הסופר עמנואל בן סבו מקדיש את יצירתו לילדים בכדי להתמודד עם תופעות חברתיות, תוך הצגת זווית הראייה של הילדים. בספרו החדש "רוני שולם, רוני ברוגז" הוא מביא את החשיבה של ילדים על סכסוך, פשרה וחיפוש שלום אל תוך המסגרת הביתית-משפחתית.
הנושא של חינוך לשלום הוא לא קל להתמודדות במסגרת ספרותית, ולא פעם יש תחושה שסופרים נוקטים מצב של "דום שתיקה", כשהם עומדים לנוכח אתגר זה.
הסופר בן סבו מספר את סיפורה של הילדה רוני שעוברת ממצב של "רוני שולם" ל"רוני ברוגז", ומביא למודעות את המצבים והאנרגיות השליליות שמצב ה'ברוגז' מביא לכולם, זאת כדי להוביל את הילדים הקוראים לדינמיקה של חשיבה על שלום. הספר נועד, למעשה, ליצור את הפיגום לשלום, לתחזק את החשיבה על שלום במישורים אחרים של החיים.
הילדה רוני מתקשה להתמודד עם מצב של "רוני שולם", ובקלות מגיעה לסכסוכים ומריבות ולמצב של "רוני ברוגז".
רוני כועסת, האגודל שולפת, עכשיו היא ברוגז עם כולם
לא רוצה לדבר עם אף אחד, לא רוצה לחייך אל איש בעולם.
שלומי, טליה ונריה החליטו לקרוא לה "רוני ברוגז שולם"
רוני מרימה עיניה, מקנחת אפה בכף ידה וקוראת לשלומי "גולם".
כאן עולה השאלה: איך במצב של סכסוך, היא תוכל להגיע למצב של פתרון ואיך זה ישפיע על היחסים בעתיד? האם אפשר לחיות עם הסכסוך ולהתנהל לפיו, או לחפש דרך לפתור את הסכסוך?
עמנואל בן סבו בחר במסגרת המשפחתית כמקום שבו מתרחש הסכסוך (ה"ברוגז"), כדי להראות איך יוצאים ממצב של משבר אל מצב של פתרון. השאלה המתעוררת בכל מצב סכסוך היא תמיד: על מי מוטלת האחריות להיווצרות הסכסוך? ואז עולות השאלות: על מי לפתור את הסכסוך - על הצדדים המעורבים בו או על גורם חיצוני שאינו חלק מן הסכסוך?
בן סבו מראה את הדינמיקה הזאת באמעות סיפור "מיקרו" ולא באמצעות סיפור "מקרו": סיפור קטן ומשפחתי, ולא סיפור שבטי, לאומי או גלובאלי.
הקושי ביציאה מן הסכסוך, הוא כשאדם נקלע למצב של 'סככוך פנימי' שהוא נמצא בו, שאינו מאפשר לו כלל לשמוע על גשר אל סביבתו, על דרך לצאת מן הסכסוך:
רוני מסתובבת עם האגודל, אבא מנסה שערותיה ללַטף
רוני מראה לו את האגודה ומרימה נגדו את הכתף.
אבא מנסה לשכנעה במילות פיוס, נתן לה בלון מלא במַים,
רוני לא רוצה לשמוע דבר ואוטמת את האוזניים.
הסיפור מתמקד בגיבורה רוני, הנוטה לעבור בקיצוניות ממצבים של "רוני שולם" למצבים של "רוני ברוגז". איך להגיע למצב, שהיא תושיט זרת לשלום ותגיד את הנוסח הרווח בין ילדים: "שולם שולם לעולם, ברוגז ברוגז אף פעם"?
בן סבו מספר על המשפחה של רוני, אך הספר רואה למרחוק את השלום הגדול יותר: שלום פנימי בתוך העם, שלום עם אומות אחרות, שלום עולמי.
ר' נחמן מברסלב אומר: "ותשפיע שלום על עמך ישראל ולעולם, שיהיה שלום בין כל ישראל, בין אחד לחברו, ובין איש לאשתו. ולא תהיה שום קנאה ותחרות וקנטור בין כל ישראל עמך לעולם. ויתרבה ויתגדל השלום עד שיימשך לכל באי עולם, עד שיוכלו כל אחד ואחד לעורר את חברו אל האמת, שיסתכל על תכליתו".
הסיפור של רוני מוביל אותה על הדרך שבה היא יוצאת מן המצב של תחרות וקנטור עם הסובבים אותה והיא מתעוררת לראות את האמת, מסתכלת אל התכלית: המבט שלה במראָה הוא הדרך שלה לראות את המציאות האמיתית.
המבט במראָה הוא הדרך אל ההתפכחות:
כבר לילה. רוני הקטנה עדיין ברוגז עם כל הסובבים אותה.
לבשה הפיג'מה, ובמראָה במקלחת ראתה את דמותה.
"מי זאת שם?" שאלה בבהלה, "אילו פנים חמוצות וזועפות,
זאת לא אני, רוני החמודה, הילדה עם הפנים הכי יפות".
הסיפור של רוני מראֶה את הדרך להתגברות על יצרים של שנאה ותחרות וקנאה ולחזור אל אמונה ביחסים טובים עם הסביבה הקרובה לה.
רוני חיה במצב שהיא רואה קונפליקטים חוזרים ונשנים עם הסביבה שלה, ואינה רוצה לצאת מן המצב של סכסוך, של "ברוגז". הסיפור מוביל למחשבה שלא ניתן לקיים חיים משותפים בין בני אדם בלי מצב של שלום, של קבלת הצדדים השונים שאינם אַתה. הסיפור מוביל לחשיבה שאין לחפש כל הזמן "פתרון צודק", אלא יש לחשוב על חיים ביחד, על פשרה ועל וִיתור. ברגע שרוני מוותרת על עמדת ה"ברוגז" שיֵש בה, היא חוזרת אל מצב הפיוס הפנימי וחוזרת למצב של "שולֶם".
אל נשכח את השיר של
יהודה עמיחי, המבטא זאת בצורה חדה וקולעת:
מן המקום בו אנו צודקים
לא יצמחו לעולם
פרחים באביב.
המקום בו אנו צודקים
הוא רמוּס וקשה
כמו חצֵר..."
ברגע שרוני נחלצת ממצב פנימי שבו היא רואה עצמה מקופחת ופגועה, היא נחלצת מן הסכסוך. ברגע שהיא רואה מה הסכסוך הזה גורם לה ואיך היא נראית במראָה כשהיא במצב של סכסוך, או אז נובטים הניצנים של פתרון.
עמנואל בן סבו בחר במסגרת של משפחה, שָם הדרך להגיע אל המכנה המשותף היא הטובה ביותר: מדובר בשותפות של גורל, שותפות של משפחה. ברגע שרוני חשה את המשותף לה ולמשפחתה, היא בדרך אל מצב של "שולֶם", של שלום עם משפחתה.
רוני שולם עם כולם: עם הכיסא, השולחן ואפילו עם יונתן,
עם אופיר, נועה, שקד וענבל, וגם עם הנודניק מתן.
רוני לא קוראת לשלומי גולם, ולה לא קוראים יותר בכינויי גנאי:
"רוני שולם ברוגז", אלא "רוני שולם עד בלי די".
