המשבר האחרון עם פולין סביב התבטאויות רה"מ נתניהו ואחריו מ"מ שר החוץ ישראל כ"ץ, נראה על פניו כהתפתחות מקרית שמקורה בחוסר זהירות דיפלומטית בהתבטאות הישראלית. האירוע מתחיל לקראת סיום המפגש שיזמה ארה"ב בוורשה בנושא האיום האירני על הסדר הבינלאומי, וכרקע לפרסום "תוכנית המאה" של הנשיא טראמפ, לטיפול במשבר הישראלי-ערבי-פלשתיני המתמשך.
ברקעו שני משברים נוספים: יחסי ארה"ב עם הקהילה האירופית, במיוחד גרמניה וצרפת, בגין חילוקי דעות מתמשכים בשאלת הסכם הגרעין עם אירן, ממנו פרשה ארה"ב; ואי-שביעות הרצון של טראמפ מדרכי ההשתתפות האירופיים במימון ובהפעלת ברית נאטו. לאלה חוברת התסיסה הפנימית בתוך הקהילה האירופית בין מדינות חשובות במזרח היבשת - פולין, צ'כיה, הונגריה וסלובקיה (מדינות וישגרד) - אשר מתנגדות למדיניות ההגירה של הקהילה ולדומיננטיות היתרה של השותפות הבכירות גרמניה וצרפת.
במציאות זו מחפשת ישראל שותפים לעמדותיה מול אירן, שותפים לריסון העמדות המסורתיות של הקהילה האירופית, העוינות לישראל בשאלת הסכסוך הישראלי-ערבי-פלשתיני. כמו-כן, חותרת ישראל לשותפויות כלכליות שישלימו את היחסים המתהווים בין ישראל לקפריסין, יוון ואיטליה בתחומי האנרגיה והסחר. מדינות וישגרד מצידן מחפשות פרטנרים רעיוניים בשאלת המלחמה בטרור, גלי ההגירה המאיימים על יציבותן והידוק הקשר עם ארה"ב מול המגמות הרוסיות להרחבת השפעתה במזרח התיכון ובמזרח אירופה, במיוחד באוקראינה. ישראל נתפסת כשותפה אסטרטגית נוחה וסביב כל האינטרסים הללו מתפתחת פעילות מסודרת וממוסדת.
דומה שריבוי האינטרסים והתהדקות השת"פים, מצביע על כך שאין סיבה ממשית למשבר והוא לכאורה מקרי. לפיכך הוא צפוי לעבור מן העולם כאשר ירגעו מעט הרוחות. אולם, יש לזכור שאין זו פעם ראשונה בה מתגלה חיכוך בין ישראל לפולין בסוגיית חלקם של הפולנים בשואת אירופה. חיכוך זה גבר עם עלייתה לשלטון של ממשלת הימין הנוכחית, שמגלה רגישות רבה לדימוי הלאומי הפולני. כחלק מרגישות, אבל גם כמענה לדרישות ציבורית נוספת, חוקקה ה
ממשלה הפולנית הנוכחית חוק, האוסר בפולין על התבטאויות הקושרת את העם והמדינה בשותפות מעשה עם גרמניה בביצוע שואת היהודים במלחמת העולם ה-2.
הטיעון הפולני הבסיסי המצדיק את החוק, גורס שפולין "נקלעה" שלא בטובתה או רצונה למצב שבו התרחשה עיקר השואה על אדמתה. הואיל והייתה מדינה כבושה על-ידי גרמניה הנאצית בשעת המעשה, לא שלטה בגורלה והמציאות האכזרית כל-כולה היא פרי מעשה-ידיהם של הנאצים ואין להאשים בה את הפולנים. עוד גורס הטיעון הפולני, שהבחירה הגרמנית בפולין כגיא ההריגה ליהודים בביצוע "הפתרון הסופי", היה מקרי. טיעון שלישי אומר שהיו פולנים רבים שהצילו יהודים, חרף סכנת החיים שנשקפה להם מידי הנאצים כאשר המרו את פיהם. ברור שישראל והעם היהודי רואים את מהלך ההיסטוריה היהודית בפולין באור אחר מהפולנים. לישראל ברור שגרמניה בחרה בפולין כ"גיא ההריגה" הראשי גם משום שהייתה בה קהילה יהודית גדולה במיוחד אבל הייתה בה גם אווירה אנטישמית עכורה במיוחד שסיפקה "תנאי סביבה" נוחים למעשי הזוועה.
סביב פערי עמדות אלה התחולל ויכוח לא קל בין שתי המדינות, ערב הבאת החוק הפולני הנ"ל לאישור בית-הנבחרים של המדינה (1.2.18). לאותו ויכוח הצטרפו חוגים יהודיים לא ממלכתיים, בחלקם יוצאי פולין ושרידי שואה היושבים במדינות שונות, בעיקר בארה"ב. תחת לחץ כל הגורמים הללו, עמדות של אנשי רוח ואקדמיה (מעטים יחסית, יש לציין, בפולין) וביקורת במדינות אחרות,
הגיעו ממשלות ישראל ופולין "להבנות" לגבי התנאים בהם יהיה החוק הפולני החדש תקף. עיקר הסכום הוא שפולין כמדינה איננה אחראית לשואת היהודים וכך גם העם הפולני בכללותו. עם זאת היו פולנים שסייעו לגרמנים בביצוע האקציות לחיסול היהודים והיו גם קבוצות פולניות שנקטו יוזמה עצמאית לפגיעה ביהודים, ללא כפייה גרמנית, לפני ההכרזה על "הפתרון הסופי", במהלך השואה וגם לאחר מפלת גרמניה.
סלעי מחלוקת פשוטים
הבנות אלה לא טיפלו בשורשי הבעיות ולא הציעו להן פתרון מושתת על
מציאות, עובדות והבנות-אמת שיש עימן השלמה. יסוד ההסכם היה ברצון הדדי לדחות את הדיון העקרוני, המוסרי וההיסטורי האמיתי למועד אחר ולגשר לפחות מראית-עין וזמנית על המחלוקת בכדי להתקדם בטיפול באינטרסים שוטפים, שבהם סלעי המחלוקת פשוטים יותר ו"כואבים" פחות. עם זאת, אסור שישראל תיכנע בנושא השואה לגחמות ולחצים של הפולנים או מישהו אחר - עובדות הן עובדות. עניין זה מודגש במיוחד בימים אלה, כאשר תועות אנטישמיות חריפות חוזרות ומופיעות באירופה ובכלל זה גם בפולין עצמה.
ביסוד המחלוקת עומדים: מן הצד היהודי ידיעות ועדויות ברורות ורבות על סיוע מסיבי ורצוני מצד פולנים רבים לגרמנים, בהוצאתו לפועל של מסע הרצח. שנאת-יהודים שורשית ועמוקה של פולנים רבים ליהודים, שהייתה מלווה בקנאה ביהודים בשל מצבם החומרי וברצון לנצל את אסונם
לרישתם.
עובדת השתלטותם של פולנים רבים על רכוש יהודי בחסות ההשמדה הגרמנית והפוגרומים הפולניים וניכוסו לעצמם, הן בימי השואה וגם לאחריה בתקופת השלטון הסובייטי, היו בין הגורמים שדחפו פולנים להלשין לגרמנים על ניצולים יהודים, למנוע מהיהודים עזרה ואף לרוצחם. גם כיום, קיימת הסתייגות לא מבוטלת של פולנים מיהודים, מחשש שאלה יבואו לדרוש את רכוש משפחותיהם שנספו כיורשיהן. החוק הפולני נועד, בין היתר, להקשות על מהלכים אלה,
ובכך נוהגת ממשלת פולין, והפעם כממשלה ריבונית, מעשה "הרצחת וגם ירשת"? דרכה של הממשלה הפולנית הנוכחית להתמודד עם המציאות ההיסטורית והעובדתית, היא הסתרה והכחשה שאותן היא מובילה בתוקפנות מרובה מול כל ביקורת, לרבות ביקורות מוצדקות.
אפשר שהסבב הנוכחי במשבר הנו זמני ונדחף לקדמת הבמה מפני שבשתי המדינות, הרגישוּת לנושאים אלה גבוהה ושתיהן עומדות ערב בחירות כלליות. במצב זה, ההסדר השטחי והלקוי הקיים, בו כל ממשלה מפרשת את הסיכום לפי נוחיותה הרגעית, מבטיח שמשברים נוספים הם רק שאלה של זמן. ממשלת ישראל כנציגת הקורבנות
אינה יכולה ואינה צריכה להסכים להכחשה גורפת ולעיוות העובדות ההיסטוריות, הן בשאלת המעשים והן בשאלות הרכוש. ממשלת פולין ברצונה לפטור עצמה מאחריות לעבר בדרך קלה ובאמצעים בלתי-כשרים,
מפרשת את ההבנות כטוב בעיניה ומקצינה עמדות - כשהיא מטאטאת את מעשי הפולנים מתחת לשטיח ומתעלמת מסוגיות הרכוש - כנראה, בתקווה לאלץ את ישראל לקבל את פרושיה או להשלים עימם. גישה זו אינה מציאותית ואינה פותרת דבר, אלא מבטיחה שהמשברים הללו יחזרו ויפקדו את שתי המדינות חדשים לבקרים.
המשברים שכבר עברנו לצד העובדה ששני הצדדים אינם בנויים כיום לקבל במלואן את עמדות זולתם, מחייבים גישה רצינית ויסודית יותר ליישוב המחלוקת. את הדיון יש לחלק לשניים: עובדות היסטוריות ומשמעויות אופרטיביות.
חלק ראשון - עובדות: ברשות העם היהודי מידע נרחב על ההתרחשויות בתקופת השואה בהן היו מעורבים פולנים מעורבות פעילה ואפילו יוזמת. על ישראל - משרד החינוך - כחלק ממדיניות לאומית כוללת, ליזום סדרת מחקרים אקדמיים, ממומנים ע"י המדינה, שעיקרם ניתוח חלקם של פולנים ברצח יהודים ובסיוע לגרמנים בביצוע הפתרון הסופי בשואה ובשנים הראשונות שאחריה. מחקרים אלה יהוו "אנציקלופדיה" היסטורית ליחסי פולנים - יהודים במהלך השואה, לרבות הרקע האידאולוגי, חברתי וכלכלי במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20.
חלק שני - משמעויות אופרטיביות: חלק זה יכלול סקר המורכב מעדויות ובדיקה משפטית שלהן, כיסוד להגדרת מדיניות טיפול ברכוש יהודי - נספים, מגורשים ונעדרים - שניטש בשואה בגלל השלכותיה. במהלכים אלה יש לשתף את יהדות ארה"ב, דרום-אמריקה ושאר העולם, ככל שמוצאה וזיקותיה של יהדות זו מתירים לה לתרום למחקר נתונים, עובדות וידע היסטורי.
למחקר זה יקבע מועד סיום. לאחר שיושלם, ידונו המדינות בהסדר המחלוקת במטרה
להגיע ליישוב היסטורי של מערכת היחסים בין העמים. ללא מחקר שיטתי ויסודי, שניתן לבקרו אבל גם להתבסס עליו בעיצוב הפתרון, תישאר הסוגיה כבעיה בלתי פתורה, שתמשיך להעכיר את האווירה בין העמים והמדינות לאורך שנים רבות.
אם המטרה היא פתרון ולא התבצרות בעמדות מצוצות מן האצבע, שומה על שני הצדדים לקבל אמצעי זה כיסוד ליישוב המחלוקת.