמֶנט (אקדמיק פרס האמריקנית).
שירים ליוו את המתגייסים לצבא האדום במהלך מלחמת העולם השנייה ואת יחידות הצבא, וסייעו ללכד את החברה הרוסית ב"מלחמה הפטריוטית הגדולה". אמנט חקרה את הקשר בין השירים הללו לבין החברה הרוסית במלחמת העולם באמצעות קובץ עצום של ממצאים על השירים ועל יחס החברה הרוסית אליהם. השירים הללו שיקפו את התרבות הרוסית, אך גם נראטיבים, שהכתיבו המפלגה הקומוניסטית וממשלת ברית-המועצות, כדי להבטיח את הניצחון הרוסי במלחמה.
סוזן אמנט מלמדת היסטוריה רוסית והיסטוריה כללית באוניברסיטת רדפורד, ומתמחה במוזיקה ובתרבות.
חור אקטוּארי
הביטוח הלאומי עומד בפני קריסה כללית, כיוון שתוחלת החיים של האזרח הישראלי גדלה (כלומר, שיעור מקבלי גמלת זקנה יגדל, והם יקבלוה זמן ארוך יותר). כלכלנים קוראים לזה, גירעון אקטוּארי. זה יקרה ח"ו בעוד כעשרים שנה - גם כיוון שמשרד האוצר רוקן את יתרות הגבייה של המוסד לביטוח לאומי בהסכם, שנחתם לפני ארבעים שנה. כיום כבר חייבת המדינה לביטוח הלאומי יותר ממאתיים מיליארדי ש"ח, והחוב הזה מסכן את קצבות הזקנה של כולנו.
עתה הורה חיים כץ, שר העבודה והרווחה, הממונה על הביטוח הלאומי, לעצור את ניקוז היתרות למשרד האוצר מתחילת 2019, כדי להציל את הביטוח הלאומי מקריסה.
מחקר אין שקט
העברת סולר ומיליוני דולרים מקטר לרצועה נועדה לקנות שקט, והיא תיכשל, לדעתי. זאת, משום שהבעיה ברצועת עזה אינה כלכלית. חמאס רוצה להשתחרר מעולה של הרשות הפלשתינית, ובאותה העת לחסל את מדינת ישראל. בניגוד למקובל, זו שאלה של אידיאולוגיה ולא של כלכלה, או של רווחה.
דמי לא-יחרץ, שאנחנו ואחרים מעבירים מדי פעם לעזה, הנם תוספת דלק למדורה. קוראים לזה 'הסדרה', 'הכלה', או כל מיני שמות. לפני קום המדינה, זו הייתה 'הבלגה'; ועליה כתב זאב ז'בוטינסקי את השורה הנודעת בשיר בית"ר, "... כי שקט הוא רפש / הפקר דם ונפש ...".
בשנות השישים, בעיצומה של המלחמה הקרה, קראו לזה האמריקנים, 'אסטרטגיה של סלאמי'. לו הגיב צה"ל בתקיפות ובנחישות על השלב הראשון, לא היה מגיע השלב השני; וההסלמה, שנמשכת כבר כתשעה חודשים, הייתה נמנעת באִבה.
לנגד עינינו קורסת מדיניותנו בעזה - אין שקט, ואני מעריך, שלא יהיה שקט. על כך משלמים תושבי עוטף-עזה בראש ובראשונה. כתוצאה ממדיניות מוטעית, הפכו עשרות אלפי תושבי עוטף-עזה לבני-ערובה בידי המחבלים, שיורים בהם כרצונם; והשיטה עלולה לזלוג הלאה. לא די בהגנה סבילה ('כיפת ברזל'), אלא צריכים לגבות מחיר כבד מנשוא מכל מי שמתנכל לאזרחינו וליישובינו - בעיקר, כשהרתעתנו מתפוגגת לנגד עינינו. ללא המחיר הכבד שום דבר לא ימנע את ההתנכלות לתושבי עוטף-עזה.
פשיטת רגל
למרות שהיא פועלת בהסכמת התקשורת, פשטה הצנזורה הצבאית - מוסד ייחודי למדינת ישראל - את הרגל בסוף המאה העשרים בגלל פסיקת בג"ץ (מאיר שניצר ואחרים נגד הצנזור הצבאי הראשי, בג"ץ 680/88) ועקב שינויים טכנולוגיית הטלקומוניקציה. בפסיקתו הגביל בג"ץ מאוד את יכולתה של הצנזורה לפסול מידע; ולמעשה, מנע אפשרות כזו. את המסמר הבא בארונה של הצנזורה תקעה הטכנולוגיה החדישה, שמאפשרת לכל לצל̤ם, ולהפיץ מידע - בעיקר, באמצעות המדיה החברתית.
המקרה של סא"ל מ' ע"ה מלמד עד כמה קשים חייה של הצנזורה. המידע דלף (ממי?), והופץ לכל עבר.
איציק וולף מציע לעבור למודל אמריקני, המטיל את האחריות המשפטית והפלילית על מפרסם המידע. "אמצעי התקשורת והעורכים - או במקרה של הרשתות החברתיות כל אזרח המפעיל רשת חברתית - יהיה אחראי באופן מלא לפרסומים שלו" - הוא כתב. "לא תהיה שום הגבלה מראש על הפרסומים ואיש לא נדרש לאשר פרסום עם גורם צבאי כלשהו, אך אם באותו פרסום תהיה פגיעה בחוק או בביטחון המדינה - תיפתח נגד המפרסם חקירה וימוצה איתו הדין".
והוסיף: "מעבר לדוקטרינת צנזורה שכזו ידרוש עבודת מטה ארוכה ויסודית על-מנת שניתן יהיה לוודא הימנעות מתביעות השתקה. מדובר בהחלט בעמידה על הקצה של מדרון חלקלק, שגלישה בו עלולה להוביל לפגיעה מסוימת בחופש הביטוי, אך לנוכח המחדל הביטחוני שנגלה הבוקר לכל אחד מאתנו בטלפון הסלולרי או במחשב האישי שלו - אין מנוס ממנה".
|