דרוש אקטיביזם אזרחי, לא שיפוטי

בתום ספירת הקולות בבחירות 2019, התברר שאחוז הקולות הכשרים מכלל בעלי זכות ההצבעה בבחירות אלה עמד על 68.2%, כ-4.2% פחות מבבחירות 2015. אני מניח שהכל מבינים שהשתתפות רחבה בבחירות מעידה על בגרות אזרחית והבנת משמעותה של דמוקרטיה. לטעמי, השתתפות פעילה חשובה לא פחות מעצם התוצאה, משום שהתוצאה זמנית (עד לבחירות הבאות) והשתתפות פעילה היא חלק מתרבות אזרחית של דמוקרטיה בריאה. גורמים שונים ניסו לבחון ולהעריך את הסיבות והגורמים לירידה זו ובין אחרים עלו השערות שהסיבה קשורה לשחיתות הציבורית (בעיקר מוקדה אמירה זו בתיקים התלויים נגד ראש הממשלה נתניהו ומספר שרים וח"כים), במחאת הערבים ובאדישות הציבור. לדעתי, גורמים אלה משפיעים על התוצאה אבל השפעות אלה קלות יחסית. הסיבות העיקריות הן שתיים: חינוך ותרבות לקויים וחוסר אחריות אזרחית. אילו הייתה זו השחיתות, היינו צריכים לראות הצבעה מסיבית, שמבטאת מחאה ציבורית חריפה שדוחפת לשינוי המערך המנהיגותי בכל התחומים ובכל הרמות בהן מתגלית שחיתות. סקרים ותגובות ברשתות החברתיות מעידים שהציבור סולד משחיתות, אבל מתנגד לכך שאת הנורמה - מהי שחיתות יקבעו עיתונאים, משפטנים המייצגים אינטרסים פרטניים או יריבים פוליטיים ואידאולוגיים, ההופכים את המלחמה בשחיתות לקרדום לחפור בו. מבחינה זו הייתה מערכת הבחירות האחרונה הצבעת מחאה הפוכה - נגד ניצול לרעה של השימוש בטענה בדבר שחיתות המועמד היריב, להתחמקות מהתמודדות ממשית ולקושש באמצעותה הישגים פוליטיים. אי-שביעות רצון, היא זרזת מובהקת של אי-שיתוף פעולה כגון הימנעות מהצבעה - בבחירות מדובר במחאה פסיבית, אבל ברורה. אילו היו אלה הערבים בלבד או בעיקר, היינו רואים השפעות אלה מזמן, למשל: בבחירות לרשויות המקומיות, שגם הן חלק מהמערך השלטוני של מדינת-ישראל. ראינו בבחירות אלה תגובות מחאה של ערבים, שהביאו למיעוט השתתפות בהצבעה, אבל אלו לא נבעו מאותן סיבות שאפיינו את מחאת המגזר היהודי. במגזר הערבי היו ביטויי אי-שביעות רצון כלפי המפלגות הערביות ותפקודן לטובת המגזר; היו ביטויי אי-שביעות רצון כלפי תופעות האלימות במגזר שאינן מטופלות כהלכה והיו ביטויי מחאה, במיוחד במגזר הדרוזי, כלפי חוק הלאום. מיעוט ההצבעה במגזר הערבי הוריד את שיעור ההשתתפות הכללי (שהיה מעט יותר מ-4% בהשוואה לבחירות 2015), להערכתי, ב-1.5% עד 2%. מאידך-גיסא, חשיבות הבחירות הללו, הייתה אמורה לגרום בחברה רציונלית, לעלייה גבוהה יחסית של שיעור ההשתתפות הכללי לעומת בחירות 2015 והדבר לא קרה. מכאן אני מסיק שהבעיה אינהרנטית יותר וקשורה במודעות ותרבות אזרחית בדמוקרטיה.

מסלול מחדש

המחאה הערבית נגד חוק הלאום מובנת אבל בפירוש לא מקובלת. שום דבר ואף אחד אינם רשאים לנסות לגזול מהעם היהודי את זכותו להגדרה עצמית ולמדינת-לאום משלו; חוק הלאום בא לומר זאת באופן הכי ברור והכי מפורש. מי שאינו מבין זאת או אינו יכול או מוכן להשלים עם כך, חייב לחשב לעצמו מסלול מחדש; כאן מחאות אזרחיות אינן הדרך הנכונה. אינני מיחס לאדישות משקל ניכר, אבל מיחס משקל רב לשילוב של שני גורמים אחרים: א. אי-הכרה בעמדת הבכורה (רוב יציב) של הימין בפוליטיקה הישראלית. ב. אי-הבנה של מהות הדמוקרטיה כמסגרת חברתית, שבה חשיבות נכרת וערך מהותי להשתתפות היחיד בתהליך קבה"ח הלאומי, לקביעת המסגרת השלטונית המובילה, לפחות לטווח הקרוב. הגורם הראשון מחולל שתי תגובות: התעלמות והתכחשות. הנחת הנוקטים בגישה זו היא שניתן יהיה להתגבר על המציאות הדמוקרטית, בדרכים אחרות. חלקים מהשיטה ראינו במסע הבחירות שהתחיל כבר לפני כשנתיים במניפולציות משפטיות, בהפגנות רחוב, בתקשורת עויינת ובהפעלת רשתות חברתיות במימון זר ורב, כניסיון לעצב מחדש באמצעות שטיפות מוח את דעת הקהל. הכשלון בבחירות 2019, יחייב את החושבים כך לחשבון נפש חדש. אם מתחשבים בכך שמחנה הימין איבד קרוב ל-8 מנדטים ברסיסי מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה - השיטה לא רק שלא עבדה לטובת מפעיליה, היא אולי ההסבר החשוב ביותר לכישלונם. סביר להניח שבבחירות הבאות יפיק הימין לקחים גם מעובדות אלה. הגורם השני חשוב יותר ומצביע על שתי לקונות מהותיות בהוויה הישראלית: ראשית, כשל חינוכי מתמשך. אי-הבנה ואי-הפנמה של מהות התהליך הדמוקרטי ושל חשיבות ההשתתפות בו, כדרך הלגיטימית היחידה לתת לשינוי עמדות בציבור שהושג בתהליכי שכנוע והסברה עניינית, מעמד בלעדי בתהליכי ההכרעה בבחירות. אי-הכרה מספקת של יסודות המחשבה ומהות המבנה והפעולה של המשטר הדמוקרטי, אינם מאפשרים דיון ציבורי ענייני ואינם מבהירים לציבור מדוע ועד כמה אי-השתתפותו היא בגדר תמיכה ברעיונות ובייצוג של היריבים הפוליטיים, או של אינטרסים זרים. חוסר ידע זה מוביל לחוסר אחריות - הפקרת זכויות ואינטרסים של "המוותרים על זכותם להכריע". הבנה, מחייבת ידע; וכאן מתחילה השרשרת: חינוך אזרחי וחינוך לאזרחות פעילה.

פייק ניוז

אין ספק שיש להוסיף כאן גורם נוסף, שאיננו נכלל בשאלה המקורית דלעיל וזו התקשורת - שחקן חשוב בכל מערכת בחירות ותהליכי עיצוב דעת קהל. הטכנולוגיה משפיעה על מבנה התקשורת ועל הדרך בה היא מעבירה את מסריה לציבור ומעצבת את עמדותיו. בשנים האחרונות, המרכיבים המשפיעים ביותר הם רשתות התקשורת החברתית מבוססות אינטרנט - קווי ואלחוטי, לרבות הטלפונים הסלולריים. התקשורת היא הגורם הראשי המחולל ומאפשר את תופעת "הפייק ניוז" ו"האמת האלטרנטיבית", וערוץ ההפצה המרכזי שלהם. מבלי להיכנס לדיון מפורט בשאלה מה קודם למה או מי חזק ממי - מחוללי "הפייק ניוז" מקהל היעד שלהם או להפך - ברור שהאינטראקציה בין שני הגורמים משנה את הסביבה בה אנו מתפקדים. שינוי מרכזי הכובד של ההסברה משיקולים רציונליים לתחושות בטן, גורמים לציבור ההולך לבחירות לקבל החלטות אמוציונליות כלפי מציאות מדומיינת, במקום החלטות רציונליות כלפי מציאות עובדתית. אי-הבנה או אי-הכנה להתמודד כראוי עם שינויים והטעיות אלה, הם חבלה חמורה בדמוקרטיה, המושתתת על הכרעה מתוך שיקול דעת אישי מבוסס עובדות ונקי ממניפולציות קוגניטיביות. בבחירות האחרונות ראינו תופעות אלה בצורה שכיחה מאוד ובעוצמה שלא חזינו בה בעבר. בחירות שהיו צריכות לעסוק: באיומים הביטחוניים האקטואליים, בתוכנית טראמפ שעל סדר היום, בבעיות כלכלה לא פשוטות, בתשתית הציבורית התומכת בחיי היום-יום, בעליה וביחסים עם יהדות העולם - עוסקות במסע צלב אישי נגד ראש ממשלה מכהן. מערכת הבחירות עסקה כמעט באופן בלעדי בניסיונות הפללה, בעיצוב דימוי אישי ומשפחתי שלילי, בגיוס סיטונאי של קציני צבא בכירים מאוד בדימוס להעמדת מפלגת פיקציה רעיונית מול מחנה הימין והסוגיות הבסיסיות שעל הפרק. מפלגה זו לא תרמה כמעט מאומה לדיון הענייני. המרחק בין התנהלות זו ואחרות הדומות לה, התרחקו מרחק מסוכן מתהליכים דמוקרטיים תקינים ומצב כזה כבר אינו רחוק מ"פוטש"; חסרו עוד מעט הפגנות רחוב המוניות, על-מנת שהמצב יתפתח לכלל עימותים אלימים. נראה שהציבור עצמו, יותר ממנהיגיו, התעשת מעט ברגע האחרון. תוצאת ההשתתפות בבחירות, שנפלה הפעם בכ-4% מתוצאת 2015, היא בגדר של קריאה לסדר: הציבור קרא לסדר את הפוליטיקאים והקמפיינרים שלהם, בין היתר באמצעות היעדרות מן ההצבעה; שיטה לא מומלצת אבל קיימת כעובדה. ל"חכמת ההמונים" אפיקי שיח רבים ומגוונים עם הציבור ובמיוחד עם קבוצות "מיוחדות" בו. חכמה זו שהביאה הפעם להתמעטות ההשתתפות, תלך ותעמיק במשובים שליליים מסוגים שונים אם מנהיגי הציבור ו"מעצבי דעת הקהל" לא יפיקו את הלקחים הראויים ממערכת הבחירות של 2019.