במודעת הבחירות הראשונה של רב אלוף גנץ הופיעה הסיסמה המרכזית האומרת: "ישראל לפני הכל". סביר מאוד ששעות רבות חשב הצוות הפרסומי שלו על הסיסמה הזאת, ובכל מקרה האחריות עליה היא של גנץ. היא פשוטה וברורה: לא אגו, לא אנשים, לא דמויות מפתח, לא כל מיני "שטויות" מהסוג הזה שאנו כל כך רגילים בהן בימים אלו. אצלי, אומר גנץ, חשובה רק מדינת ישראל, היא מעל לכל והיא לפני הכל. דעתי שונה. אני חושב שלפני הכל ומעל לכל עומד "העם היהודי". המדינה אחריו, וזה נאמר כל כך חזק ומהדהד וחגיגי במגילת העצמאות: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל היא מדינת ישראל". הסדר הוא ברור ומעיד על עצמו:
קודם כל מדינה של העם היהודי; לאחר מכן, מקום הריבונות של העם היהודי, שהוא מקום הולדתו ומורשתו ההיסטורית והתרבותית-ארץ ישראל; ורק לאחר מכן המסגרת: מדינת ישראל. כל מהותה ותכליתה של המדינה היא לתת בית לאומי לעם היהודי, לו ולאף אחד אחר. ומגילת העצמאות קבעה גם זאת בצורה ברורה: במדינת הלאום של העם היהודי יהיה שוויון אזרחי ומדיני (במובן פוליטי, הזכות לבחור ולהיבחר) לכולם, בלי שום הבדלי דת, גזע, מין. אין שוויון בלאום! לא יכול להיות, כי יש לאום אחד. צחוק ההיסטוריה הוא שעד שנת 1966 מדינת ישראל בהנהגת מפא"י לא נתנה שוויון לערביי ישראל, אלא הנהיגה משטר צבאי במקומות מושבם. דומני שרבים מאזרחי ישראל לא יודעים שעד אותה שנה כל ערבי שרצה, למשל, לנסוע מאום אל-פחם לחיפה, היה צריך להוציא לשם כך אישור מיוחד מהמושל הצבאי. כן, היו זמנים!
לדעתי "חוק יסוד הלאום" צריך להיות אחד הנושאים המרכזיים במערכת הבחירות הקרובה. גישתי היסודית היא שמי שתוקף בחמת זעם את החוק כמכלול, הוא זה שתוקע חרב בליבה של מגילת העצמאות מסיבות שונות ומשונות.
נפוץ ביותר הטיעון כי אין צורך בחוק היסוד הזה כי הרי ברור שמדינת ישראל היא מדינת העם היהודי וביתו הלאומי. "אם זה כל כך ברור, אז למה צריך אותו"? שאל לאחרונה המטה הדרוזי לשינוי החוק, את השרה שקד. התשובה שלי היא: צריך גם צריך! למה צריך היה לתת לעם ישראל ולכל העולם את "עשרת הדיברות"? האם לא ברור שאסור לרצוח? האם לא ברור שצריך לכבד את ההורים? ועל כך ידוע הסיפור הבא על הרשל'ה שנזדמן יום אחד לעיירה וראה חנות גדולה ושלט גדול מתנוסס עליה: "פה מוכרים דגים טריים". בא הרשל'ה לבעל החנות ושאלו: "מדוע אתה כותב 'פה' בשלט? הרי ברור שזה פה ולא במקום אחר". הוריד בעל החנות את המילה "פה". למחרתו חזר חכמנו לחנות ושאל: "למה אתה כותב 'מוכרים'? הרי ברור שאינך מחלק בחינם". הורדה המילה "מוכרים". שב הרשל'ה לחנות ושאל: "למה זה נכתב שהדגים 'טריים'? הרי ברור שאינם מרקיבים". הוסרה המילה "טריים". ושוב חזר חכמנו והקשה: "למה כתוב 'דגים'? הרי כולם רואים שלא מוכרים כאן בשר". הורדה המילה ונשאר שלט ריק, מיותם ממילים.
לתפיסתי, כמו שאומרים ששום דבר לא נגמר עד שהוא נגמר, ככה שום דבר לא ברור עד שהוא באמת ברור, בלי צל של ספק. מה שברור היום, לא יהיה ברור מחר, ומה שברור בנסיבות מסוימות לא יהיה ברור בנסיבות אחרות. לכן אנחנו כותבים, לכן אנחנו חותמים.
