מגמה מבורכת
המגמה הרוֹוחת, במיוחד בעשור האחרון, היא לשלב בעלי מוגבלויות במסגרת הקהילה הנורמטיבית, כשהדגש הוא על פיתוח יכולותיהם היצירתיים, הספורטיביים והמדעיים.
לכן יש לברך על השתתפותם הפעם בתחרות ספורט עולמית, ועל היוזמה העיתונאית היפה להפגישם עם מדריכים, שחקנים וּמאמני ספורט המחכימים אותם. כל הכבוד!
מתכון מבורך
כל הכבוד לעמותת "באר שובע" על המיזם היפהפה "מתכון להצלחה", שבו העמותה פתחה קורס לבישול לנשים נזקקות, שגם מועסקות בשכר אחר כך כמבשלות בעמותה.
אם עד כה העמותה סיפקה רק סלי מזון וּבית תמחוי לנצרכים בעיר באר שבע, מעתה היא השתדרגה בדאגה לתעסוקה לנצרכות. על כך כבר נֶאמר, וּמוּמלץ במקורותינו כדרגה הגבוהה ביותר במתן צדקה: "במקום לתת דג, הַשלך חכָּה!".
והפעם בקורס לבישול. כמה פופולרי ואופנתי, פרקטי ושימושי, כמה יצירתי, מסַפק וּמועיל, וגם ריפוי בעיסוק לגוף ולנפש.
ראוי שהקרן לידידות, התומכת במיזם, תרחיב אותו גם לערים אחרות, ו'מתכון להצלחה' ישמש מודל לאחרים, שירוויחו את לחמם בכבוד, באושר, בסיפוק וּבהצלחה. וּבא לעניי ציון גואל.
למה לי בוליטיקה? - תגובה
בחוש ההומור האנין שלה שואלת במדורה במוסף של המדינה העיתונאית
דניאלה לונדון דקל (1.2.) "למה לי פוליטיקה"?. שאלה לגיטימית בהחלט. בשעה שכל גנרל עונד כנפיים וכל עיתונאי זב חוטם, האוחז במקלדת, רצים-עָטים על הפוליטיקה כמוצאי שלל רב (תרתי משמע) - השאלה המתבקשת היא מדוע דניאלה, בניגוד לרבים מחבריה בברנז'ה התקשורתית, בחוץ?
ואכן, זוּ לא הכריזמה ולא כושר השכנוע המכריעים בסוגיה כִבְדַת משקל זו. אכן השחיתות, שזכתה לכינוי 'בוטוליטיקה', שלפיה כל האמצעים המושחתים כשֵרים כדי להיבחר, ושבאה לידי ביטוי גם ברמה הפרלמנטרית הירודה' היא שצריכה להדיר כל אידיאולוג אמיתי מהבִיצה הפוליטית העכורה. כאשר האידיאולוגיה, שהייתה בעבר הרחוק נחלת הכנסת פינתה, כידוע, את מקומה לכיסאולוגיה.
על כך כבר הצביעו חז"ל לפני כאלפיים(!) שנה בפרקי אבות כשהתריעו בפני תופעה זו: "הֱווּ זהירים ברָשוּת, שאין מקרבים לו לאדם אלא לצורך עצמם. נראים כאוהבים בשעת הנאתם, ואין עומדים לו לאדם בשעת דָחֳקוֹ".
