יש הטוענים שגנץ הגיע להישגים עצומים, כי גרף 35 מנדטים כפוליטיקאי מתחיל במערכת בחירות של חודשים ספורים, אך טענה זו רחוקה מלהיות מדויקת ואנסה להוכיח זאת במספר נקודות:
1. גנץ הרשים בסקרים עוד לפני שפתח לראשונה את פיו ולכן ברור שהישגיו נבעו מיחצנות של אלו שדחפו אותו לפוליטיקה ולא ממנו. דווקא כשהתחיל לדבר רמת הפופולריות שלו ירדה ( פרט למצב בסקרים המחמיאים שבאו לאחר נאומו הראשון שוודאי הוכן בקפידה על-ידי יועציו הפוליטיים, וגם בנאום זה אשר ניסה לרצות באופן מלאכותי את כל חלקי העם היו פגמים). אילו הבחירות היו מתעכבות, סביר להניח שהישגיו היו יורדים עוד. כמעט כל ההילה שלו נוצרה עוד לפני שפתח את הפה, והחודשים הספורים שבהם התמודד לא הספיקו כדי למחוק אותה. מדובר בהישג של יחצניו ולא בהישג פרטי של גנץ.
2. גנץ החמוש בשני רמטכ"לים נוספים (וביחד איתו, שלושה) לא הצליח להתמודד מול נתניהו אחד.
3. גנץ הגיע ל-35 מנדטים לאחר איחוד עם 2 מפלגות נוספות (המפלגה של לפיד והמפלגה של יעלון). זאת אומרת ש-35 המנדטים שלו מתחלקים ל-3 מפלגות שונות. אם נצא מתוך הנחה שבוגי לבד לא היה עובר את אחוז החסימה אז נוכל לתת הנחה לגנץ ולטעון שקולותיו מתחלקים לשתי מפלגות ולא לשלוש ועדיין מגיע לבוגי איזה פרור של שני מנדטים לפחות. במילים אחרות - 3 מפלגות שרצו בראשות גנץ התמודדו מול מפלגה אחת שרצה בראשות נתניהו. מה לדעתכם היה קורה אילו נתניהו היה מתאחד עם 2 מפלגות נוספות?
4. גנץ הגיע ל-35 מנדטים כי שתה את המנדטים של מפלגות השמאל האחרות. מהלך שהשפיל את מפלגת העבודה בצורה יוצאת דופן (צריך להסתכל עליה עכשיו בזכוכית מגדלת) וכמעט הביא למחיקתה של מר"צ. רק במזל רב, הוא נמנע ממפלה גדולה אף יותר, כי חסרו למפלגתם של בנט/שקד קולות בודדים להרחבה נוספת של גוש הימין על חשבון הגוש שהוא עומד בראשו. מבחינה זו בלבד, הוא לא שונה מביבי שגם התרחב על חשבון האחרים.
