היום הראשון לעדותה של פאינה קירשנבאום בבית המשפט (18.03.19) הותיר רושם שהיא כבר הורשעה. אולמו של שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב
ירון לוי היה גדוש במשפטנים ובעיתונאים, שהתגודדו בהפסקות סביב נציגי התביעה. קירשנבאום, לעומת זה, הייתה לבד. איש לא ניגש אליה מלבד הצלמים והסניגור שלה
גיורא אדרת. מול המצלמות ובמשך מתן העדות, היא ניסתה לשמור בכל כוחה על ארשת פנים מאופקת. כשסיפרה על עוול שנעשה לה או לילדיה, רעד קולה, אבל היא התעשתה חיש מהרה.
בספסל הפרקליטות ישבו אנשי התביעה
יונתן קרמר וד"ר מאור אבן-חן. שניהם נראו בוטחים בעצמם, מתבדחים עם עיתונאים, מציגים חזית חזקה משותפת. אבן-חן, בכיר בפרקליטות, חתנו של השופט בדימוס
עודד מודריק, לא מסתיר את ההנאה מתשומת הלב התקשורתית לה הוא זוכה. הוא יודע להעריך והוכיח זאת בספרו "עבירות השוחד", שבו הסביר כיצד כתבה עיתונאית יכולה להיחשב כתקבול לשוחד.
הייתה זו הפעם הראשונה שקירשנבאום חשפה בפומבי את תגובתה לטענות ולאישומים נגדה. את שתיקתה היא הסבירה בהרגשה שאיש לא היה מעוניין להקשיב לה באמת. היא קראה בדבקות את הדיווחים על הפרשה, צפתה בסיקור הטלוויזיוני והגיעה למסקנה שהיא הורשעה על-ידי העיתונות המשטרה והפרקליטות. בבית המשפט היא סיפרה על ההלם שחטפה, לאחר שיצאה מהחקירה הראשונה במשטרה וקראה בעיתונות את פרטי החקירה הכביכול סודית שלה. היא תיארה איך פורסמו נגדה כתבות מרשיעות עם פרטים לא נכונים, כיצד חוקרי משטרה הסבירו לה כי המטרה של המשטרה היא
אביגדור ליברמן, ושהתיק נגדה ייעלם אם היא תפליל אותו.
בקול שבור תיארה קירשנבאום בפני בית המשפט - שהקרין כלפיה אדישות ואי-אמון - את מסכת הלחצים שהופעלה עליה ועל בני משפחתה, את ההפתעה והלחץ שלה כאשר גילתה במרכול שכרטיס האשראי שלה מבוטל והיא נאלצה להיעזר בשכנה שהייתה במקום כדי לשלם עבור הקניות, איך גילתה שלא רק חשבונותיה הבנקאיים נעצרו אלא גם חשבונות אמה, איך סיפרו לה השוטרים שגם ילדיה נעצרו, איך הדליפו לעיתונות סיפור על כסף שהועבר בקופסאות תמרים כשהחוקרים עצמם ידעו שהוא אינו נכון.
בקול כאוב פנתה קירשנבאום אל עבר ספסל הפרקליטות: "קרמר, נהגתם בי בצורה לא הוגנת ולא אנושית". ואז התערב השופט ונזף בה על שהיא מדברת כך אל נציגי ציבור ש"עושים את מלאכתם נאמנה". קירשנבאום התעקשה ואמרה כי התיק שלה, אין בו כלום מלבד רדיפה פוליטית שמסתמכת על עדויות של אנשים לא אמינים.
הכספים הקואליציוניים
קניית שלטון בכסף באמצעות מנגנון הכספים הקואליציוניים הוא מזמן נורמה. אבל עדותה של קירשנבאום חושפת את הצדדים האפלים של המנגנון הזה. היא תיארה כיצד פקידי האוצר מנחים חברי כנסת ושרים לעקוף את נהלי התקציב להשגת מטרותיהם. לדבריה, הם אינם מהווים שומרי-סף של הקופה הציבורית. בעזרתם מיליארדי שקלים עוברים מהקופה הציבורית בדרך-לא-דרך לכל מיני מטרות, חלקן מטרות ראויות שהקופה הציבורית הייתה צריכה לממן כמו חדרי מיון בפריפריה שהוקמו בכספים קואליציוניים ונסגרו כשפסקו הכספים. קירשנבאום פירטה כיצד גורמים ממשלתיים שכשלו במימון מיזמים חשובים פנו אליה בבקשה שתתן להם כספים קואליציוניים, ביניהם המשטרה - שביקשה תקציב למימון מצלמות.
לפי העדות של קירשנבאום, מדובר בשיטה. ואם-כך, מדוע בחרו בפרקליטות להעמיס עליה את פגעי השיטה בזמן שברור לכולם שהיא ממש אינה היחידה. ההתעלמות מאחרים מעלה חשש לאכיפה בררנית ולרדיפה פוליטית.
מאז שנחשפה הפרשה, שכונתה "פרשת
ישראל ביתנו", קירשנבאום ראתה בה רדיפה פוליטית שכוונה נגד מפלגתה ישראל ביתנו. פרקליטה חזר על הטענה בין כותלי בית המשפט, אבל באווירה שהייתה שם עם פתיחת עדותה - איש לא מתייחס ברצינות לטענה.
