התבטאות חסרת טקט של
אושרת קוטלר: "שולחים את הילדים לצבא, לשטחים, ומקבלים אותם חיות אדם". מגישת החדשות אמרה את הדברים במהדורה, אחרי שידור כתבה שעסקה בהתעללות בגדוד נצח יהודה. נכון, זכותה להגיד וזכותנו להגיב ולהתקומם כאשר היא במסך וזאת הבמה שלה, אך לנו יש גם מרחב מדיה וגם אפשרויות להגיב.
המונח חיות אדם הוא מונח חריף לאותם לוחמים שנותנים לה ולנו לישון. אושרת צריכה להיות אחראית, להביא את החדשות כעובדה ולא כדעה אישית. זאת לא מקצועיות כאשת חדשות, לבוא ולספר לנו מה דעותיה הפוליטיות. העובדה שילדייך משרתים ביחידות קרביות היא
כבוד גדול עבור עם ישראל, אבל עדין זה לא מעניק לך מנדט, להשתלח בחיילים כרצונך.
אושרת! תביני - כמגישת חדשות את אמורה להגיש את החדשות ולא לנאום מניפסט אשר תואם את דעותייך. זכותנו, כצופים, צרכני חדשות, להגיב. נדמה כי עיתונאים חושבים שהם איזה מעמד עליון ונישא ורק להם מותר הכל ואנחנו הצופים, רק צריכים לחטוף את התקפי הזעם והשנאה שלהם בדממה. את אמורה לתווך את החדשות כמגישה, עדיין לא ביקשו את פרשנותך. כמו-כן, יש תיאורים יותר אנושיים לתאר סיטואציה מורכבת ולא לעשות דמוניזציה לחיילי צה"ל, יהיה המקרה אשר יהיה.
את, אושרת קוטלר, בתפקידך כמגישה, אינך יכול להתנהג כפובליציסטית או כחברת פאנל המוזמנת להביע דעתה. תפקידך הוא להגיש חדשות ולא להביע דעה. את חורגת פעם אחר פעם, ומביאה את תפיסת עולמך בנושאים שונים לציבור. כיוון שזה אינו מתאים למגישת חדשות, את הפכת לפעילה פוליטית. הגיע הזמן לגילוי נאות. דעות מביעים בקלפי.
ועכשיו לתמצית הדברים שאמרת בביטחון מלא - עובדה ראשונה - לא כבשנו, כי הם פתחו במלחמה כשהוקמה מדינת ישראל. ואם כבר כבשנו, כבשנו מירדן, כי פלשתין מעולם לא הייתה קיימת, ולא זכור לי שלירדנים יש דרישות לחזור לשלוט בגדה, ואחרי תקדים עזה, אין מה לדבר.
מגישת טלוויזיה כאן בישראל קוראת לחיילים יהודים "חיות אדם". על מה אנו מלינים שיש עלייה באנטישמיות בחוץ לארץ כשאחת משלנו עושה דה הומניזציה לחיילינו?
מתינות לאומנית
ובדה שנייה, הצעירים בישראל יותר לאומניים מהדור הקודם, זה נכון; אבל זו ראיה צרה ולא בוגרת. הרי רק לפני 3-2 דורות, הצעירים היו לאומניים פי כמה וכמה מאשר היום. אז גדלו על סיפורי מלחמות ודיברו על "לדפוק את הערבים"; ילדים חלמו על הצבא ועל מאיר הר ציון. ה"מתינות הלאומנית" הזו, התחילה באזור 1970 ונגמרה כשלושים וחמש שנים לאחר מכן, באזור האינתיפאדה הראשונה ומלחמת לבנון השנייה.
וכאן אנו מגיעים לנקודה השנייה: הלאומיות לא התחילה בגלל ביבי ולא בגלל הימין (גם אם הם שמחו לרכוב עליה); הלאומיות הזאת התחילה בגלל הערבים והתנהגותם. הציבור הישראלי שוכנע שאין פרטנר, שהם לא רוצים שלום ושהם ישנאו אותנו לעד. הציבור נשך את שפתיו בפיגוע הראשון, קילל בשני, ובשלישי - הוא כבר קמץ את אגרופיו. זוהי הסיבה האמתית ללאומנות הישראלית, והאמת היא, שזה לא חדש: עם ישראל נוהג להתאחד מול אויב חיצוני, וכדי להתאחד זקוקים לרעיון משותף.
אני אדם עם מוסר ומצפון אינסופיים, עם חמלה ענקית לזולת. אנחנו כבר לא צבא כובש, ואם היינו כאלה לפרק מסוים בהיסטוריה שלנו, זה לא משעמום, אנחנו המדינה היחידה על פני כדור-הארץ שקיומה לא מקובל על מדינות שגובלות אתה, אין לנו פריבילגיה להיות שמאל או שמאל קיצוני, הלוואי והייתה... בתיכון, הייתי נערת אולפנה אופטימית, לוחמת צדק חולמנית... לפני שהתפכחתי. אנחנו נלחמים על קיומנו מדי יום! אם נרפה רק לשנייה מהשגחה קרובה וצמודה על אויבינו, ירצחו בנו. תביני, אין לך פריבילגיה להיות שמאל מצפוני! לא כאן במדינת ישראל, זאת איוולות לשמה, לא לראות את המציאות....חוץ מזה, אני לא צופה בחדשות כדי לשמוע את דעתך האישית, היא ממש לא מעניינת, אז תחסכי ממני...
לסיום: אושרת, גם אני שלחתי את 2 בניי לצבא, הם כרגע בשירותם הסדיר, הם דואגים שאת תשני בשקט בלילות, שתוכלי לבלות, ליהנות, לטייל. לחיות חופשיה בארצך. מצטערת, אבל אני לא מזהה שום חיית אדם כאשר הם חוזרים הביתה מהשירות. ההפך הוא הנכון הם בכל פעם חוזרים עם יותר רגישות לזולת, יותר אהבה לארץ הזאת, יותר חמלה לבריות, יותר כבוד למי ששונה ממך. אני לא מזהה שום חיית אדם בהם, אני רואה 2 אנשים טובים עם אהבת האדם, עם סבלנות כלפי האחר, עם מחויבות אישית לארץ הזאת, לסמל ולעם הזה. ערכיים, מוסריים וחשוב מכל בני אדם בכל מובן.
