החבירה שהצליח
עמיר פרץ לעשות עם אורלי לוי היא משמעותית - ולא משום שֶׁהַמֵלֽינֽים על-כך, בעיקר מבין אנשי מרצ, צודקים בחששם שהוא מכין כך כניסה ל
ממשלה בראשות נתניהו - מה שהוא בעצם ממילא בלתי אפשרי. גם לא משום שבכל מקרה נראה שנתניהו לא ישוב, לאחר הבחירות הקרובות, להיות ראש ממשלה. היא משמעותית בעיקר משום שהיא מלמדת שעמיר פרץ אכן מסוגל לבנות חיבורים החורגים מגבולות המחנה הקלאסי של מגזר העבודה ומרצ. והיא משמעותית גם משום שהיא מחזקת את יכולתה של הברית הזאת למשוך קולות שבעבר הלכו גם לכחלון וגם לאורלי לוי, גם לכחול-לבן ואפילו לליכוד.
אנשי מרצ הנעלבים - ובעיקר חוששים ליכולתה של מרצ לבדה לעבור את אחוז החסימה - כועסים על עמיר פרץ ומטיחים בו האשמות שממילא הן מופרכות. עתה הם - גם אלה מביניהם שהתנגדו לשותפות עם ברק באופן הכי נמרץ - מנסים לראות אם שותפות כזאת, עם ברק, אפשרית. עבורם, חיבור הוא עניין קריטי. אבל מבחינת עמיר פרץ, החיבור עם אורלי לוי איננו בהכרח סיום עידן החיבורים. הוא עדיין יכול לחבר אליו את ברק - במחיר הרבה יותר זול מאשר קודם-לכן ואפילו את מרצ, שוב, במחיר הרבה יותר זול. והכי חשוב - אם הוא יצליח לייצר חיבור שכזה, הסיכוי ש
ציפי לבני תצטרף גם היא לכוח המחובר עולה.
החיבור שעשה עמיר פרץ עם אורלי לוי הביא עימו משב רוח רענן שמצליח אולי לרענן גם את אפקט הכניסה של ברק וּלְהַקְהוֺת אפילו את אפקט אפשטיין שלא יהיה מפתיע אם יתברר שהוא בסך-הכל עוד תעלול מבית היוצר של החשוד בשוחד, מרמה והפרת אמונים נתניהו (ויש להקפיד ותמיד לצרף אליו את התואר הזה: חשוד בקבלת שוחד, במרמה ובהפרת אמונים - ולו כדי להזכיר לכולם שזה מועמד הליכוד והימין הגזעני והדתי-משיחי) והליכוד. מבחינתם, תעלול שכזה היה חיוני משום שכניסתו של
אהוד ברק לזירה הפיחה רוח תזזית במערכת הבחירות שאיימה להיות ישנונית. למרות ההסתייגויות שיש לרבים וטובים במחנה השמאל ובמרכז מברק ומאישיותו, אין חולק על כך שהאיש לא רק שהינו מוכשר ולוחמני ושהוא אולי היחיד החדור רוח-קרב אל-מול החשוד בקבלת שוחד, במרמה ובהפרת אמונים נתניהו, אלא שהוא גם היחיד שכנראה נתניהו פוחד ממנו פחד אמיתי.
המתנגדים, בעיקר במרצ, להליכה משותפת של העבודה, מרץ וברק בראש אחד לבחירות מונעים משלל סיבות - החל מכעס על ברק בגין פרשת אוקטובר 2000 וכלה בפחד מכך שיבריח אנשי שמאל טהרנים ששוכחים שלפני הכל יש לְבָעֵר מן הארץ את החשוד בשוחד, מרמה והפרת אמונים נתניהו וחבר מרעיו כד שאפשר יהיה להחזיר את ישראל לשפיות; וכמובן, יש ביניהם גם כאלה שחוששים שהוא ידחוק אותם מן הבמה.
צריך לציין כי גם בתוך מפלגת העבודה יש התנגדות לחיבור עם אורלי לוי ולמה ששם רואים כחיסול האופציה לחיבורים נוספים עם מרצ וברק. יש בקרה אנשי העבודה אנשים כמו
סתיו שפיר שאפילו מאיימים כי הם יעזבו את העבודה - גם משום שהם חוששים כי בחיבור עם אורלי לוי זונח עמיר פרץ את עמדותיו המדיניות וגם משום שהם מאמינים שבכך נזנחת לחלוטין האופציה של חיבורים נוספים - עם מרצ ועם ברק. חלקם אינם מבינים שלהבדיל מחלק ניכר מהם, עמיר פרץ איננו מאוים ואיננו חש מאוים מנוכחותו של ברק. כפי שהוא עצמו אמר, הוא וברק הניחו מאחוריהם את משקעי העבר והם יכולים לשתף פעולה. עמיר פרץ הוא גם המנהיג היחיד שברק - שאף אמר זאת בקול רם - מוכן ברצון להיות חלק מהצוות שאותו ינהיג עמיר פרץ. חבירה לגוש של העבודה, ברק ומרץ, שירוץ בראש אחד לבחירות הקרובות היא לא רק אפשרית ולא רק מחויבת-המציאות, אלא שהיא תאפשר להגדיל את הגוש עוד יותר ולצרף כוחות נוספים, כמו ציפי לבני, לצד אישים בולטים ממגזרים נוספים, כמו המגזר הערבי והמגזר הדרוזי.
נכון, יש קשיים ביצירת הגוש - אידיאולוגיים ופרסונליים. אבל זה פתיר - והמפתח לפתרון נמצא אצל ברק, בעיקר עכשיו, לאחר הצטרפותה של אורלי לוי לעמיר פרץ. אין ספק שעמיר פרץ הוא זה שצריך לעמוד בראש הגוש ואחריו, אם אפשר, צריכה להיות ציפי לבני. אחריה יכולה לבוא אורלי לוי. שיבוץ אנשי ברק ואנשי מרצ ברשימה יכול להיעשות לפי מפתח כזה או אחר, כאשר יש להקפיד על שוויון מגדרי מלא. אהוד ברק עצמו צריך להכריז כי הוא רוצה להיות מוצב במקום ה-10 או ה-11, גם כדי לאותת לכל כי מקומו בכנסת מובטח, אבל גם כדי להראות כי בְּכֽירוּת איננה חייבת להיות מוכרעת על-ידי מיקום.
רשימה מחוברת של האנשים המופיעים היום ברשימות של העבודה ומרצ, עם האנשים שהצטרפו לברק - ולצידם אישים בולטים המייצגים מגזרים שונים (ערבים, דרוזים, ישראלים ממוצא אתיופי וישראלים ממוצא רוסי, אינטלקטואלים ואנשי כלכלה - תהייה ללא ספק הרשימה המבטיחה ביותר ולכן גם תוכל לקיים.
השאלה היא, כמובן, האם ברק יוכל להביא את עצמו לומר בקול את הדבר הפשוט הבא: הוא ורשימתו רוצים להצטרף גם כן למחנה שבונה עמיר פרץ והוא עצמו מוכן להציב עצמו במקום שהוא מאחורי החימשיה - או העשיריה - הפותחת. או-אז תוכל להצטרף למחנה גם מרץ, גם כן במיקומים נמוכים מכפי שאולי היו רוצים - והכל כדי להעביר מן הארץ את השלטון החשוך, הנכלולי והעברייני, של נתניהו ומלכחי פנכתו. או-אז יוכל גם גנץ להעמיד את לפיד במקומו הראוי, לא כמועמד-קש לתפקיד שאיש מלבדו אינו רוצה שהוא ימלא. במצב כזה, אפשר יהיה לכונן סוף-סוף ממשלת הצלה לאומית שאולי תצליח לבנות מחדש את ישראל של הכרזת העצמאות, חברת-מופת שפוייה וסולידרית שתוכל לתפוס מקום של כבוד במשפחת העמים השפויים.
