X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  ספרים
חודשים ספורים לאחר כניסת הגרמנים לעירן הופך בלי משים "יומנה של הלנקה "גם ליומנה של האם תיעוד ילדותה של הלנקו הקטנה הופך למסמך שמשקף את מציאות החיים ההולכת ומידרדרת
▪  ▪  ▪

אנה פופר נולדה בפראג (Praha). היא ובעלה ארנושט (ארנסט) פלטין היו בני המעמד הבינוני הגבוה של יהודי פראג, ובביתם דיברו צ'כית. ב-11ביולי 1931 ילדה פופר-פלטין את בתה הבכורה, הלנה, בבית-יולדות פרטי. לפי מנהג בית-החולים קיבלה האם שי: יומן ריק כרוך 2 ביוני 1933 נולדה חנה'לה, אחות להלנקה, אך יומן חייה לא שרד.
ב"יומן הלנקה" שכתבה, הקפידה פופר-פלטין לתעד את תהליך צמיחתה והתפתחותה של בתה, ילדה שנולדה בראשית שנות השלושים היציבות, בימים שלא היה בהם כדי לרמז על ההתמוטטות שתתחולל בסוף אותו עשור.
11 ביולי 1931
בשעת הלידה היה צבע עינייך כחול כהה. במלאת לך 15 חודשים, התחלף הצבע לירוק-חום. בגיל שלוש הפכו עינייך לחום זהב. צבע השֵׂער — בלונד. על המצח, מעל לאף, ישנו כתם קטן בצבע אדום. אומרים לי שהוא ייעלם עם הזמן...
יום ג' 27 ביולי 1931
היום רחצה המטפלת את הלנקו בפעם הראשונה.
היא אוהבת מאוד להתרחץ. בזמן הרחצה היא לא הוציאה הגה, רק התבוננה סביבה כאילו מנסה להבין מה קורה. מחלת הצהבת עברה כמעט לחלוטין. עור גופה מתקלף, גם בידיים וגם בראש. אחרי הרחצה מרחנו אותה בקרם "Nivea" ופיזרנו עליה טלק ריחני. כעבור מספר רחיצות, הלנקו כבר מחייכת באמבטיה ולא מסירה מאתנו את עיניה. מי היה מאמין שכאשר ימלאו לה שנתיים וחצי היא תסרב להתרחץ — תתנגד ולא תרצה להיכנס למים. בעיקר היא שונאת לחפוף את שערה. איזו בושה [...] .
הקורא בדפי היומן מלווה את הלנקה בטיולה הראשון, לומד על חיוכה הראשון, על מחלותיה ועל תזונתה, על דרכי הטיפול בה ועל המילים הראשונות שהגתה:
ב-8 במרץ 1932 היא אמרה Mama. מאז ה-30 בחודש היא אומרת טִיק-טָק! ופונה כלפי השעון על הקיר. אחר-כך היא כבר אמרה [Nein: לא !בגרמנית]. ב-24 ביוני 1932 הלנקו התחילה לנפנף במטפחת לשלום כשהיא אומרת: "טק, טק סמה ["אני מרגישה טוב ...]. היא אומרת גם "פופה ["בובה"], "הב הב", "קיטי" [פרחים]. מחודש זה ואילך היא מצביעה ואומרת "ציפור" ובאוגוסט התחילה לצעוק: "הייס הייס" ["חם חם"!] כשהיא מצביעה על התנור.
חודשים ספורים לאחר כניסת הגרמנים לעירן הופך בלי משים "יומנה של הלנקה "גם ליומנה של האם. תיעוד ילדותה של הלנקו הקטנה הופך למסמך שמשקף את מציאות החיים ההולכת ומידרדרת.
ינואר 1939
הלנקו חולה. יש לה שפעת. היא משתדלת מאוד. הורו לנו לתת לה תפריט מיוחד [...]. היא מקבלת קלציום וארבע פעמים ביום מחצית הגלולה דיפרון לילדים.
[...] בקיץ 1938 נסענו עם הילדות לפריינשטט [עיר קיט בהרים]. שכרנו דירה אצל מר וולנר. ב-23 בספטמבר 1938 הודיעו על גיוס כללי של צבא צ'כוסלובקיה. תלו מודעות בחוצות העיר. אבאל'ה היה צריך להתגייס מיד בבוקר בעיר אולומוץ [Olomouc]. אחרי כן התנהל משא-ומתן בין צרפת ואנגליה מזה ובין איטליה וגרמניה מזה. המשא-ומתן התחיל במשכנו של היטלר בגודסברג, עבר לברכטסגאדן ולבסוף למינכן. במינכן הוחלט שצ'כוסלובקיה תוותר על שטחי הסודטים הגרמניים. ב-10 בספטמבר הדודה הייתה בוויטקוף וכבר לא חזרה. אבא היה מגויס עשרה ימים, ואחר-כך גם אנחנו חזרנו מהנופש לפראג. זה היה ב-13 באוקטובר.
ב-14 במרץ 1939 נקרעה סלובקיה מצ'כוסלובקיה, ובאותו הלילה כבש הצבא הגרמני את העיר מורבסקה-אוסטרבה Ostrava]. [Moravská בצהריים התנופפו כבר בהרמניצה דגלים לבנים. באוקטובר אחרי שהוא התעלף, נסע הנשיא הנבחר, ד"ר האכה לברלין, כדי לנהל משא-ומתן עם הקנצלר הגרמני. ב-15 במרץ הגיע הצבא הגרמני לפאתי פראג. צ'כיה ומורביה הוכרזו כ"פרוטקטורט של הרייך הגרמני". בראש הפרוטקטורט עומד האציל הגרמני פון-נויראט Neurath]. von Freiherr [Konstantin
ב-25 במרץ עברנו לגור בפראג ברובע השביעי, או-פרגמנטקי מס 2. 'יש לנו דירה עם כל הנוחיות. הילדות ישנות בחדר השינה שלנו, יש לנו חדר אוכל וסלון. בפסח הגיעה הדודה לבקר אותנו, והלנקו כתבה מכתב: [המכתב נכתב בצ'כית, בשגיאות דקדוק ובשגיאות כתיב, ושולבו בו מילים בגרמנית].
אימא עהובה.
אני מאוד שמחה שאדודה האאובה שוב אצלנו. אני קתבתי לדודה אצלנו מחתב. תמסרי ד"ש לאבא, לחריסטל, למרתה והבוב שלה, ולכולם שנמצעים בעיירה ויקשטאט.
אני הלנה
שנת הלימודים הסתיימה ב-25 ביוני 1939. הייתה זו שנה עצובה מאוד. האירועים הפוליטיים הטילו צל על חיינו וגם התלמידים נפגעו. הלנקו החליפה שבע פעמים את המורה וחמש פעמים את בית-הספר. ציפינו שהיא תקבל תעודה גרועה, אך המורים התחשבו בתלמידים שנמנעה מהם תמיכת ההורים, כבימים עברו, ימים טובים יותר. יחסית התעודה הייתה טובה. בכל המקצועות היא קיבלה "מעולה", רק במתמטיקה "טוב מאוד". זה לא היה צודק מכיוון שהיא טובה מאוד במתמטיקה. לעומת זאת, הכתיב שלה משובש ובכל זאת היא קיבלה "מעולה ...אנחנו מתכוננים לצאת לחופשה בקרלשטיין, אבל מי יודע מה יהיה.
ב-28 ביוני 1939, נסענו לחופשת קיץ בקרלשטיין, ושכרנו דירה אצל אוטו וינטרניץ. הלנקו מתנהגת כנערה בוגרת: היא הולכת לעבוד בשדה וברפת וכמה פעמים אף הצליחה לחלוב פרה. היא כלל לא פחדה.
ב-25 באוגוסט, בתום החופשה, הודיעו ששנת הלימודים תיפתח רק ב-18 בספטמבר מכיוון שיש חשש מאיזושהי מגפה של מחלת ילדים, נדמה לי שזה "פוליו" — שיתוק ילדים. רצינו לרשום את הבנות לבית ספר שכונתי אך דחו אותנו. לא רצו לרשום אותן. לדבריהם, משום שהן כבר היו רשומות בבית ספר אחר. הם אישרו כי העברת ילדים יהודים מבית ספר לבית ספר טעונה אישור של משרד החינוך.
בינתיים פרצה המלחמה בין גרמניה ופולין. ב-1 בספטמבר וב-2 בספטמבר הצטרפו למלחמה גם אנגליה וצרפת. בשל המצב לא נשלח בינתיים את הבנות לבית-הספר. כבר מה-10 באוגוסט מקבלות הבנות שיעורי דת אצל מדריך רוחני בשכונת בודיאני.
ב-12 בדצמבר הוטבלנו בסודיות ובחשאי לנצרות. נכחו רק הכומר, שמש הכנסייה, גב 'קורינט (אשת הכומר), הילדים והאימא הזקנה. שנת הלימודים נפתחה רק ב-16 באוקטובר מכיוון שהייתה מגפת פוליו, כך אומרים.
המלחמה עם פולין הסתיימה עוד בסוף ספטמבר בניצחון גרמני. את מחציתה של פולין סיפחו הגרמנים לעצמם, והמחצית השנייה סופחה לסובייטים [...] .הגרמנים משתוללים באוסטרַבה בצורה איומה. באמצע אוקטובר הם שדדו כמעט את כל הרכוש היהודי. הגברים היהודים נאלצו לחתום על הצהרה, כי הם מוותרים מרצון על רכושם וכי הם מתנדבים לקורסי הכשרה מקצועית. בינתיים שולחו הגברים לעבודות כפייה בפולין. לנשים צפוי כנראה גורל דומה.
להלנקו יש מורה צעירה בבית-הספר. נראה מה היא תלמד השנה. בבתי-הספר מתחילים ללמוד גם גרמנית. הלנקו שולטת בגרמנית, לכן היא לומדת בנוסף לגרמנית גם צרפתית. יש לה מבטא טוב, ואנחנו מקווים שהיא תלמד היטב את השפה.
[...] הגיע כבר יוני 1940. הן בתעודות המחצית הראשונה של שנת הלימודים הן באלה שבסופה, הביאה הלנקה ציונים מצוינים. בכל המקצועות היא קיבלה "מעולה", פרט לכתיב "טוב ". אבל הציון בהחלט מגיע לה. המורה, ארנוצ'קה ווצטובה ("ארנוצ'קה — "חומץ, איזה שם ?!) מבית טומשיק, משפיעה לטובה על הלנקו.
המלחמה מתפתחת ומתקדמת. נורווגיה, הולנד, בלגיה וצרפת נפלו בידי הגרמנים. איטליה לוחמת לצד הגרמנים. בגלל המלחמה לא נצא השנה לנופש . [...] מנהל בית-הספר התחיל לדבר עם הילדים בגרמנית. ב-11 באוקטובר קיבלנו אשרת כניסה לאמריקה, לכן מ-16 לחודש לומדת הלנקו אנגלית.
מה יהיה בהמשך?
הלנקו לא צריכה יותר ללכת לבית-הספר. היא לומדת פרטי אצל המורָה פייפר, שהיא פדגוגית מצטיינת.
[...] המחירים עלו בצורה חדה, בעיקר מצרכי המכולת: שלושה ק"ג לחם עלו לפני המלחמה 5 קרונות ועכשיו 9. — הסוכר עלה 5-6 קרונות ועכשיו — 7.20. החלב עלה 1.20 קרונות ועכשיו 2.80. — בשר עולה 28 קרונות במקום 14, אבל לא ניתן כלל להשיג בשר, ומבשר חזיר שבענו עד מעל לראש [...]. באוסטרבה עלתה החמאה 24 קרונות ועכשיו 34. אנחנו מקבלים הקצבה שבועית של 35 גר 'חמאה לאדם. הילדים מקבלים 100 גר'. השומן עולה 21,60 קרונות, ובשוק השחור 40. החמאה עולה בשוק השחור 40-90 קרונות. הקמח עולה 4.5 קרונות, ובעד ק"ג סבון אנו משלמים 40 קרונות.
זאת מלחמה.
היהודים כלל אינם מקבלים תלושים לביגוד או הנעלה.
הסתיימה שנת הלימודים 1941-1942. בסיום השנה נבחנו הבנות בבית-הספר היהודי. הן עמדו בהצטיינות בכל המבחנים וקיבלו רק "מעולה". זה קצת הפתיע אותי לגבי הלנקו, שבמהלך השנה הייתה קצת עצלנית ומלאת התנגדויות לכל. נאלצתי לשבת לידה כדי שתכין שיעורי בית [...] .בחופש הגדול לא יצאנו כמובן לנופש מכיוון שנאסר על היהודים לעזוב את מקום מגוריהם. לכן למדו הבנות לשחות בנהר הוולטבה במים מלוכלכים, ליד הנמל בהולשוביצה.
ב-1 בספטמבר חזרו הבנות ללמוד במסגרת פרטית. הלנקו למדה אצל המורה פוגל, שמלמדת אותה ואת אוויקה פופר יחד. מה-19 בספטמבר 1941 חויבו כל היהודים לענוד כוכב צהוב ובתוכו כתובה המילה Jude. מיד החלה תעשיית הבדיחות: רחוב מייזלובה החל נקרא [" d'Etoile" "Place כיכר הכוכב "בפריז"], רחוב דושנה נקרא "שביל החלב", הכוכב הוא "אות הצטיינות" ליהודים. באותו היום גם פיטרו את אבא שלנו מהמשרד, והחלו זמנים של דאגות גדולות לכולנו. אני חייבת להזכיר שוב את היוקר הנורא שהולך וגדל. כל צרכן מקבל תמורת תלושים ל-400 גר' בשר לשבוע, לפעמים רק 350 ו-2 ק"ג תפוחי אדמה. איך נרָאה בעוד שנה?!
[...]מאי — 1943 סיפרתי רק על עליית המחירים והשינויים בהקצבות. בגלל שטף האירועים של השנה שחלפה: טרנספורטים של יהודים מה-15 באוקטובר 1941, ענידת הטלאי הצהוב עם האותיות המרכיבות את המילה — Jude פשוט לא הגעתי לכתיבה ביומן.
היהודים כבר לא מקבלים בשר. הארים מקבלים 200 גר 'לשבוע. גם דבש מלאכותי אין אנו מקבלים יותר. חלב — רק לילדים עד גיל 6. איננו מקבלים גם הקצבה של ריבה, סוכריות, דגנים, שימורים וכד'. קמח עולה 100 קרונות אך לא ניתן להשיגו. בשר חזיר עולה 400, שומן חזיר 8 620.-700 — ק"ג אווז מפוטם עלו בחורף 2,500 קרונות, אווז צעיר 300, —סבון עולה 300 אך אין להשיג.
24 במאי 1943
הלנקו היקרה,
דברייך מאתמול הדהימו וציערו אותי עד כדי כך, שאני חייבת לכתוב לך כמה הערות ביומן החיים שלך. את למדת מאנשים פשוטים ביטויים שרק נערות רחוב, כמו פרוצות, משתמשות בהם. אני לא רוצה שתהיי כזאת. את אומרת, למשל, "מחראה" "ו"משתנה" במקום "שירותים"; "לזלול" "ו"לקחת שלוק" במקום "לאכול" ו"לשתות". בנוכחות אנשים את אומרת "להפליץ", ולאחותך את קוראת "פרה". גם את חברייך את מכנה בכינויים דומים: "פרה", "שור" ו"חמור" [...] .הערתי לך שילדה ממשפחה טובה לא משתמשת במילים כאלה. על כך ענית לי תשובה מלווה בתנועת יד מזלזלת, כזו שמשתמשים בה נערי רחוב: "מה, אנחנו משפחה טובה ?!הרי אנחנו רק יהודים!!"
רק יהודים ?!מה הלנקו, שכחת שהיהודים היו העם הנבחר? שמקרב היהודים יצאו המלכים הנשגבים ביותר וגם ישו הנוצרי?
האם שמעת פעם על יהודי רוצח? הביטי על המשפחה המורחבת שלנו, על אבותינו וכך הלאה. הביטי בקרובים שלנו, בחברים — איש מהם, אף לא אחד, לקח מימיו דבר שאיננו שלו מאדם כלשהו. ואת אומרת "רק יהודים?!" אדרבה! דווקא משום שאנחנו יהודים, אל לנו להיות בלתי הגונים.
אנחנו צריכים לבלוט בזכות התכונות הטובות והנשגבות באדם. אנחנו צריכים לתמוך זה בזה, להיות מוסריים, חברים איש לרעהו, לא לשקר ולא להתנהג בצורה פרובוקטיבית.
בעוד שנים אחדות, כשתגדלי ותקראי את השורות האלה, חרטי אותן על לוח לבך, זכרי ושנני אותן היטב.
מתחת לשורות האלה מתחה פופר-פלטין קו בעט ואחריהן הוסיפה שורה אחת בעיפרון:
3 ביולי — 1943 נסיעה לטרזיינשטט.
מתוך הדוחות של טרזיינשטט:
ארנושט פלטין, יליד 1889, שולח ב-6 בספטמבר 1943. היעד —אושוויץ.
אנה פלטין, ילידת 1904, שולחה ב-6 בספטמבר 1943. היעד —אושוויץ.
הלנה פלטין, ילידת 1931,שולחה ב-6 בספטמבר 1943 היעד —אושוויץ.
חנה פלטין, ילידת 1933, שולחה ב-6 בספטמבר 1943. היעד —אושוויץ.
איש לא חזר.

מפגש אינטימי
הספר מעוצב כיומן אישי וקולקטיבי, ולכל אישה סימניה המייצגת באופן ויזואלי רגע, רושם, אסוציאציה
▪  ▪  ▪

האסופה השמיעני את קולך ונסו הצללים מוקדשת לסיפורה של האישה היהודייה בתקופת השואה ולנקודת המבט הייחודית שלה. האסופה מחולקת לשערים העוסקים בהיבטים שונים של סיפור השואה: ברייך השלישי, בגטאות, בגיאיות המוות, במחנות הריכוז ובמסגרות המאבק האנטי נאצי.
הקוראים נחשפים לחייהן של נשים יהודיות, עירוניות וכפריות, אימהות ונשות קריירה פורצות דרך, אורתודוקסיות, פעילות פוליטיות, נשים שנטלו חלק בעולם היצירה והתרבות לפני המלחמה וילדות צעירות. בקולן, על-פי כתביהן וזיכרונותיהן או על-פי עדויות הקרובים להן, מציגה האסופה מנעד רחב של נקודות מבט, דרכי התמודדות ואופן פעולה במציאות בלתי אפשרית, באזורי השליטה של הנאצים ובעלי בריתם, ממערב אירופה ומזרחה ועד צפון אפריקה. השער החותם את האסופה מתאר את חזרתן לחיים של מקצת הנשים ואת תרומתן לחברה ולתרבות בעולם בתר מלחמתי. מיליוני נשים יהודיות נרצחו בתקופת השואה, הסיפורים מעוררי ההשראה המובאים באסופה הם מצבת זיכרון לכולן.
אסופה זו אומנם מתמקדת בקולה של האישה היהודייה בשואה, אך גם נשים לא יהודיות שקיבלו את אות חסידי אומות העולם שובצו בה.
באסופה מאמר מקדים "הנשמע קולן? נשים בתקופת השואה", מאת דליה עופר ולינור ג. ויצמן, ובסופה מפתח שמות הנשים המשתתפות בה.
הספר מעוצב כיומן אישי וקולקטיבי, ולכל אישה סימניה המייצגת באופן ויזואלי רגע, רושם, אסוציאציה. הרגעים מתחברים לציר המאפשר מפגש אינטימי עם כל אחת מהנשים לצד התגבשותה של תמונה רחבה וסיפור משותף.
בתיה דביר, היסטוריונית של מכון מורשת ע"ש מרדכי אנילביץ'. את עבודת ה-M.A שלה כתבה בנושא יומנו של אדם צ'רניאקוב, יו"ר היודנראט בגטו ורשה, בהנחייתו של פרופ' ישראל גוטמן ז"ל. בעבר עבדה בבית הספר המרכזי להוראת השואה ביד ושם וכן נמנתה עם צוות ההיסטוריונים ששקדו על הקמת המוזאון החדש ביד ושם. חיברה ביחד עם אלכס דנציג את המדריכים למסייר בפולין – ורשה; לובלין; לודז' וסביבתה; גליציה; ביאליסטוק, פלוצק, טורון, פוזנן – שראו אור בהוצאת מורשת.
פרופ' דליה עופר, עמדה בראש הקתדרה לחקר השואה ויהדות מזרח אירופה ע"ש מקס וריטה הייבר, במכון ליהדות זמננו ובמרכז מלטון לחינוך יהודי בבית הספר לחינוך. כיהנה כראש המכון ליהדות זמננו ע"ש אברהם הרמן ועמדה בראש המרכז הבינלאומי לחקר האנטישמיות ע"ש וידאל ששון באוניברסיטה העברית בירושלים. פרופ' עופר הייתה נציגת האוניברסיטה העברית בוועדה האקדמית של יד ושם וחברת הנהלת המרכז לחקר השואה ביד ושם. היא עמדה בראש חבר הנאמנים של בית הספר התיכון ליד האוניברסיטה ושמשה כיו"ר הוועדה המקצועית להיסטוריה במשרד החינוך וועדות מטעם המועצה להשכלה גבוהה. פרופ' עופר פרסמה מחקרים רבים בתחום השואה, העלייה לארץ ישראל וזיכרון השואה.
ב-2018 זכתה בפרס:Distinguished Achievement Award in Holocaust Studies, from the Holocaust Educational Foundation of Northwestern University

השמיעיני את קולך ונסו הצללים: מבחר מקורות מאת נשים בתקופת השואה. עורכת: בתיה דביר. הוצאת יד ושם בשיתוף מורשת. מהדורה אלבומית 378 עמודים, 115 שקל.
תאריך:  16/04/2019   |   עודכן:  16/04/2019
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות שואה וגבורה
אביטל שולומון
הצגת תיאטרון חדשה ומקורית, המשלבת תנועה, משחק ותיאטרון חזותי    ההצגה מבוססת על הרומן מאת דויד גרוסמן המטפל בנושא השואה מזוויות אישיות מאוד ולא שגרתיות
יצחק מאיר
הנימה של "לסלוח" גם על חטא שאין לשכוח היא בעלת צליל תיאולוגי דתי    המושיע כיפר בדמו על הצלב על פשעי האנושות כולה    אין בעולמו חטא שלא יכופר אם החוטא מכיר באדנותו של בן האלוהים
איתן קלינסקי
אני מביע תמיהה מה קרה למשה פייגלין לפני 23 שנה, מועמד לחברות בכנסת ישראל ה-21, להצביע על היטלר כאדם שזיכה את גרמניה "במשטר מופת, במשפט תקין ובסדר ציבורי"
עזרא אלנקם יכין
התוצאות הנוראות ביותר של האנטישמיות היו בפוגרומים האיומים במזרח אירופה    אולם, שנאת ישראל חמורה לאין ערוך ממפגעי האנטישמיות    עם כל הזוועות שמבצעים האנטישמים, מעשיהם מקומיים ומכוונים נגד היהודים בסביבתם
משה ניסנבוים
הכתבה הנדירה פורסמה תחת הכותרת הגדולה - "היטלר נענש ב-1,000, על העליבו עורך דין יהודי", בעיתון "דואר היום" בתאריך 14.6.1932 שיצא לאור בירושלים
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il