א. טירוף מערכות
מחאה ציבורית, שהתפשטה לאחר ההודעה על פרס בפסטיוול "דוק-אביב", שמממן מפעל הפיס לסרט על חייה של לאה צמל, עורכת-דין ישראלית המגוננת בבתי-המשפט על פלשתינים החשודים בטרור, הביאה את מפעל הפיס להודיע, כי יפסיק את מימון הפרס הזוכה בפסטיוול.
דירקטוריון מפעל הפיס הודיע, כי לא יממן עוד את הפרס ב"דוק-אביב". "דירקטוריון מפעל הפיס קיבל החלטה להמשיך ולחזק את תקציב האמנות והתרבות לטובת הרשויות המקומיות. בנוסף, הוחלט להפסיק את מימון הפרס לסרט הזוכה בפסטיוול 'דוק-אביב', ולבחון את הזכייה הנוכחית באמצעות ייעוץ משפטי". כך הודיע מפעל הפיס. הצורך בבחינה משפטית של הזכייה הנוכחית מעיד, לכאורה, על רצון מפעל הפיס לבטל גם את מימון הפרס השנה, ככל הנראה, כדי למזער נזקים. אולם ייתכן מאוד שבשל בעיות משפטיות לא ניתן יהיה לעשות זאת.
זו עוד דוגמה לכך, שבאמצעות משרדי ממשלה, מממנת מדינת ישראל את הטרור התעמולתי נגדנו. העובדה המרה מתבררת חדשים לבקרים. לדוגמה - בית הגפן בחיפה, תיאטראות ו"מועדוני תרבות" ערביים, המפארים את הטרור הפלשתיני, וכעת פרס בסך 150 אלף שקל לסרט, שמפאר את עו"ד צמל.
תנועת "אם תרצו" ופורום "בוחרים בחיים" של משפחות שכולות יצאו נגד המימון של מפעל הפיס לסרט, ובעקבות זאת ביטלו רבים את המינוי שלהם לפיס.
ובעניין טירוף המערכות - מעניין מדוע מסכלים נערי האוצר את כוונת
מירי רגב, שרת התרבות, למנוע מימון ציבורי למופעי הסתה נגד המדינה ונגד העם היהודי?
ב. חלם זה כאן
המועצה האזורית לב השרון מקפידה לשבור בהתמדה שיאים של חוסר תפקוד. כעת החליטה לעשוק עוד את תושביה, ולגבות 25 שקל עבור אישור חניה לתושב המועצה - אישור, שניתן, למיטב ידיעתי, חינם לתושבי כל הרשויות סביבנו. לא הייתי קטנוני כל כך אלמלא הפליאה המועצה באי-מתן שירותים לתושביה. יישובי המועצה טובלים בערימות גזם, שאינן מפונות בשל איזה תרגיל פלפלני של ראש המועצה, המנסה לאזן את תקציב המועצה על חשבון ניקיון היישובים. לפני חג השבועות הצעתי לתושבים הממורמרים להביא לביתו של ראש המועצה במושב חרות ביכורים - ערימות זבל, שלא פינתה המועצה מיישובנו.
נשוב לתו החניה: הוא מבטיח חניה חינם לתושב למשך שעתיים. אולם חכמי חלם של לב השרון הפעילו פיקוח חניה בטרם חולק התו לתושבי המועצה, ולא עדכנו את החברות, הנותנות שירותי חניה בטלפון הנייד. לפיכך, חויבו תושבים על חניה למרות שרכביהם נשאו את תו החניה. בקיצור, לא סגרו את הקצוות לפני שהנהיגו את העושק החדש, וכנראה, מתכוונים לסגור אותם תוך כדי תנועה, או לא - שוב על חשבון התושבים, שהתרגלו מזמן לבטלנות מועצתם.
ג. ההרתעה נעלמה
"כרגיל, כמו בכל שבוע, נמנע צה"ל מלחסל את הטרור הנורא הזה", אמר ל
ישראל היום תושב בעוטף עזה. וביום שישי שוב התפרעו הערבים על הגדר, למרות הבנה כביכול, שהושגה עם חמאס לגבי רגיעה תמורת הקלות.
זה מזכיר לי, כי ההרתעה הישראלית נעלמה, ואיתרע היפוך כשחמאס מחזיקה אותנו קצר, ו"מענישה" אותנו על כך, שצה"ל מגיב על פגיעה ביישובים.
ד. רחש-בחש
לקראת הבחירות הקרבות, עושה המערכת הפוליטית הרבה רעש, שלבסוף יתברר כרוב מהומה על לא-מהומה. איחודים, פירוקים, חיבורים ועוד כהנה וכהנה, המפירות את השקט בעונת המלפפונים. זה מעניק תעסוקה לאנשי התקשורת, אך אינו יותר מקצף, המאדה מיד.
