אני מקדיש את השיר לילדה בשם אֹפֶק, שהעמידה מראה מכוערת בפנינו כחברה' שלא מנעה את רמיסת ילדותה, לא מנעה את רמיסת עלומיה בין כותלי מערכת חינוכית ושהייתה אדישה למצוקתה ולסבלה.
למרבה הכאב, ישנם ילדים, שסובלים בבית הספר מחרמות ונידוי. בית הספר לא עמד לימינם בעת מצוקה, והם יוצאים ממנו אל החיים מצולקים וכואבים.
אני מקווה, שהילדה אֹפֶק בהופעתה האמיצה על מרקע הטלוויזיה תביא אותנו כחברה לחשבון נפש, שמוטלת עלינו חובה למגר את נגע הנידוי והחרם, ההופך את בית הספר כמקום של סיוט לילד המוחרם. בל נרשה לעצמנו שחרם ונידוי יופעל בין כותלי בתי הספר שלנו.
אֹפֶק,
סְפוּנָה תָּמִיד בְּפִנָּתָהּ
עֵינַיִם לֵאוֹת פּוֹרְטוֹת
עַל רִיסֵי אֲזוֹב חֲרִישִׁי,
רַק בַּת שְׁלוֹשׁ עֶשְׁרֵה
וְכֹבֶד עֲלוּמִים עָיֵף נִבַּט
שִׁעוּר אַחַר שִׁעוּר מֵהַסַּפְסַל הָאַחֲרוֹן
סוחֵט לַחֲלַל הַכִּתָּה שַׁק גְּרָמִים
מֻטָּל עַל צְלָלֵי פְּחָדִים רְחוֹקִים
מִתְדַּפְּקִים עַל שְׁעָרִים נְעוּלִים
הוֹלְמִים עַל תְּרִיסִים מֻגָּפִים
זוֹעֲקִים בְּקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה -
אּל תַּשְׁלִיכוּנִי לְעֵת עֲלוּמַי
כִּכְלוֹת כּוֹחִי אַל תַּעַזְבוּנִי.
סְלִיחָה אֹפֶק
