1. הפירות היבשים דחוסים בקלוריות יחסית לפירות הטריים. זאת מכיוון שבתהליך הייבוש מאבדים הפירות היבשים כמויות גבוהות של מים, לכן מרבית רכיבי התזונה בהם מרוכזים יותר. וזה כולל כמובן את הקלוריות. ולא זו בלבד, אלא שלעיתים בתהליך הייבוש מוסיפים לפירות סוכר. וכך - שני תמרים יבשים או כף מחוקה של צימוקים או חרוב אחד בינוני, שווים ברמה הקלורית לתפוז או לתפוח (כ-60 קלוריות). תחליטו בעצמכם מה עדיף, או מה משביע אתכם יותר. ויותר חשוב, תחליטו עם עצמכם האם יש לכם את היכולת לשלוט ולהגיד 'מספיק' לצימוקים אחרי כף מחוקה שלהם. אם אתם חזקים מספיק - מצוין. גוונו, מדדו ותהנו. אך אם אתם יודעים שכף מחוקה רק תגרה אתכם לעוד - בחרו לכם במקום פרי טרי, עסיסי ומשביע. הוא גם נראה יותר גדול ואנחנו הרי אוכלים בעיניים. הכל בסדר, יצאתם ידי חובת טו בשבט גם אם בחרתם בפירות אילן טריים. העיקר שתהיו בריאים ולא תשברו את הכלים ותפלו לבורות שקשה לקום מהם;
2. האגוזים, הגרעינים והשקדים הם לא משבעת המינים. ממש לא חייבים לצרף אותם לתפריט בימים סביב החג. הם כמובן מאוד בריאים, מכילים חומצות שומן בריאות וטובות. אבל הם גם דחוסים בקלוריות. הינה לדוגמה שש יחידות שקדים (כן, שש! לספור בבקשה. אחרת מאבדים שליטה) שווים לכף גרעיני חמניה או דלעת, או לשתי יחידות אגוזי מלך או לשישה פיסטוקים. כל אחת מהאופציות שווה ל-50 קלוריות. זה בסדר, זה מגוון וזה טוב. אבל זה צריך לבוא כתחליף למשהו אחר בתפריט היומי. אחרת זו תוספת ואם זה קורה כמה ימים, זה לא טוב. לכן אם בחרנו באגוזים, אפשר לוותר באותו יום על השמן בסלט (אפשר גם פשוט להוסיף אותם לסלט. תוספת שתהפוך את הסלט לחגיגה אמיתית;
3. שימו לב לתוספות - יש פירות יבשים שהם גם מסוכרים. לא צריך אותם. בחרו את המיובשים באופן טבעי. הם מספיק מתוקים וטובים לנו. וכך גם לגבי האגוזים והשקדים. בחרו את אלו הטבעיים שלא המליחו או קלו אותם (בתהליך הקליה נאבדים חלק מהויטמינים) ובטח שכדאי להתרחק מאלו המצופים קמח או סוכר;
4. ותרו על המיצים הסחוטים. שתו מים ואכלו את הפירות. זאת מכיוון שכדי למלא כוס סבירה נדרשים שתיים-ארבע פירות. בנוסף, במיץ חסרים הסיבים התזונתיים שנמצאים בפרי השלם. חשוב גם לזכור, שתהליך העיכול מתחיל כבר בלעיסה וכשאנחנו שותים את הפרי, אנחנו מפספסים את השלב הזה. מכאן ששתיית הפירות מפירה את האיזון של הגוף: אנחנו מכניסים לגוף בבת אחת הרבה פירות והרבה סוכר פירות וזה לא בריא. אבל, מי כמונו יודע שקלוריות זה נחמד, אבל אנחנו אוכלים בעיניים, אוכלים את מה שאנחנו רואים ואת מה שקל לנו לאכול.
סטנלי סכצ'טר, פסיכולוג מבריק וידוע, ערך מחקר בשנות ה-70. במחקר הוא ביקש מבעלי עודף משקל משמעותי ומאנשים במשקל תקין למלא שאלון. ליד השאלון הוא הניח פעם קערה עם שקדים קלופים ופעם קערה עם שקדים בקליפתם. הוא התבונן במלאי השאלון וראה שאלו עם המשקל העודף כמעט ולא נגעו בשקדים בקליפתם. אך כשהגישו להם שקדים קלופים, הם אכלו בכמות גדולה משמעותית יחסית לבעלי המשקל התקין שלא התייחסו לקליפה ואכלו את אותה כמות של שקדים, בין אם הם היו בקליפתם או קלופים.
המסקנה הישירה אלינו היא לקנות שקדים ואגוזים בקליפתם. זה יקל עלינו משמעותית להפחית בכמות הנצרכת ולצאת בלי עודפים מהחג הטוב הזה. ובכלל, חשוב לעצב את הסביבה כך שיהיה לנו קל לא להגזים:
- ארגנו צלחת חג סבירה ולא מפוצצת בפירות יבשים, ולצידה הגישו קערת פירות טריים;
- את האריזות עם השאריות לסגור היטב ולשמור בפריזר או בארון למעלה. בשום פנים אל תשאירו שקיות קשיו על השיש ואריזות צימוקים ואגוזים מסוכרים במדף המרכזי במקרר. בלי לשים לב אתם תאכלו מהם יותר מדי. ארזו אותם ושימו מאחור;
- הכינו סלט פירות והגישו אותו במנות סבירות. הכינו כמות מדודה וחלקו אותה מראש. וכך, כשהמנה מוגדרת כולם מרגישים טוב, אין עימותים פנימיים של 'לקחת עוד או לא לקחת עוד' והכל הרבה יותר רגוע.
לסיום, גם המקורות היהודיים נותנים לנו טיפים שיכולים לעזור לנו להצליח. הינה אחד באווירת החג בגלל סיפור הכרם והענבים: בתורה, בספר דברים ישנה הנחיה - כשהולכים לכרם של החבר, מותר לנשנש ענבים מהכרם עד לתחושת שובע, אבל אסור לקחת בשקית לדרך או לשמור לאחר-כך. ("כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן", דברים כג).
הלימוד החברתי והאישי מאוד חשוב: כשאנחנו נמצאים בכרם של מישהו אחר, זה יפה ונעים ומותר לאכול מהענבים שיש בו. אבל כשאנחנו לוקחים ענבים לאחר-כך - זה כבר לא יפה. פה יש טעם לפגם. פה נפגע האיזון בין הנותן למקבל. זה לא חברתי ולא יהיה המשך בריא למערכת היחסים הזו: בעל הכרם לא יארח יותר - זה לא מאוזן ולא משתלם לו.