כבר כמה שבועות שליברמן עושה הכל כדי לקבוע את סדר היום הפוליטי כאן. אותו אפשר כמובן להבין. פוליטיקאי כושל שבשלושים שנה לא העביר חוק אחד, לא בנה ישוב אחד, ולא הטביע שום חותם משמעותי, מחפש בכל דרך לשמור על רלוונטיות ולעבור שוב את אחוז החסימה. כשזו המטרה היחידה, ואין שום דרך, חזון, או משהו רציני לקדם, אז אין אידיאולוגיה ואין שום בעיה לומר היום את מה שהתנגדת לו אתמול בתוקף, בלי למצמץ.
אבל ליברמן הוא לא הבעיה. הבעיה נעוצה בחוסר הביטחון העצמי של המחנה הלאומי, ובראשו נתניהו. הבעיה היא בעמוד השדרה הרך, שנתקף חרדה מכל שטות של ליברמן וממהר ליישר איתו קו. כמעט לרדוף אחרי סדר היום המופרך שהוא מציב. כל הצהרה, פוסט או ציוץ שלו ושלל דוברי הליכוד רצים לאולפנים וממלאים אותם תגובות היסטריות שמשדרות מבוכה.
הדוגמה הקלאסית לחוסר החוליות הזה היא הקשקוש של "מדינת הלכה". ליברמן החליט שהמאבק בציבור הדתי והחרדי והניסיון לסכסך באמצעות קמפיין הפחדה שקרי בינו לבין חלקי האוכלוסייה האחרים הוא מכרה זהב פוליטי. אם זה נכון זה רק בגלל הפניקה שלנו.
כשראש הממשלה ממהר ליישר קו עם השקר הזה, מצטרף לקמפיין, ומודיע - כאילו שיש בכלל "איום" כזה - שישראל לא תהיה מדינת הלכה, הוא משחק לידיו של ליברמן, מאפשר לו לקבוע את סדר היום, ולמעשה משדר לציבור שהוא צודק.
אני באמת לא מצליח להבין את נתניהו. הוא איש חכם שמבין איזה חצי דבר באסטרטגיה ואמור היה להבין את זה. במקום להגחיך את ליברמן ולהפוך אותו לקוריוז נתניהו מתייחס אליו ברצינות.
נתניהו הרי יודע מצויין שבמדינת ישראל אין כפיה דתית. אם יש כפיה אז היא מהצד השני. אנשים דתיים מנועים מלקיים כאן אורח חיים שתואם את אמונתם בשל כפיה ערכית מערבית מעוותת, הסטטוס-קוו נשחק עד דק לצד החילוני - למרבה הצער יש הרבה יותר עסקים שפתוחים בשבת (כפיה חילונית מובהקת שמונעת תחרות הוגנת ממי שרוצה לשמור על השבת), הרבה יותר עבודות מבוצעות בשבת, הרבה יותר זכויות לעיוותים בתחום המשפחה, מסע השתקה ודה-לגיטימציה לערכים יהודיים ושמרניים, עקומת גיוס חרדים והשתלבותם בשוק העבודה בעליה מתמדת, ועוד ועוד.
לו אני נתניהו אני חושף את צביעותו של ליברמן, את הציניות הבריונית וחסרת האחריות של התנהלות הפוליטית. את שקריו, חוסר אמינותו וסתירותיו הרבות. את אפס הישגיו ואת פרצופו האמיתי בדמות שנאתו לדת ולמסורת ואת מלחמתו במדינה היהודית, גם אם הוא עוטף אותה בשקר התנגדותו ל"מדינת ההלכה" הדמונית שהוא המציא.
לו אני נתניהו אני מחבק את היהדות והמסורת, הופך את ליברמן לגרבוז, ומתחייב שתהיה כאן מדינה יהודית.
ציבור מצביעי הימין ברובו אוהב את היהדות ורוחש כבוד גדול למסורת. נתניהו צריך היה להתייצב דווקא להגנתה של היהדות במדינת ישראל ולא לתת לליברמן לקבוע את סדר היום. במקרה כזה ליברמן יימחק בימין ומקסימום יקבל כמה קולות שונאי חרדים שיעברו מלפיד למשיח השקר התורן. נתניהו הרי כבר אמר שלא אכפת לו איך השמאל מחלק את הקולות שלו...
אבל במקום זה נתניהו נכנס לתעלה שליברמן מכניס אותו, מאמץ את סדר היום שלו, וחושב שהוא משכנע מישהו כשהוא מבטיח לדאוג שלא תהיה כאן מדינת הלכה, לפחות כמו ליברמן. אבל אם זה המצב אז בעיניו של מי שחי בדתופוביה ליברמן בהחלט עדיף. וליברמן אכן עולה כרגע בסקרים.
ההסבר היחיד שאני יכול להעלות בדעתי להתנהלות הלא הגיונית הזו של נתניהו הוא חוסר הביטחון שלו עצמו ביהדותה של המדינה. למרות חוג התנ"ך הקבוע בביתו, האיש פשוט לא מסוגל לעמוד מול הציבור ולהרגיש טוב עם אמירות פשוטות שמקובלות על רוב העם שרוצה כאן מדינה יהודית, שלא מוכן לקבל שנאת חרדים ומשטור דיקטטורי של השיח הפרוגרסיבי.
לציבור הזה חסרה מנהיגות. מנהיגות מאמינה, אמיצה, בוטחת, חדורה, כזו שלא מפחדת לומר את האמת שלה מול השקר של השמאל. שנושאת דגלים אל על בגבורה וקובעת סדר יום יהודי ולאומי במערכת הבחירות הזו. כזו שקובעת ומובילה ולא נגררת.
ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש. זה תפקידה של הציונות הדתית וההבנה הזו חייבת להקרין על הרכבה וזהותה של המפלגה הציונית דתית בבחירות הקרובות.
זו חייבת להיות מפלגה שגאה ביהדות ובתורה ולא מתביישת בה ומחביאה אותה. כזו שמאמינה שהתורה יכולה וצריכה להאיר ולהוביל את החיים האישיים והלאומיים שלנו. כזו שתישא בגאון את דגל חיזוק הזהות היהודית של המדינה, את שמירת השבת במרחב הציבורי, את קידום המשפט העברי, את האחיזה העיקשת בארץ ישראל כקיום מצווה וכמימוש ייעוד חי, קיים ובועט. מפלגה שנושאת ערכים חברתיים שמבוססים על ערכי התורה ומציבה חזון ברור גם בתחום הזה. מפלגה שתקדם את ערכי המשפחה בלי לגמגם ובלי ליישר קו עם עיוותים אופנתיים שכרגע נראה שמשחקת להם השעה.
מי שמאמין ולומד קצת את תורת הגאולה יודע שזה לא יותר מפאטא-מורגנה. סוג של אשליה אופטית שתתנפץ ברגע אחד כשעם ישראל יפקח את עיניו ויהפוך את לבבו. וזה יקרה במאה אחוז. כי זה כתוב בתורה, שנוי בנביאים ומשולש בכתובים. מפלגה שחיה בתודעה הזו לא נבהלת ולא מתבלבלת. יש לה סבלנות לתהליכים ארוכים, יש בה רוגע ושלווה פנימית של מי שיודע שסוף האמת לנצח.
זו מפלגה של אהבת ישראל אמיתית, לא מזויפת. אהבה כמו של אמא שאוהבת את ילדיה ללא תנאי, רוצה עבורם את הטוב ביותר, ועושה הכל כדי לחנך אותם ללכת בדרך הטוב. האמא המסורה והאוהבת שמחנכת על-פי רוב בדרכי נעם, אבל לא נבהלת גם להציב קו אדום ולגעור כשצריך. כשהאהבה חזקה ולא תלויה בדבר היא לא נפגמת ולא נחלשת גם כשצריך להראות פנים כועסות לרגע אחד. להפך, היא מתעצמת עם התגברות תחושת האחריות והמחויבות.
זה נכון בראש ובראשונה אמיתית. אבל זה גם חכם פוליטית. במצב הנוכחי, כשליברמן ונתניהו מתחרים בדתופוביה, המגרש החילוני שמפחד מיהדות מלא. צפוף שם.
המגרש המאמין ריק ומחכה לנו עם פוטנציאל מנדטים גדול מאוד של ציבור דתי, מסורתי, חרדי שמאס בעסקנות המפלגתית החרדית ומצפה לבשורה אמיתית של תורת חיים, ציבור גדול של בעלי תשובה, ועוד ועוד.
וליברמן? תזכירו לי מי זה? אה, הילד הקטן שצורח על הרצפה ורוקע ברגליים כדי לזכות לקצת תשומת לב? ממנו הכי נכון פשוט להתעלם. זו הדרך הטובה ביותר לגרום לו להפסיק...
