אכילת פרי היא דרך טעימה להשקיט תחושת רעב והיא מספקת הרבה מחומרי ההזנה הנדרשים לגוף. עם זאת, רוב הפירות מכילים סוכר, מה שמעלה את השאלה האם הם בריאים עבור סוכרתיים.
פירות יכולים להיאכל בדרכים רבות - טריים, מוקפאים, משומרים, מיובשים או מעובדים. רוב הפירות הטריים עשירים בחומרי הזנה ודלים בשומן ובנתרן. בננה, למשל, מכילה אשלגן וטריפוטן, פרי הדר מכיל ויטמין A וויטמין C, שניהם אנטי אוקסידנטים חזקים.
מה הן ההגבלות?
פרי בגודל ממוצע מכיל כשלוש כפיות סוכר, כאשר פרי גדול יותר יכול להכיל עד חמש-שש כפיות סוכר. תכולת הסוכר בפירות מיובשים גדולה פי 4-3 מאשר בפירות טריים.
חשוב לדעת, כי טעמו החמוץ של הפרי אינו מצביע על כמות סוכר פחותה, והחמיצות נובעת מנוכחות חומצות אורגניות המטשטשות את טעמו של הסוכר. הסוכר העיקרי בפירות הינו פרוקטוז, שספיגתו בדם מהירה במיוחד וכתוצאה מכך גורמת לעלייה מהירה ברמת הסוכר בדם. עודף פרוקטוז גורם לעלייה בשומני הדם (טריגליצרידים), המהווה גורם סיכון למחלות לב וכלי דם. צמצום בצריכת הפירות נמצא כמוביל לשיפור משמעותי ברמות הטריגליצרידים תוך מספר שבועות בלבד.
פירות טריים או קפואים הן האופציה המועדפת על-פני פירות מעובדים שבאים בשימורים. פרי מעובד או מבושל מתעכל בגוף במהירות רבה יותר וגורם לעלייה מהירה יותר ברמת הסוכר בדם. כמו-כן, רכיבים חשובים לבריאות אובדים בתהליך ההכנה, כולל ויטמינים וסיבים תזונתיים.
מהי הכמות המומלצת?
ההמלצה לצריכת פירות עומדת על עד שניים-שלושה פירות ליום לאנשים בריאים ולאנשים בדיאטה. אדם הסובל מטריגליצרידים גבוהים ו/או סוכרת ו/או כבד שומני ו/או השמנת יתר, צריך להתייעץ עם דיאטנית קלינית בנוגע לכמות הפירות המומלצת עבורו, שכן במצבים רבים הכמות תרד ל-2-1 פירות ביום. כמובן מומלץ לצרוך פירות טריים, לא משומרים, לא יבשים ולא כמיץ, ולאכול אותם בין הארוחות לאורך היום.
במה עדיף לבחור?
בעבר, היינו ממליצים על פירות אשר היו מסווגים כבעלי אינדקס גליקמי נמוך, כלומר כאלה שאמורים תאורטית להתפרק לאט יותר לסוכר. בשנים האחרונות, עם ההבנה כי לכל אדם אינדקס גליקמי אישי משלו, אין המלצה לפירות מותרים או אסורים. מומלץ שכל אחד יבדוק באמצעות בדיקת הולטר הסוכר אילו פירות מעלים לו פחות את רמת הסוכר בדם. לצורך כך, יש לבודד את הפירות השונים ולאכול כל אחד בנפרד ולא לאחר ארוחה. כך תהיה אפשרות להתרשם ממידת עליית הסוכר לאחר פרי זה או אחר.
ומה לגבי פירות יבשים?
פירות יבשים יכולים להיות חלק בריא בתזונה, אולם יש להתייחס אליהם בזהירות ולהקפיד על מנות קטנות בגלל כמות הסוכר הגבוהה שהם מכילים. מומלץ לא לצרוך פירות יבשים ממותקים ואם אתם אוכלים פירות יבשים ללא תוספת סוכר, אכלו רק כמות קטנה מהם.
תחליף טוב לפירות יבשים הם פירות טריים שלמים. ולכן, במקום אריזה של פרי יבש כלשהו, תוכלו לצרוך פרי אחד בשלמותו, כך ניתן לצרוך הרבה פחות סוכר.
כמו-כן, מעבר להיותם מאכל חג מסורתי, נהנים הפירות היבשים גם מתדמית בריאותית, שאינה לגמרי מוצדקת. הפירות המיובשים אומנם מכילים ויטמינים ומינרלים חיוניים, כמו סידן, ברזל ואשלגן, וכן תכולה גבוהה של סיבים תזונתיים שמסייעים לעיכול, אך ריכוז הסוכרים והערך הקלורי שלהם גבוה.
בנוסף, תהליכי הייבוש התעשייתיים מערבים טיפולים בחום ותוספות של כימיקלים, שמשנות את הערכים התזונתיים של הפירות. על-מנת לבחור נכון יותר את הפירות היבשים, חשוב לבדוק את רשימת הרכיבים ולחפש אם יש בה חומרים משמרים ותוספים שכמויות גדולות של חלקם עלולים לגרום לתופעות לוואי.
חומרים כמו סולפיט או גופרית דו-חמצנית, נמצאים בחלק גדול מן הפירות היבשים ועבור חלק מהאנשים אשר אלרגים לחומרים אלו, הוא יכול לגרום לקוצר נשימה, בחילות ושלשולים. מי שלא מעוניין בחומרים אלו בתזונה שלו, מומלץ שיבחר במוצרים אורגנים.
בחלק מן הפירות היבשים מוסיפים גם צבעי מאכל מלאכותיים ואף כאלה שלא אמורים להיות בשימוש, כיוון שעלולים להזיק לבריאות. בפפאיה המיובשת למשל, נוטים להוסיף צבע המכונה טרטרזין שאינו מומלץ לצריכה. מסיבה זו שימו לב גם לנוכחות צבעי מאכל בפירות היבשים והעדיפו רק צבעי מאכל טבעיים.
המלצה נוספת היא לחפש פירות יבשים אשר לא הוסיפו להם סוכר נוסף מעבר למה שהם מכילים ושלא הוסף להם שמן. נוכחות סוכר ושמן ניתן למצוא ברשימת הרכיבים גם כן. כלומר, בפירות יבשים שנקנים במשקל וללא אריזה עם כיתוב, למעשה קונים "חתול בשק" ולא ניתן לדעת מה הוסף לפירות.
