משבר עמוק במערכת הפוליטית

א. אחד מארבעה

שיעור הנכשלים בהבנת הנקרא בעברית בקרב תלמידי כתות ב' בקרב יהודים הנו 26-23 אחוזים ובקרב הערבים - 31 אחוזים. כך עולה מבחינות מיצ"ב, שערך משרד החינוך בשנים תשס"ח-תשע"ג. ההישגים הנמוכים מאפיינים את כל בתי-הספר, אך יותר תלמידים מרקע חברתי-כלכלי נמוך. עינת פישביין, שדיווחה בחדשות מחלקה ראשונה על הממצאים החמורים, מציינת, כי כמחצית מתלמידי כתות ב' אינם קוראים ברמה סבירה.

ב. סגרו

ספריית מכון פישר למחקר אסטרטגי, אוויר וחלל, שפעלה בבית חיל-האוויר בהרצליה, פורקה, עקב סגירת המכון, וחלקים ממנה נמסרו לפלנתניה, מרכז ללימודי חלל בנתניה, ולמוזאון לתעופה ולחלל בראשון-לציון. שאר אוספי הספרייה יימסרו לקהל הרחב. סגירת הספרייה הנה רגע כואב לחובבי תעופה כיוון שהיו בה אוספים חשובים של ספרי יחידות חיל-האוויר, ספרים ומחקרים על החיל, היסטוריה של התעופה בארץ ובעולם וספרים על חילות אוויר בעולם. מכון פישר פעל כשני עשורים, ובמסגרתו היו מרכז מידע וספרייה, מרכז לחקר העימות האסימטרי, מרכז לרפואת תעופה וחלל, מרכז לבטיחות וביטחון בתעופה ומרכז לחקר החלל והכטב"ם. המכון, שלא היה מסונף לשלום גוף אקדמי בארץ, שיתף פעולה עם מרכזי מחקר מובילים.

ג. נכשלו

רק 36 אחוזים מ-2,700 המתמחים, שניגשו לבחינה האחרונה של לשכת עורכי הדין, הצליחו לעבור את הבחינה, למרות שציון המעבר הורד ל-60. מצד אחד זה טוב מאוד, כיוון שגם כך אנחנו מוצפים בעודף עורכי-דין. מצד שני זה סימן מעורר דאגה, המצביע על רמתן הנמוכה של המכללות למשפטים, שבוגריהן אינם ראויים. לפני כשלושים שנה עמדתי ליד ערש הולדתן של המכללות, ותרמתי לא-מעט לביסוסן. הרעיון היה לפתח את הפריפריה, ולתת הזדמנות שנייה למי שראוי, ונבצר ממנו. לצערי, הפכו רוב המכללות למכונות להדפסת תארים אקדמיים, שאין מאחוריהם ממש, ובגדול נעשה זילות של התואר האקדמי הישראלי. עם כל הכבוד, איני מבין מדוע חייב עורך-דין להיות אקדמאי. בבריטניה הוא צריך לעבור את בחינות הלשכה בלבד. כאלה היו ראשוני המשפטנים של מדינת ישראל ומתווי הדרך, והם לא היו גרועים. העובדה, שרק כעשרים אחוזים מבוגרי המכללות למשפטים הצליחו לעבור את הבחינה האחרונה אומרת דרשני - ובעיקר, כשמשווים את הנתון המזעזע לשיעור ההצלחה של בוגרי תוכניות משפט באוניברסיטת בר-אילן, באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת תל אביב ובמרכז הבינתחומי בהרצליה.

ד. מסווג

מידע ומחקרים על מלחמת יום הכיפורים עדיין מסווגים בארצות-הברית, ורק למתי-מעט ניתנת גישה אליהם. כך הסביר לי א׳, חוקר אמריקני נודע. הוא התייחס בעיקר לחומרים של המועצה לביטחון לאומי (NSC) ושל הסוכנות להאזנה (NSA). בצער רב, הוא אמר, שאינו מאמין שיזכה לראות את המסמכים הללו בחייו. מה יש לאמריקנים להסתיר?!

ה. גנרלים

העולם, העם היהודי ומדינת ישראל בדריכות עליונה לקראת יום שלישי, שבו אמור בני גנץ לומר את דברו לאומה וליקום. הגנרל השותק, אולי משום שאין לו מה להגיד, הצליח לעורר עניין רב במועמדותו, והוא זוכה ליותר מעשרה מנדטים בסקרי בחירות. בגלל שהוא גנרל, ו/או בגלל שהוא שותק. וכמו שנאמר, מבחנו של הפודינג בטעימתו. כלומר, בתשעה באפריל בלילה נדע מה שוויו האמיתי של גנרל מיל' גנץ. גנרלים מככבים במערכות הבחירות שלנו מאז הבחירות לאספה המכוננת (טבת תש"ט, ינואר 1949). אז נבחרו לכנסת משה דיין ואהרן רמז ברשימת מפא"י; וכמה מראשי הפלמ"ח ברשימת מפ"ם. למרות הצלחה פושרת למדי בלשון המעטה, עדיין קוסמות דרגות גנרל לבוחר הישראלי, או, לפחות, כך נדמה. אחד-עשרה (מתוך 21 רמטכ"לים במיל') השתלבו במערכת הפוליטית. הניסיון מלמד, כי כמו דגים שהוצאו מהמים, מאבדים גנרלים את קסמם כשהם פושטים את מדיהם, ומשתלבים במערכת הפוליטית. רק מעטים מהם עשו חיל בפוליטיקה הישראלית. עיינו בערכים יגאל ידין, משה דיין, עזר ויצמן, חיים בר-לב, מוטה גור, רפאל איתן, שאול מופז ועוד רבים אחרים. רק שלושה רמטכ"לים הצליחו להיות ראשי ממשלה: יצחק רבין, אריאל שרון ואהוד ברק - ואלה אינם סיפורי הצלחה מדהימים. קסמו של גנץ, אולי מפני שטרם אמר מלה, מעורר תמיהה. הוא מצביע על משבר עמוק במערכת הפוליטית: הציבור אינו שבע-רצון מההיצע, ומחפש כוכב, שיאיר את שמינו. זה היה כבר בשנות השישים המוקדמות עם רשימת רפ"י, ואחר כך עם ד"ש, עם שינוי ועם ... כל מערכת בחירות מעלה כוכב חדש, שהבטיח, אך לא הנחיל שינוי יסודי במערכת הפוליטית. והעם הבוחר נוהה אחריו ... עד שיועם זוהרו, ויצוץ כוכב אחר. לא אלמן ישראל.