אני יושב לשולחן הכתיבה ומתחיל לכתוב על פרשת השבוע. ברקע רשת ב'. הקרין מבליח הודעה אגבית על שני פועלי בניין שנהרגו היום בשני אתרי בניה שונים. החלטתי,
שעיקרון קדושת החיים בפרשת השבוע יכובד, אם אתייחס למאות העובדים היום, כשהם מלבישים את ארצנו בשלמת בטון ומלט, כשקדושת חייהם וגופם נרמסת בפיגומי הבניין הקורסים חודשים לבקרים.
החלטתי לשוב לסורי ולהתרעם פעם נוספת על המידע המדווח בתקשורת על הון אנושי, הנקטל על פיגומי הבניין, כשהוא מועבר אלינו מעל גלי האתר בקול יבשושי ובכרוניקה יבשה, כאילו הייתה זו הודעה על שעות קבלה במשרד ראש העיר. החלטתי שאני מחייב עצמי פעם נוספת להעלות נושא כאוב של
מוות על פיגומי הבניין, נושא, שלצערי, אין לו ביטוי בסדר היום הציבורי שלנו.
למעשה היינו צריכים להיות במציאות אחרת. הרי הודות ליוזמתם של חברי כנסת חברתיים מ
חד"ש, מרץ והעבודה נכנס לתוקפו באוגוסט 2016 תיקון לחוק הפיקוח על העבודה. התיקון מחייב את משטרת ישראל ומנהל הבטיחות התעסוקתית להגיע במהירות האפשרית לאתר בנייה, בו התרחשה תאונה קטלנית. חובה עליהם לסגור את האתר באופן מידי למשך 48 שעות לפחות.
החוק מחייב שפתיחת אתר מחדש תתאפשר רק "לאחר שבוצעה בדיקה יסודית של תנאי הבטיחות באתר כולו לרבות בדיקה פרטנית של רמת ההכשרה של העובדים, בדיקת נהלי העבודה באתר והמתקנים בו".
על פיגומי הבניין מממשיך להשתולל המוות, הגובה מחיר דמים יקר של פועלי בניין. נשאלת השאלה, האם נאכף החוק המחייב סגירת האתר למשך 48 שעות, ואם ישנן נסיבות מצדיקות אף לזמן ממושך עד שיתוקנו הליקויים. האם נאכפת ההוראה
ש"במקום בו התרחשה תאונה קטלנית... המשטרה חייבת להגיע לאתר הבניין לפתוח מיד בחקירה פלילית יסודית".
מצער, שהוראות החוק הופכות למלל עקר ואין לו כל יישום. בשבוע האחרון 4 פועלים נהרגו בתאונות עבודה ברחבי הארץ. אף לא אתר אחד נסגר! השנה שחלפה, שנת 2018, גבתה חייהם של 50 פועלי בניין. לאורך שנת 2017 נהרגו 35 פועלים. יש חברות שיאניות בקטל ההון האנושי על פיגומי הבניין. בין השיאנים נמצאת חברת "אלקטרה בניה". אף לא אחד ממנהלי החברה הועמד לדין על אחריותו לכך, שבבתים רבים חיים אימהות וילדים, אבא לא חזר מיום עבודה עקב ליקויים בפיגומי בניין שקרסו או נפילה מפיגום שלא היה מרושת. הגיחוך הוא שעבור נטילת חיים של עובד בפיגום שקרס אנחנו נפגשים עם קנסות כספיים מגוחכים.
לא הוטלה ענישה חמורה
לאנשים שנהרגים על פיגומי הבניין יש שם. לרוב זה מוחמד או מוסטפה הפלשתינים, צ'אן ולו הסינים, או גאורגי וסטפן ממזרח אירופה וישנם לא מעט שמואליק ונסים סעדיה ואמנון. אף לא חברת בנייה אחת נדרשה לתת את הדין בבתי המשפט על קטל הדמים המשתולל בענף הבנייה.
למרבה הצער, ממשלת ישראל מתעלמת מקריאת עורכת הדין הדס תגרי, מנהלת הקואליציה למאבק בתאונות העבודה, הדורשת "להבהיר לחברות הקבלן, כי הפרות בטיחות תבאנה מידית לפגיעה של ממש בביצוע הבנייה, בתקווה שהפגיעה הכלכלית הכרוכה בכך תביא להקפדה בטיחותית". חברת "רובין לנדסמן" נקנסה בסך 20,000 שקל על ליקויי בטיחות באתרי הבנייה שהיא מפעילה. באתר שלה בבית שמש נהרג הפועל מוחמד נדאל ברגותי מהכפר וולג'ה ליד בית לחם.
חיים כץ, שר העבודה והרווחה, הופיע לפני למעלה משנה בשידור בתוכניתה של
קרן נויבך ברשת ב' והבטיח בחגיגיות רבה לקרן נויבך, "כי בשנת 2018 תשמעו ממני. אני מבטיח שננקוט בענישה כבדה על האחראים למותם של פועלי בניין". התוצאה בשנת 2018, שעד היום לא הוטלה ענישה חמורה על פשע של קטילת חיים כשפיגום בניין קרס. על מפעילי אתרי הבניין הוטלו קנסות ננסיים ומגומדים של כמה אלפי שקלים.
לפני למעלה משנתיים הודיתי באתר הזה לראש מנהל הבטיחות במשרד הכלכלה, גב' ורדה אדוארדס, ולמנהלת אגף נכויות במנהל המחקר והתכנון במוסד לביטוח לאומי, גב' רבקה פריאור על מסמך שחיברו והגישו לשר העבודה והרווחה בתקווה שהוא ישמש נייר עבודה לאחראים לבטיחות בעבודה.
מהמסמך ניתן ללמוד שמכל 100,000 מועסקים, הממוצע באיחוד האירופי הוא 5.8 הרוגים בתאונות עבודה שגם שם יש ריכוז גדול מאוד של
עובדים זרים. בישראל משום מה המספר הוא יותר מכפול - 14.2 הרוגים.
נזק כבד
שיעור גבוה של ההרוגים בתאונות העבודה בישראל הוא בעיקר בענף הבנייה. מהדוח ניתן ללמוד שבמספר מדינות באירופה כ-5% עד 6% מדמי גבית הביטוח הלאומי עוברים לפעולות למניעת תאונות ואילו בישראל רק מעט יותר מאחוז אחד מהתשלומים שמעביר הביטוח הלאומי מוקדש למניעת תאונות עבודה. התקציב מעיד על סדר עדיפות אמיתי של גורמים אחראיים ובראש ובראשונה שרי הכלכלה העבודה והרווחה.
הדוח חושף גם נזק כבד שנגרם למדינה בגין פיצויי נפגעי תאונות עבודה. בשש השנים של טרם חובר הדוח שולמו למעלה מ-24 מיליארד שקלים לנפגעי תאונות עבודה, וזאת כשחלק מהנפגעים אינו מקבל בכלל פיצוי עקב העדר רישום ותשלומי ביטוח לאומי. רק בשנת 2015 שולמו יותר מ-4.5 מיליארד שקלים לנפגעים בתאונות עבודה, כשלמעלה מ-70% נפגעו בענף הבניין.
ישראל חייבת להתנער מהיותה שיאנית במספר ההרוגים השנתי. המספר של 36 פועלי בניין הרוגים על פיגומי הבניין ועוד 2 עוברי אורח תמימים צריך לחייב את משרד הכלכלה ומשרד העבודה והרווחה למעשים.
מצער, שמסדר היום של התקשורת הוסר הדיון על ממצאי הדוח, שבשנת 2015 נפצעו 50,000 עובדים בתאונות עבודה. שני שלישים מהפצועים עובדים בענף הבניין. "אובדן ימי העבודה כתוצאה מתאונות הללו נאמד בשני מיליון ימי עבודה, אובדן הפיריון למשק נאמד במיליארדים נוספים".
במסמך מתפרסמים גם נתונים קשים על מערכת נצלנית של קבלני בניין. למעלה מ-50% של העובדים, שנפגעו בתאונות הקטלניות, הם פועלי בניין שעבדו במסגרות קבלניות. המצב מחמיר יותר כשיש בשטח קבלני משנה של הקבלן הראשי ועוד קבלן משנה של קבלן משנה. הנפגעים בתאונות העבודה במקרים אלו מוצאים עצמם מול התנערות מוחלטת של חברות הקבלן מכל אחריות לנפגעים שנפצעו ונהרגו. חברות הקבלן אחראיות לביצוע העבודה באתר הבנייה, אך שרשור העבודה באמצעות ים של קבלני משנה מוצא את הפצוע או משפחת ההרוג בפני דלתות נעולות.
לא היו להם חיים
למרות שהסתדרות העובדים המתינה מספר שנים ולא הורגשה פעילות מצידה כארגון של עובדים, ברכתי אותה על היוזמה, שנטלה כדי לנער את ממשלת ישראל מסדר יום רדום לנוכח מוות שמשתולל בענף הבנייה בישראל. אך למעשה אי-אפשר לציין תמורה בהפחתה עד חיסול מוחלט של מוות על פיגומי הבניין.
חובה מוסרית מוטלת עלינו כחברה להציל את פועלי הבניין, שמקשטים את ארצנו בשלמת בטון ומלט, המדממים אל מותם מעל פיגומי הבניין בישראל. כשקוראים על קדושת החיים בפרשת השבוע חשוב שנזכור את שמותיהם של אלו שחוללה קדושתם וחלקם - פועלים זרים - נקברו כאן בישראל ללא מצבה וללא שם, כאילו לא היו להם חיים טרם נפלו למותם מפיגום שקרס.