התעלומה הגדולה העומדת בפתחה של מערכת הבחירות הקרבה היא כיצד הבין הציבור הרחב את האירועים שקרו לאחר הבחירות האחרונות וכיצד יגיב עליהם.
אנחנו חזינו, ממש לנגד עינינו, במהלך ציני של בגידה. מפלגה (
ישראל ביתנו) שתמיד הזדהתה עם הימין הפוליטי, שבמהלך מערכת הבחירות שהסתיימה הצהירה שוב ושוב שהיא תומכת במר נתניהו לראשות ה
ממשלה, וכי תמליץ לנשיא על כך ותפעל בעד הקמת הקואליציה בראשותו. והנה בהגיע שעת המבחן היא התעקשה על תנאים מסוימים לתמיכתה בקואליציה בראשות מר נתניהו, שלא אפשרו בשום פנים ואופן את הקמתה, זאת למרות ויתורים מרחיקי-לכת שהשותפות האחרות עשו למען הקמת הממשלה. מר ליברמן, מנהיג המפלגה לא הצליח להסביר לציבור בבהירות את התנהלותו, אך הבהיר היטב לשותפיו בימין שאין לסמוך יותר על נאמנותו לגוש הימין.
ה"בגידה" של מפלגת "ישראל ביתנו" בגוש הימין העמידה בעיה קשה מאוד בפני ראש הממשלה. מאחר שאין לו רוב להקים ממשלה הרי עליו להחזיר את "המנדט" שניתן לו על-ידי נשיא המדינה להקמת ממשלה ובכן יפסל מלנסות שוב להקים ממשלה. במקרה זה קיימות שני אפשרויות. הטלת "המנדט" על ראש מפלגה אחר (כנראה מר גנץ) או על איש אחר ממפלגתו. בשני המקרים זה יהיה סוף הקריירה הפוליטית שלו. לכן האפשרות היחידה שנותרה בידו היא פיזור הכנסת והכרזת בחירות חדשות תוך 100 ימים. מהלך זה לכשעצמו היה די מסוכן. ראשית יכל להיות מצב שלא היה רוב לפיזור הכנסת ואז "המנדט" שניתן לו היה פוקע. שנית קיימת התעלומה כיצד יגיב הציבור על מהלך של בחירות חדשות. האם יבין שלראש הממשלה לא הייתה ברירה או יראה בזה רצון מגונה לשלוט בכל מחיר.
כיום יש הבדל מהותי בין גוש הימין וגוש השמאל. גוש הימין מורכב היום ממפלגה אידיאולוגית אחת גדולה ומארבע מפלגות מגזריות (חרדים-אשכנזים, חרדים-ספרדיים, דתיים ועולי-יוצאי חבר העמים). די אם המפלגה הגדולה (הליכוד) תבטיח לספק את צרכי המגזרים בגוש שלה ונאמנותם מובטחת לה. הדאגה העיקרית היא לאחד את המפלגות עד כמה שניתן בכדי לא לאבד קולות של מצביעים שילכו למפלגות חסרות סיכוי לעבור את אחוז החסימה.
לוחמה בתוך הנגמ"ש
בגוש השמאל המצב הפוך. כיום קיימות שלושה מפלגות אידיאולוגיות ואחת, שספק אם היא שמאל, "הרשימה המשותפת", שרצונה העיקרי הוא סיפוק צרכי המגזר הערבי. המפלגות האידיאולוגיות, אחת (מרצ) היא בעלת אידיאולוגיה של "שמאל קיצוני" שפירושו הוא עשיית שלום עם הפלשתינים תוך ויתור על כל השגי מלחמת ששת הימים. השנייה (
המחנה הציוני) מוגדרת אידיאולוגי כ"שמאל". רוצה בשלום עם שכנינו אך לא תמורת ויתור גורף אלא "מושכל". קצת ירושלים, חלק מגושי ההתיישבות והיתר במו"מ. השלישית (תכול-לבן) היא בעלת אוריינטציה אידיאולוגית של מרכז עם נטייה ימינה. מעשית אין שם שום דבר אידיאולוגי ברור, הכל יהיה לפי מה שילד יום.
בינתיים קמה מפלגה נוספת בראשותו של
אהוד ברק, ראש הממשלה לשעבר שגם היא אמורה להיות אידיאולוגית, אך בשלב זה לא ברור מה "הגדרתה". במצב כזה, כאשר האידיאולוגיה היא המנחה את המצביעים ברור שאין אפשרות לאיחוד אלא ההפך. בניגוד לגוש הימין, פה כל מפלגה יכולה לגדול רק על חשבון מפלגה אחרת בגוש. לכן אנו צפויים ללוחמה בתוך "הנגמ"ש" ולא מחוצה לו. הסיכוי להעביר מצביעים מגוש לגוש אפסי.
גוש השמאל הגיע בבחירות האחרונות ל-45 מנדטים בכנסת ולפי הסקרים האחרונים זה גם כוחו כיום, אולי עוד מנדט אחד או שניים. ברור שבמצב כזה אין לו שום סיכוי להקים ממשלה. המפלגות המגזריות לא יצטרפו אליו אלה אם "יפשטו את עורו", וגם אז בספק. במקרה הטוב הוא יהיה גוש חוסם. מנגד גוש הימין, על סמך תוצאות הבחירות האחרונות זקוק רק למנדט אחד נוסף בכדי להיות רוב בכנסת.
קיימת גם האפשרות התיאורטית ל"ממשלת איחוד" שתורכב משני המפלגות הגדולות. תולדות המדינה מוכיחות שרק בתקופות חרום ביטחוניות או כלכליות זה קרה. כאשר האיום חלף הקואליציה התפרקה. הסיכוי לכך קיים אם בבחירות הקרובות ייווצר שוב "תיקו פוליטי" שהוא לכשעצמו מצב חרום.
לכן השאלה הגדולה היא כיצד הציבור ובעיקר הציבור המוגדר כימני רואה את מהלכי הכרזת הבחירות החוזרות והגורמים לכך. בינתיים הבחירות, יחסית, רחוקות והאירועים שבדרך ישפיעו מאוד על הצבעת הבוחרים.
